275
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
ועוד -- וגם זה עיקר:
כדי שהעבודה בכל עניני התורה ומצוותי' תהי' כדבעי -- צריך להיות האדם העובד במצב של גאולה, היינו, גאולה מכל ענינים המבלבלים כו', ע"ד מארז"ל* ,לא ניתנה התורה כו' אלא לאוכלי המן", שלא היו להם בלבולים מעניני העולם, מכיון ש,אכילתם""י (כולל גם כל שאר צרכיהם) היתה מן המוכן, ,לחם מן השמים"", שאין בו פסולת כו'יי (ועד"ז ,שמלתך לא בלתך מעליך" -- מכיון ש,ענני הכבוד היו שפין בכסותם ומגהצים אותם"").
ולכן, כאשר יהודי יודע וחושב ומתבונן כו' שמצב הגלות אינו אלא ל,רגע קטן"יי בלבד, ותיכף ומיד תבוא הגאולה האמיתית והשלימה -- הרי כל ההעלמות וההסתרים דחשכת הגלות אינם מפריעים לו לעבוד עבודתו מתוך שמחה וטוב לבב, ובמילא, יכולה להיות עבודתו באופן של גאולה, מעין ודוגמת הגאולה העתידה, וע"ד ,,עולמך:* תראה בחייך'י3?.
[ומובז, שהעבודה באופן של גאולה אינה בסתירה כלל לצפי, בקשה
ותביעה, מקרב ולב עמוק כו', לגאולה האמיתית והשלימה -- שהרי פשיטא שמצב ה,גאולה" ביחס לשלימות העבודה האפשרית בזמן הזה אינו בערך כלל וכלל לשלימות העבודה שתה" בגאולה האמיתית והשלימה (לא מבעי בנוגע למצוות שאי-אפשר לקיימן בזמן הזה, הקרבת הקרבנות, שמיטין יובלות וכו', אלא אפילו בנוגע למצוות שקיומן גם בזמן הזה)**, ולכן, ביחד עם שלימות עבודתו באופן של גאולה מכל ענינים המבלבלים (וכפי האפשרי בזמן הגלות), מצפה ומבקש ותובע כו' שתבוא הגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו, תיכף ומיד].
ה. המורם מכל האמור לעיל - בנוגע לפועל:
בעמדנו בשבת מברכים חודש אלול5 -- הרי זה הזמן המתאים לעורר ולעודד ולזרז אודות העבודה המיוחדת השייכת לחודש אלול. כאמור, חודש התשובה, ובפרטיות יותר -- להוסיף ביתר שאת וביתר עוז בכל ג' הקוין דתורה עבודה וגמ"ח, בהקדמת התשובה (ולפנ"ז --
הערות
- 1. קנז). וראה מדבר קדמות (להחיד"א) ערך קיווי אות טז. שיחת אחש"פ תרצ"ט (ס' השיחות תרצ'"ו -- ת"ש ע' 329). ובכ"מ,
- 6. מכילתא ר"פ בשלח. שם טז, ד. תנחומא שם = 7) ועד"ז שתייתם -- מבארה של מרים.
- 8. בשלח טז, ד.
- 9. יומא עה, סע"ב. הובא בפרש"י עה"ת חוקת
- 0. עקב ח, ד ובפרש"י.
- 1. ל' הכתוב -- ישעי" נד, זי
- 2. ברכות יז, סע"א.
- 3. להעיר, ששירת הים -- שבה נרמזת השירה דלעתיד לבוא -- אומרים בתפלה דכל יום ויום, כלומר, שבעבודה דכל יום ויום צריך להיות וישנו מעין ודוגמת השירה דלעתיד לבוא.
- 9. ש"פ ראה, מבה"ח אלול תשמ"ו
- 4. ויש לומר דוגמא לדבר בהלכה -- בעבודת הכהנים בביהמ"ק [שזוהי כללות העבודה דכאו"א מישראל במשכן ומקדש הרוחני -- ,ושכנתי בתוכם", ,,בתוך כל אחד ואחד" (אלשיך תרומה כה, ח. של"ה שכה, ב. ובכ"מ), עד לשלימות העבודה דכה"ג -- ,ואתם תהיו לי ממלכת כהנים", כהנים גדולים (בעה"ט יתרו יט, ו)] -- כהן שיש לו ,מום עובר", שעם היות שאין בו החומר ד,מום קבוע", הרי זה בכל זאת ,מום" (ראה רמב"ם הל' ביאת מקדש פ"ו ה'א-ב, ובצפעינ (המלוקט) שם ה"ב).
- 5. להעיר משיחת כ"ק מו"ח אדמו"ר (לקו"ד שם קטו, ב) אודות אופן ההנהגה בליובאוויטש -- שהחל משבת מברכים אלול הורגשה כבר האווירה של חודש אלול וכו
- 12. ומכיון שצוה לפרסם את הדברים, עד לפרסום בדפוס -- הרי זו הוראה לדורות, בכל זמן ובכל מקום.
קיצור בעל הטורים על שמות י״ט:ו׳ - הטקסט מספריא
ואתם תהיו לי ממלכת כהנים אלו זכו ישראל היו כולם כהנים גדולים ולע"ל תחזור להם שנא' ואתם כהני ה' תקראו:
וגוי ד' וגוי קדוש וגוי לא ידעוך אליך ירוצו ושנים בירמיה על חורבן הבית וגוי גרול יעור מירכתי ארץ וגוי גדול ומלכים רבים יערו מירכתי ארץ אם תהיו גוי קדוש גוי לא ידעוך אליך ירוצו, ואם לאו גוי גדול יעור:
משנה תורה, הלכות ביאת מקדש ו׳ - הטקסט מספריא
כל כהן שיש בו מום בין מום קבוע בין מום עובר לא יכנס למקדש מן המזבח ולפנים שנאמר אל הפרוכת לא יבוא ואל המזבח לא יגש ואם עבר ונכנס לוקה אף ע"פ שלא עבד ואם עבד במקדש פסל וחילל עבודה ולוקה אף על העבודה שנאמר אשר יהיה בו מום לא יקרב מפי השמועה למדו שאזהרה זו שלא יקרב לעבודה:
וכן בעל מום עובר שעבד פסל ולוקה שנאמר כל איש אשר בו מום לא יקרב מפי השמועה למדו שזו אזהרה לבעל מום עובר ואין בעלי מומין שעבדו במיתה אלא במלקות בלבד:
כל המומין כולן אחד שהיו בו מתחלת ברייתו ואחד שנולדו בו אחר כן בין עוברין בין שאינן עוברין הרי זה פסול עד שיעבורו:
מום קבוע כגון שבר רגל או שבר יד ומום עובר כגון גרב או ילפת והיא החזזית ולא המומין הכתובין בתורה בלבד הן שפסולין בכהנים אלא כל המומין הנראין בגוף שנאמר כל אשר בו מום מכל מקום ואלו הכתובים בתורה דוגמא הן:
שלשה מיני מומין הם יש מומין שהן פוסלין הכהן מלעבוד והבהמה מליקרב [איש מומין שפוסלין באדם בלבד מלעבוד] ויש מומין שאין פוסלין אבל מפני מראית העין אמרו שכל כהן שיש בו אחד מהן אינו עובד:
כל מי שיש בו מום שפוסל באדם ובבהמה ועבד בין בשוגג בין במזיד עבודתו פסולה ואם היה מזיד לוקה וכל מי שיש בו מום מן המומין המיוחדין לאדם ועבד אף ע"פ שהוא לוקה לא חילל עבודתו ואם היה בו דבר מדברים שהם מפני מראית העין אינו לוקה ועבודתו כשירה:
אין פוסל באדם אלא מומין שבגלוי אבל מומין שבחלל הגוף כגון שניטל כולייתו של אדם או טחול שלו או שניקבו מעיו אע"פ שנעשה טרפה עבודתו כשירה שנאמר שבר רגל או שבר יד מה אלו בגלוי אף כל בגלוי:
הערל הרי הוא כבן נכר שנאמר כל בן נכר ערל לב וערל בשר לפיכך ערל שעבד חילל עבודתו ולוקה כזר שעבד אבל אינו חייב מיתה:
כהן שהיה נושא נשים בעבירה אינו עובד עד שידירוהו ב"ד על דעת רבים כדי שלא יהיה לו הפרה שלא יוסיף לחטוא ועובד ויורד ומגרש וכן אם היה מטמא למתים פסול עד שיקבל עליו בב"ד שלא יטמא ואם עבר ועבד קודם שידיר או שיקבל אף על פי שהוא נשוי בעבירה לא חילל עבודה:
כהן שעבד ונבדק ונמצא חלל עבודתו כשירה לשעבר ואינו עובד להבא ואם עבד לא חילל שנאמר ברך י"י חילו ופועל ידיו תרצה אף חולין שבו תרצה:
ב"ד הגדול היו יושבין בלשכת הגזית ועיקר מעשיהם התדיר שהיו יושבין ודנין את הכהונה ובודקין הכהנים ביוחסין ובמומין כל כהן שנמצא פסול בייחוסו לובש שחורים ומתעטף שחורים ויוצא מן העזרה וכל מי שנמצא שלם וכשר לובש לבנים ונכנס ומשמש עם אחיו הכהנים:
מי שנמצא כשר בייחוסו ונמצא בו מום יושב בלשכת העצים ומתלע עצים למערכה וחולק בקדשים עם אנשי בית אב שלו ואוכל שנאמר לחם אלהיו מקדש הקדשים ומן הקדשים יאכל:
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.