242
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
212 לקוטי שגם הענינים דכל השנה הם (צ"ל) באופן של תמימות ושלימות.
ומזה מובן גם בעניננו, שראיית המקדש דלעתיד בשבת חזון, ופעולתה בהוספה בכל הקשור לביטול החורבן והגלות ועד לבנין ביהמ"ק -- (צ"ל) נעשים באופן של תמימות ושלימות, ע"י ההוספה ביתר שאת וביתר עוז.
ב. בין הפעולות העיקריות שעל ידן מבטלים את החורבן והגלות -- ישנו ענין המפורש בתושב"כ, בסיום וחותם ההפטרה (שהיא סיום וחותם ,הקריאה") דשבת חזון: ,ציוז במשפט תפדה ושביי בצדקה"?, היינו, שהפדי' מהגלות והשביי
= -נעשית עיייבי הענינים ה/משפט" ה,צדקה 7
והעניז בזה:
,משפט" - קאי על ,עסק התורהי, ובעסק התורה גופא - ,,הלכות התורה", ,,כתרגומו ע"פיי כמשפט הראשון כהלכתא קדמייתא"י!,
[ובפשטות -- שכללות ענין ה,משפטי", ,להיות כל דבר על מכונו כמו שצריך להיות":י, לדעת את המעשה אשר יעשון ואלה אשר לא תעשינה, הוא ע'יי הלכות התורה, היינו, לימודה לא רק באופן של שקו"ט, אשר, ,אלו ואלו דברי אלקים חיים"יי, כי אם, באופן של הלכה פסוקה, הלכה למעשה בפועל (,המעשה הוא העיקר"+י) בעוה'"ז הגשמי, שאינה יכולה
9) ישעיי א, כז. 0) וישב מ, יג. 1נ) לקו"ת פרשתנו א, סע"ב ואילך.
2) לשון אדה"ז בלקו"ת שם, ד. 3) עירובין יג, ב. גיטין ו, ב. 4) אבות פ"א מי"ז. ולהעיר, שעיקר החילוק בין
זמן החורבן לזמן הבית -- ובפרט בענין ה,עבודה", קרבנות -- הוא, בנוגע למעשה בפועל, שהרי בזמן החורבן ישנו הענין ד,ונשלמה (י"ל גם מלשון
להיות אלא באופן אחד, כדעה אחת (,הו" עמו - שהלכה כמותו"*י, למעלה מ,אלו ואלו דברי אלקים חיים"*י)].
,צדקה" - קאי על ,,כללות המצוות שנקראו צדקה"יי, ובפרט מצות הצדקה עצמה, ה,שקולה כנגד כל המצוות"*י.
וזהו ,ציון במשפט תפדה ושבי' בצדקה" - שהפדי' מהגלות והשבי' היא ע"י בי הענינים ד,,משפט", (הלכות התורת) --,כמשארז'ליי אין הגליות מתכנשות אלא בזכות המשניות (שענינן -- הלכה פסוקה?)), שנאמרי: גם כי יתנו (,יתנו" מלשון משנה) בגוים עתה אקבצם"יי, ה,צדקה"--,גדולה צדקה שמקרבת את הגאולה':י.
הערות
- 1. ש"פ דברים, שבת חזון תשמ"ו
- 2. שלימות) פרים שפתינו" (הושע יד, ג. שו"ע אדה'ז או"ח (מהדו"ב) סוס"א), אלא, שחסרה עבודת הקרבנות במעשה, שהוא העיקר.
- 5. סנהדרין צג, ב.
- 6. ראה בארוכה אוה"ת יתרו ע' תתצ ואילך. ד"ה וידבר אלקים תרכ"ז. המשך תרס"ו ע' תלא ואילך. ועוד.
- 5. 7ו) לקו"ת שם.
- 8. ב"ב ט, א. ירושלמי פאה פ"א ה"א. וראה תניא פל"ז.
- 9. ויק"ר פ"ז, ג.
- 0. להעיר ש,בזמן הזה גם הלכות פסוקות של פסקי הגאונים הפוסקים כמו הטור והש"ע והגהותיו בכלל משנה יחשבו" (הלי ת'ית לאדה"ז רפ"ב. וש"נ).
- 9. והלכות פסוקות של בנין ביהמ"ק וכל עניניו - ה"ה בהל' ביהב"ח וכו' ברמב"ם.
- 1. הושע ח, י
- 2. ב" י, א. וראה תניא שם. ולהעיר גם משבת קלט, א (סנהדרין צח, א*): אין ירושלים נפדה אלא בצדקה, שנאמר ציון במשפט תפדה ושבי' בצדקה. וראה רמב"ם הל' מתנות עניים רפ"י (וכ"ה בטור
- 12. *) אבל, בכת"י פריז: .אין ירושלים נפדה אלא במשפט", כדמשמע גם מפשטות הפסוק, ש,ירושלים שהיא ציון נפדית במשפט, אבל שב" יהיו נפדין בצדקה" -- כקושיית המהרש"א בחדא"ג ד"ה ורשב"י (ועיי"ש שנדחק טובא (כפי שהעירו במסורת הש"ס). וראה גם ב"י או"ח סקפ"ח (בנוגע לנוסח
ויקרא רבה ז׳:ג׳ - הטקסט מספריא
גּוּפָא אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי לְעוֹלָם אֵין הָעוֹלָה בָּאָה אֶלָּא עַל הַרְהוֹר הַלֵּב, אָמַר רַבִּי לֵוִי מִקְרָא מָלֵא הוּא (יחזקאל כ, לב): וְהָעֹלָה עַל רוּחֲכֶם הָיוֹ לֹא תִהְיֶה אֲשֶׁר אַתֶּם אוֹמְרִים וגו', מִמִּי אַתָּה לָמֵד מִבָּנָיו שֶׁל אִיּוֹב, בַּתְּחִלָּה (איוב א, ד): וְהָלְכוּ בָנָיו וְעָשׂוּ מִשְׁתֶּה, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ בְּנֵי מְלָכִים לִהְיוֹת קוֹרִין לַאֲחֵיהֶן וּלְאַחְיוֹתֵיהֶן עִמָּהֶן בַּסְּעוּדָה. רַבִּי תַּנְחוּם בְּרַבִּי חִיָּא אָמַר לְהִטָּפֵל בָּהֶם הָלְכוּ, שֶׁקִּדְּשׁוּ לָהֶם נָשִׁים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (איוב א, ה): וַיְהִי כִּי הֵקִיפוּ יְמֵי הַמִּשְׁתֶּה וַיִּשְׁלַח אִיּוֹב וַיְקַדְּשֵׁם, עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי תַּנְחוּם בֶּן רַבִּי חִיָּא דְּאָמַר שֶׁקִּדְּשׁוּ לָהֶם נָשִׁים, נִטְפְּלוּ בָּהֶם וְהָלְכוּ. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי מֵאִיר דְּהוּא אָמַר שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ בְּנֵי מְלָכִים לִהְיוֹת קוֹרִין לַאֲחֵיהֶם וּלְאַחְיוֹתֵיהֶם בַּסְּעוּדָה, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (במדבר יא, יח): וְאֶל הָעָם תֹּאמַר הִתְקַדְּשׁוּ. (איוב א, ה): וְהִשְׁכִּים בַּבֹּקֶר וְהֶעֱלָה, אָמַר רַבִּי יוּדָן בַּר חִלְפַיי בְּעֵי מִסְפַּר יָמִים אוֹ מִסְפַּר בָּנָיו וּבְנוֹתָיו אוֹ מִסְפַּר כָּל קָרְבָּנוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר כִּי אָמַר אִיּוֹב (איוב א, ה): אוּלַי חָטְאוּ בָנַי וּבֵרְכוּ אֱלֹהִים בִּלְבָבָם, הֲדָא אָמַר אֵין הָעוֹלָה בָּא אֶלָּא עַל הַרְהוֹר הַלֵּב. רַבִּי אַחָא בְּשֵׁם רַבִּי חֲנִינָא בַּר פַּפָּא שֶׁלֹּא יִהְיוּ יִשְׂרָאֵל אוֹמְרִים לְשֶׁעָבַר הָיִינוּ מַקְרִיבִין קָרְבָּנוֹת וּמִתְעַסְּקִין בָּהֶן, עַכְשָׁו שֶׁאֵין קָרְבָּנוֹת מַהוּ לְהִתְעַסֵּק בָּהֶם, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הוֹאִיל וְאַתֶּם מִתְעַסְּקִים בָּהֶם, מַעֲלֶה אֲנִי עֲלֵיכֶם כְּאִלּוּ אַתֶּם מַקְרִיבִין אוֹתָן. רַבִּי הוּנָא אָמַר תַּרְתֵּי, אֵין כָּל הַגָּלֻיּוֹת הַלָּלוּ מִתְכַּנְסוֹת אֶלָּא בִּזְכוּת מִשְׁנָיוֹת, מַה טַּעְמָא (הושע ח, י): גַּם כִּי יִתְנוּ בַגּוֹיִם עַתָּה אֲקַבְּצֵם. רַבִּי הוּנָא אָמַר חֳרֵי (מלאכי א, יא): כִּי מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ וְעַד מְבוֹאוֹ גָּדוֹל שְׁמִי בַּגּוֹיִם וּבְכָל מָקוֹם מֻקְטָר מֻגָּשׁ, וְכִי יֵשׁ מִנְחָה טְהוֹרָה וּקְמִיצָה וְהַקְטָרָה בְּבָבֶל, אֶלָּא אֵיזוֹ, זוֹ מִשְׁנָה. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הוֹאִיל וְאַתֶּם מִתְעַסְּקִים בַּמִּשְׁנָה כְּאִלּוּ אַתֶּם מַקְרִיבִין קָרְבָּן. שְׁמוּאֵל אָמַר (יחזקאל מג, יא): וְאִם נִכְלְמוּ מִכֹּל אֲשֶׁר עָשׂוּ, וְכִי יֵשׁ צוּרַת הַבַּיִת עַד עַכְשָׁו, אֶלָּא אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הוֹאִיל וְאַתֶּם מִתְעַסְּקִים בּוֹ כְּאִלּוּ אַתֶּם בּוֹנִין אוֹתוֹ. אָמַר רַבִּי אַסֵּי מִפְּנֵי מָה מַתְחִילִין לַתִּינוֹקוֹת בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים וְאֵין מַתְחִילִין בִּבְרֵאשִׁית, אֶלָּא שֶׁהַתִּינוֹקוֹת טְהוֹרִין וְהַקָּרְבָּנוֹת טְהוֹרִין יָבוֹאוּ טְהוֹרִין וְיִתְעַסְּקוּ בִּטְהוֹרִים.
משנה תורה, הלכות מתנות עניים י׳ - הטקסט מספריא
חייבין אנו להזהר במצות צדקה יותר מכל מצות עשה שהצדקה סימן לצדיק זרע אברהם אבינו שנאמר כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו לעשות צדקה ואין כסא ישראל מתכונן ודת האמת עומדת אלא בצדקה שנאמר בצדקה תכונני ואין ישראל נגאלין אלא בצדקה שנאמר ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה.
לעולם אין אדם מעני מן הצדקה ואין דבר רע ולא היזק נגלל בשביל הצדקה שנאמר והיה מעשה הצדקה שלום כל המרחם מרחמין עליו שנאמר ונתן לך רחמים ורחמך והרבך וכל מי שהוא אכזרי ואינו מרחם יש לחוש ליחסו שאין האכזריות מצויה אלא בעכו"ם שנאמר אכזרי המה ולא ירחמו וכל ישראל והנלוה עליהם כאחים הם שנאמר בנים אתם לה' אלהיכם ואם לא ירחם האח על האח מי ירחם עליו ולמי עניי ישראל נושאין עיניהן הלעכו"ם ששונאין אותו ורודפים אחריהן הא אין עיניהן תלויות אלא לאחיהן.
כל המעלים עיניו מן הצדקה הרי זה נקרא בליעל כמו שנקרא עובד עכו"ם בליעל ובעכו"ם הוא אומר יצאו אנשים בני בליעל ובמעלים עיניו מן הצדקה הוא אומר השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל ונקרא רשע שנאמר ורחמי רשעים אכזרי ונקרא חוטא שנאמר וקרא עליך אל ה' והיה בך חטא והקב"ה קרוב לשועת עניים שנאמר שועת עניים אתה תשמע לפיכך צריך להזהר בצעקתם שהרי ברית כרותה להם שנאמר והיה כי יצעק אלי ושמעתי כי חנון אני.
כל הנותן צדקה לעני בסבר פנים רעות ופניו כבושות בקרקע אפילו נתן לו אלף זהובים אבד זכותו והפסידה אלא נותן לו בסבר פנים יפות ובשמחה ומתאונן עמו על צרתו שנאמר אם לא בכיתי לקשה יום עגמה נפשי לאביון ומדבר לו דברי תחנונים ונחומים שנאמר ולב אלמנה ארנין.
שאל העני ממך ואין בידך כלום ליתן לו פייסהו בדברים ואסור לגעור בעני או להגביה קולו עליו בצעקה מפני שלבו נשבר ונדכא והרי הוא אומר לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה ואומר להחיות רוח שפלים ולהחיות לב נדכאים ואוי למי שהכלים את העני אוי לו אלא יהיה לו כאב בין ברחמים בין בדברים שנאמר אב אנכי לאביונים.
הכופה אחרים ליתן צדקה ומעשה אותן שכרו גדול משכר הנותן שנאמר והיה מעשה הצדקה שלום ועל גבאי צדקה וכיוצא בהם אומר ומצדיקי הרבים ככוכבים.
שמנה מעלות יש בצדקה זו למעלה מזו מעלה גדולה שאין למעלה ממנה זה המחזיק ביד ישראל שמך ונותן לו מתנה או הלואה או עושה עמו שותפות או ממציא לו מלאכה כדי לחזק את ידו עד שלא יצטרך לבריות לשאול ועל זה נאמר והחזקת בו גר ותושב וחי עמך כלומר החזק בו עד שלא יפול ויצטרך.
פחות מזה הנותן צדקה לעניים ולא ידע למי נתן ולא ידע העני ממי לקח שהרי זו מצוה לשמה כגון לשכת חשאים שהיתה במקדש שהיו הצדיקים נותנין בה בחשאי והעניים בני טובים מתפרנסין ממנה בחשאי וקרוב לזה הנותן לתוך קופה של צדקה ולא יתן אדם לתוך קופה של צדקה אא"כ יודע שהממונה נאמן וחכם ויודע להנהיג כשורה כר' חנניה בן תרדיון.
פחות מזה שידע הנותן למי יתן ולא ידע העני ממי לקח כגון גדולי החכמים שהיו הולכין בסתר ומשליכין המעות בפתחי העניים וכזה ראוי לעשות ומעלה טובה היא אם אין הממונין בצדקה נוהגין כשורה.
פחות מזה שידע העני ממי נטל ולא ידע הנותן כגון גדולי החכמים שהיו צוררים המעות בסדיניהן ומפשילין לאחוריהן ובאין העניים ונוטלין כדי שלא יהיה להן בושה.
פחות מזה שיתן לו בידו קודם שישאל.
פחות מזה שיתן לו אחר שישאל.
פחות מזה שיתן לו פחות מן הראוי בסבר פנים יפות.
פחות מזה שיתן לו בעצב.
גדולי החכמים היו נותנין פרוטה לעני קודם כל תפלה ואחר כך מתפללין שנאמר אני בצדק אחזה פניך.
הנותן מזונות לבניו ולבנותיו הגדולים שאינו חייב במזונותיהן כדי ללמד הזכרים תורה ולהנהיג הבנות בדרך ישרה ולא יהיו מבוזות וכן הנותן מזונות לאביו ולאמו הרי זה בכלל הצדקה וצדקה גדולה היא שהקרוב קודם וכל המאכיל ומשקה עניים ויתומים על שלחנו הרי זה קורא אל ה' ויענהו ומתענג שנאמר אז תקרא וה' יענה.
צוו חכמים שיהיו בני ביתו של אדם עניים ויתומים במקום העבדים מוטב לו להשתמש באלו ויהנו בני אברהם יצחק ויעקב מנכסיו ולא יהנו בהם זרע חם שכל המרבה עבדים בכל יום ויום מוסיף חטא ועון בעולם ואם יהיו עניים בני ביתו בכל שעה ושעה מוסיף זכיות ומצות.
לעולם ידחוק אדם עצמו ויתגלגל בצער ואל יצטרך לבריות ואל ישליך עצמו על הצבור וכן צוו חכמים ואמרו עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות ואפילו היה חכם ומכובד והעני יעסוק באומנות ואפילו באומנות מנוולת ולא יצטרך לבריות מוטב לפשוט עור בהמות נבלות ולא יאמר לעם חכם גדול אני כהן אני פרנסוני ובכך צוו חכמים גדולי החכמים היו מהם חוטבי עצים ונושאי הקורות ושואבי מים לגנות ועושי הברזל והפחמים ולא שאלו מן הצבור ולא קיבלו מהם כשנתנו להם.
כל מי שאינו צריך ליטול ומרמה את העם ונוטל אינו מת מן הזקנה עד שיצטרך לבריות והרי הוא בכלל ארור הגבר אשר יבטח באדם וכל מי שצריך ליטול ואינו יכול לחיות אלא אם כן נוטל כגון זקן או חולה או בעל יסורין ומגיס דעתו ואינו נוטל הרי זה שופך דמים ומתחייב בנפשו ואין לו בצערו אלא חטאות ואשמות וכל מי שצריך ליטול וציער ודחק את השעה וחיה חיי צער כדי שלא יטריח על הצבור אינו מת מן הזקנה עד שיפרנס אחרים משלו ועליו ועל כל כיוצא בזה נאמר ברוך הגבר אשר יבטח בה':סליקו להו הלכות מתנות עניים בס"ד.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 12 עמודים.
- לקוטי שיחות כרך לב אמור שיחה ב מאותו ספר גיטין ו, ב
- לקוטי שיחות כרך לב אמור ל"ג בעומר מאותו ספר גיטין ו, ב
- לקוטי שיחות כרך ג בראשית שיחה א מאותו ספר גטין ו, סע"ב
- לקוטי שיחות כרך ד ראה שיחה א מאותו ספר גיטין ו, ב
- לקוטי שיחות כרך ח חוקת שיחה א מאותו ספר גיטין ו, ב
- לקוטי שיחות כרך יח בהעלותך שיחה ג מאותו ספר גיטין ו, ב
- לקוטי שיחות כרך כא הוספות - שיחות שיחה א מאותו ספר גיטין ו, ב
- תורת מנחם שיחת יום שמחת תורה, ה'תשכ"ג גיטין ו, סע"ב
- מאמרי אדה"ז תקס"ו להבין שרשי הדברים הנ"ל גיטין ו, ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות תפילין: לב דין כתיבת התפילין גיטין ו, ב
- שולחן ערוך יורה דעה הלכות תלמוד תורה הלכות ת"ת פרק ראשון ד גיטין ו, ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות תפילין הלכות תפילין לב דין כתיבת התפילין גיטין ו, ב