182

רחל¹² "ואם אין מתה אנכי"¹³.

וכיון שהבקשה שבה עוסקת תפלת חנה נעלית ביותר, לכן תפלה זו היא המקור שממנו לומדים "כמה הלכתא גברוותא" בנושא התפלה.

אך אין לתרץ כך, כי גם תפלתם של יצחק¹⁴ ורבקה עסקה באותה בקשה חשובה לילדים – "ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו (וכפי שמבאר רש"י "הרבה והפציר בתפלה") כי עקרה היא"¹⁵!

ב. חידוש מיוחד – דוקא בתפלת חנה

כן אין אפשרות לתרץ, שאי אפשר ללמוד הלכות מתפלות האבות, כי "אין למידין מקודם מתן תורה"¹⁶ –

שהרי, בראש ובראשונה, אין מדובר כאן על הסקת מסקנות חדשות ממש מן הפסוק, אלא על כעין אסמכתא¹⁷ לגבי אופן¹⁸ ההנהגה בתפלה. ובמיוחד כאשר לגבי כל נושא התפלות וסדרן נאמר בגמרא¹⁹ ש"תפלות אבות תקנום" – "אברהם תקן תפלת שחרית שנאמר... יצחק תקן תפלת מנחה שנאמר...".

זאת ועוד: לגבי חלק מ"הלכתא גברוותא", אשר "איכא למשמע מהני קראי דחנה", אומר המהרש"א²⁰ "כמה דברים דחשיב הכא (=שמונים כאן) כגון שצריך שיכוין את לבו ואסור להשמיע קולו שמעינן להו נמי (=נלמדים גם) ממקומות אחרים, כדלעיל, אלא דקאמר דמהני קראי דחנה נמי איכא למשמע להו (=אלא שאומר שגם מפסוקים אלה של חנה ניתן ללמוד אותם).

לפי זה: אותם "דברים" אשר "שמעינן להו נמי ממקומות אחרים" היו יכולים בודאי להיות רמוזים באחת מתפלות האבות, שאז אין זו כלל סתירה ל"אין למידין מקודם מתן תורה", כי אין זה המקור היחיד להלכות אלו.

הכרחי אפוא לומר, שחז"ל מדגישים "כמה הלכתא גברוותא איכא למשמע מהני קראי דחנה" משום שבתפלת חנה יש חידוש מיוחד בנושא התפלה.