230

העולם .. ומסרת את ישראל בידם .. כל צדיקיהם וטוביהם דבקו בך ולא משו מאחריך .. ישא מדברותיך, מקבלים גזרותיך ודתותיך בשמחה, ואלה דבריהם – תורה כו'; ועל כך קשה: מהו הקשר בין "דבריהם, תורה צוה גו'" לענין של "מקבלים גזרותיך כו'"? לכן מפרש רש"י כי בדבריהם "מורשה היא לקהלת יעקב" כוונתם לומר "אחזנוה ולא נעזבנה" (בדומה ללשון רש"י לפני כן "דבקו בך ולא משו מאחריך").

אמנם צריך להבין: במה קשור הענין של "אחזנוה ולא נעזבנה" עם כך שהתורה היא "מורשה קהלת יעקב", ענין של ירושה? לכאורה את אותם "דברים" ("אחזנוה ולא נעזבנה") היה מתאים לומר גם אילו ניתנה התורה לבני ישראל בתור מתנה, או "לקח טוב"⁷ וכיוצא בזה?

ואדרבה: בירושה, שבאה מאליו וממילא, כלל אינו בטוח שיהיה "אחזנוה" של היורשים – אחיזה והשתדלות⁸ של בני ישראל בשמירת התורה שירשו.

ב. "אחזנוה" – בדומה לדין שדה אחוזה

ויש לומר שרש"י מבהיר את השאלה בדיוק לשונו – "אחזנוה", שלכאורה: כיצד מתאים הביטוי אחיזה בנוגע לתורה? הרי לגביה משתמשים, גם בפסוקים קודמים ובפרט לגבי מצות הקהל – בלשון שמיעה, לימוד, שמירה וכיוצא בזה⁹.

אלא, המילה "אחזנוה" כאן אין משמעה מלשון אחיזה – להחזיק, אלא מלשון אחוזה, ירושה¹⁰. ובכך מתכוון רש"י להזכיר את הדין של "אחוזה" שכבר נלמד קודם, בפרשת בהר¹¹: כאשר אחד מוכר את שדה אחוזתו היא חוזרת לבעלים בשנת היובל – "בשנת היובל הזאת תשובו איש אל אחוזתו"¹²; מכיוון שזו ה"אחוזה" שלו, היא נשארת תמיד קשורה אליו¹³.

ובדומה לכך בעניננו: הענין שבני ישראל נשארים קשורים תמיד לתורה, בכל מצב בו יימצאו (אפילו כאשר בני ישראל נמסרים בידי אומות העולם) – נובע מכך שהתורה היא "מורשה קהלת יעקב", תורה היא ענין של ירושה ואחוזה.

[על פי זה יומתק מה שרש"י אינו מסתפק בלשון "אחזנוה", אלא מוסיף