סח

הערות

1. *. וע' בזהר ח"ב קס"ח ב' ע"פ ובטובו חיינו כו' טוב איהו כד כליל כולא בגויה ולא אתפשט לנחתא לתתא חסד כד נחתא לתתא, ובמק"מ שם ב' הפע"ח דטוב הוא אור הגנוז, ובהרמ"ז ר"פ בהעלותך דאור הגנוז הוא פנימי' אבא כו' ע"ש, ועד"ז יובן גם כאן בענין הטוב כי לא כלו רחמיך דהטוב הוא אור הגנוז מה שלמעלה מי"ג מדה"ר והוא מקור להן ולכן ע"י טובו הגדול נמשך כי לא כלו רחמיך כו'. ע' מענין שיתאדמו פני התוקע במק"מ ר"פ בהעלותך. הרמב"ם כ' שאין שייך כלל רחמי' וחסד רק ע"ש הפעולות ובאמת שייך רק שאינו כרחמי' וחסד שלנו כענין ואנכי עפר כו' ואינם התפעלות, ומ"מ הם מקור למדו' שלנו ע"ד מתיקות המזל לגבי התפוח, ואפילו יג"מ הן מקור דמקור כו' כמו גבוה מעל גבוה שומר, וא"כ לגבי עצמותו אין שייך לומר מדו' אלו כמו שאין שייך התפעלו' אף שבאמת אינן התפעלו' מ"מ כיון שהם מקור דמקור כו' וכמו גבי שכל וחכמה כו' ע' ת"א וירא ולכן נאצלו המדו' רק ע"י שערו', משא"כ מח"ס עצמה באי' הטובו' שלא דרך התפעלו' המדו' כו'. רק הכוונה שההשפעה הנמשכת מבחי' אמת אינו ע"ד ההשפעה הנמשכת מהמדות רחום וחנון. וביאור הענין יובן בהקדים כי הנה הרמב"ם כ' בענין י"ג מדות רחום וחנון לא שהוא יתעלה יתפעל ויהמו רחמיו, שהרי ההתפעלות אפילו המיית רחמים, הוא שינוי, אלא הענין שיבואו ממנו ית' הפעולות והטובות הבאות מבני אדם עד"מ ע"י המיית רחמים וחמלה וחנינה כו' ולא ששייך מדות אלו למעלה כלל, וכמ"ש ג"כ ספ"א מה' יסודי התורה, הרי הוא אומר אני לא שניתי כו' ועוד מטעם שני הרחיקו הפלסופי' המדות למעלה מאחר שאין לך דבר שחוץ ממנו וממך הכל וכולא קמיה כלא חשיב ממי יתפעל בשמחה או בכעס כמו שלא יתפעל האדם מן הזבוב כו' והוכרחו להוציא הכתובים מפשוטן לומר שדברה תורה דרך משל, אמנם באמת ע"פ הקבלה האמיתית אינו כן והכתובים הם כפשוטן ממש כי אע"פ שהוא ית' בעצמותו לאו מכל אילין מדות איהו כלל מ"מ זהו ענין אצילת ע"ס שהן הן המדות כו' ואיהו וגרמוהי חד ואצילות הוא מענין ויאצל דגבי משה שלפי שמשה אמר מאין לי בשר שלא הי' יכול להשפיל א"ע כ"כ ע"כ נאצל ונמשך הפרשת הארה מרוחו של משה על הזקנים שהם במדרגה הפחותה ממנו ויוכלו לישא כו' כך עד"מ הוא ענין עולם האצילות שהוא ממוצע בין המאציל א"ס ב"ה לבי"ע, דהיינו שהע"ס הם בחי' חב"ד ומדות חו"ג ורחמים כו' שע"י התגלות הארת אור א"ס בהן נמשך לבי"ע וזהו אנת הוא דאפיקת עשר תיקונין לאנהגא בהון עלמין כו' ונמצא שיש ממש מציאות ומהות מדות רחום וחנון למעלה וגם מדת גבורה ושאר המדות ומקור האצי' הן יג"מ שהם רחמים גדולים כו', ומה שהקשו שהרי המדות הוא התפעלות שזהו שינוי לק"מ, כי המדות דאצי' גבהו דרכיהן למעלה מעלה אין קץ אפילו מסוג המדות שבמלאכים ונשמות העליונים וכמשנ"ת באגה"ק ד"ה להבין משל מליצה שזהו ענין שאמר אברהם ואנכי עפר ואפר שאמר זה על חסד המאיר בנשמתו שאין לו דמיון כלל לגבי מדת החסד דאצילות אלא בערך מהות האפר שנשאר משריפת העץ לגבי העץ עצמו כו' עד אין ערוך כו', וכ"ש וק"ו שאינן מערך וסוג המדות שבגוף האדם.