229

הערות

1. 1. ראה לקו"ש [המתורגם] ח"ט ע' 246. חי"ד ע' 156. ע' 164. וש"נ.
2. 2. פרשתנו לג, ד.
3. 3. כפשטות לשון הכתוב. וראה רמב"ן ועוד כאן.
4. 4. והכרחו של רש"י – י"ל, כי הוקשה לי': א) מדוע נאמר "צוה לנו משה", דלא כבפסוק שלפנ"ז "ישא מדברותיך", שהתורה היא דברי ה', ב) מהו החידוש, ולמאי נפק"מ כאן שמשה לימד תורה לבנ"י? ולכן מתרץ רש"י שהיא הקדמה ל"מורשה קהלת יעקב", שהתורה באה לבנ"י באופן דירושה, וענין זה שייך רק בקבלת התורה ממשה, ולא מאת הקב"ה שאצלו ית' לא שייך (ע"ד הפשט*) הגדר דירושה**.
5. 5. רא"ם כאן.
6. 6. ולכאורה עכצ"ל דמ"ש רש"י "ואלה דבריהם" הוא גם לפירושו הראשון ב"אף חובב עמים גו'" (דאל"כ איך מתאים הפסוק "תורה צוה לנו משה גו'" באמצע דברי משה?!) – ובא בהמשך לפרש"י "ישא מדברותיך, נשאו עליהם עול תורתך" (שהוא ע"ד לשונו בפי' הב' "מקבלים גזרותיך כו'") – "ואלה דבריהם תורה גו'".
7. . וגם ע"ד החסידות – ראה אוה"ת ראה ע' תשסב (וראה אוה"ת תשא ע' א'תתקעא). – וראה לקו"ת פרשתנו (צד, ד).
8. . אבל ראה וארא (ו, ח) "ונתתי אותה לכם מורשה" (ובפשטות הכוונה, שהקב"ה נתן א"י לבנ"י והם מורישים אותה לבניהם אחריהם) – וא"כ גם בנדו"ד מתאים לומר שהקב"ה נתן (וצוה) לנו את התורה "מורשה קהלת יעקב" (ולהעיר מבעה"ט וש"ך עה"ת כאן בדיוק "מורשה ולא ירושה"). וראה תרגומים כאן "מסרה ירותא", "יהבה ירתו". אלא שבכל אופן, לכאורה גלאטיק© יותר לומר ענין הירושה בשייכות למשה מלגבי הקב"ה.