ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך כט נצו"י שיחה א

174

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

קשורה עם הברכה של "שבת מברכים" חודש תשרי, כאמור – משום שענין זה בברכה (ש"בכח זה ישראל מברכים את החדשים י"א פעמים בשנה") אינו נוגע כל כך לשבת שלפני ראש השנה, מפני ש"כח זה" מתבטא בגלוי רק בשבתות מברכים שלאחרי זה, ולכן יתכן לפעמים לקרוא על כך – גם לאחר ראש השנה.

ג. "נצבים" "וילך" –

מושגים הפוכים!

כל ענין מתבטא בשמו אשר יקראו לו בלשון הקודש. לאור זאת מובן בפשטות בנוגע לשם הפרשות "נצבים" ו"וילך", שתוכנם בא לידי ביטוי בשמותיהם המסויימים הללו. המילים "נצבים" ו"וילך" – מכילים שני מושגים שונים ואף הפוכים.

הפירוש של נצבים הוא (כמוזכר בתורה הנ"ל) "קיימים ועומדים". לא סתם עמידה, אלא עמידה חזקה בתוקף. כפי שנתבאר¹⁴ על כך, "נצבים" הוא מלשון "נצב מלך"¹⁵, דבר המורה¹⁶ על עמידה בתוקף הכי גדול, בדוגמת "נצב" של מלך;

לעומת זה "וילך" תוכנו – הליכה, היפך מעמידה בכלל, ועל אחת כמה וכמה מנצבים – עמידה בתוקף.

ואף על פי כן נאמר, כי "נצבים" ו"וילך", לא רק מתחברות יחד (כמו בשאר הפרשות המצטרפות), אלא יתר על כן: הן בעצם פרשה אחת.

ד. שני צירים מרכזיים בעבודת ה'

ונקודת הביאור בזה: כללות עבודת ה' מיוסדת על כך שחייבים להיות שני הקווים והתנועות האמורות¹⁷ – "נצבים", עמידה בתוקף, העדר שינוי; ו"וילך" – הליכה מחיל אל חיל, עד לאופן של "אין¹⁸ להם מנוחה"¹⁹,

הערות

14. אוה"ת נצבים ס"ע א'רא.
15. לשון הכתוב – מ"א כב, מח.
16. אוה"ת שם ס"ע א'רב ואילך.
17. ראה גם מכתב ו' תשרי תשד"מ (נדפס בלקו"ש חכ"ד ע' 632).
18. ל' חז"ל – סוף ברכות ומו"ק. וראה הערות הבאות.
19. ויש לומר, שזהו הטעם לחילוק דב' המסכתות – מו"ק ותמיד: בסיום דמס' מו"ק – ת"ח אין להם מנוחה כו' שנאמר ילכו מחיל אל חיל; ומס' תמיד סיומה – מזמור שיר ליום השבת כו' ליום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים כי* תמיד – העבודה התמידית, והרי במס' זו מדובר ע"ד "סדר התמיד לעבודת בית אלקינו" (תמיד פ"ז מ"ג בסופה. ובפשטות קאי על כל המס' שלפנ"ז), ולכן סיומה הוא בענין שבת ומנוחה, העדר השינוי (ראה לקמן סעיף ז); ואילו מס' מועד קטן, תוכנה (כשמה) ע"ד הזמן שנשתנה מהרגיל, וזמן – בכלל, תנועה ושינוי – עבר הוה ועתיד [ובזמן גופא בפרט ע"ד זמן בלתי רצוי, שהכוונה לשנותו להפכו לטוב, כסיום המס' במשניות דמו"ק], ולכן סיומה בענין של עלי' ושינוי – ת"ח אין להם מנוחה .. ילכו מחיל אל חיל.
. ואולי י"ל, שזהו ג"כ טעם החילוק, דסיום מס' מו"ק – שינוי – הוא בגמרא, וסיום תמיד – מנוחה – במשנה. כי החילוק בין משנה וגמרא הוא ע"ד החילוק בין תושב"כ ותושבע"פ (דלקמן ס"ה): משנה היא (בעיקר) הלכות פסוקות – בלתי משתנה, ולכן סיומה (במס' תמיד) בענין המנוחה; גמרא היא שקו"ט בהלימודים והסברות (ובפרט בבבלי) – סיומה (במו"ק) הוא בענין דהליכה כו'.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.