183

ג. ברכה – "המשכת" שפע קיים

ויש לומר, שההסבר לכך הוא:

ישנם שני סוגים עיקריים של תפלות: יש תפלה אשר "אדם מתחנן ומתפלל בכל יום"²¹, על הצרכים היום־יומיים והתמידיים הדרושים בכל יום, ויש תפלה הנאמרת "בעת מן העתים אשר יצטרך לדבר מן הדברים, כמו²² בעת צרה וכיוצא"²³.

אפילו פוסקי ההלכה הקובעים²⁴, ש"תפלה בכל יום, והנוסח התפלה הוא מצוה מדרבנן"²⁵, סוברים בכל זאת, שישנה מצוה מדאורייתא "שיתפלל האדם .. בעת צרה" וכדומה, כאשר הוא זקוק לצורך מיוחד.

ההסבר לדעתם של פוסקים אלו מובן לפי הביאור המופיע במספר מקומות על מהותה של תפלה, השונה ממהותה של ברכה²⁶:

ברכה היא מלשון "בריכה" – מאגר מים²⁷ וכדומה, אשר משם מעבירים את המים לפי הצורך המסויים. ברכה היא גם מלשון "המבריך"²⁸, במשמעות של "המשכה" – שמטרתה "להמשיך", להעביר ולהוריד דבר ממקורו למקום אחר.

כלומר: הברכה אפשרית רק כאשר נושא הברכה כבר קיים במקורו, אלא שמסיבה כלשהי הוא נמנע מלהגיע אל המתברך, והברכה מביאה לידי כך שדבר זה "יימשך" ממקורו וירד למטה. וכלשון הפסוק²⁹: איש אשר כברכתו ברך אותם – בברכה, שכבר היתה ראויה ומוכנה לכל אחד מהם, וכך ברכם. כלומר, הברכה "המשיכה" והביאה לכל אחד מהם למטה את מה שכבר היה במקור למעלה.

וכפי שמוכח מברכת יעקב לבני יוסף, שיעקב הניח³⁰ "ימינו .. על ראש אפרים .. ואת שמאלו על ראש מנשה", ויוסף אמר לו³¹ "כי זה הבכור שים ימינך על ראשו, וימאן אביו .. אחיו הקטן יגדל ממנו וזרעו יהיה מלא הגוים". ולכאורה, כיון שיעקב הוא המברך, הרי הוא יכול היה לברך את מנשה באותה הברכה עצמה, שהוא יהיה גדול מאפרים?

אלא, כאמור לעיל: ברכה אינה יוצרת ענין חדש – היא רק "מבריכה" ו"ממשיכה" את הברכה ממקורה. לפיכך לא יכול היה יעקב לגרום