119
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
אך מעט מן הטוב הנעלם בא בכל זאת לידי גילוי כלשהו, כי הטוב שביהודי איננו דבר בנוסף למהותו, כעניני הרע הבאים41 מפני ש"יצרו הוא שתקפו"42, אלא זהו בעצם האמת של מציאותו.
לפי זה מובן, שעל כל יהודי, אף בשעה שעובר עבירה שחייבים עליה מיתת בית דין, צריכה להיות אפשרות של לימוד זכות, כי רצונו האמיתי, מציאותו האמיתית, היא הטוב שבו43.
אך כאשר סנהדרין "פתחו כולם בדיני נפשות תחילה ואמרו כולן חייב", מצביע הדבר על כך, שהטוב שביהודי זה כל כך מוסתר, שאפילו סנהדרין גדולה, שהם "חכמים ונבונים מופלגים..." – כלומר, "נבונים" להבין דבר מתוך דבר44, בהפלגה, מסוגלים להבין את כל הנסתר – גם הם כולם אינם יכולים למצוא בזכותו –
לגבי אדם זה אומרים "הרי זה פטור": כיון שאצלו בודאי קיים הטוב, אלא שבית דין זה אינו מסוגל "למוצאו" משום שהוא מוסתר ביותר, אין יכול לחול עליו פסק של בית הדין הזה.
אין זה פגם בבית הדין או בגישתו לפסיקה, שהרי התורה אמרה, שאין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות"45, והסנהדרין הגדולה – "אשר יהיה בימים ההם"46 – ראתה את כל מה שהיתה צריכה ויכולה לראות.
אך כיון שתורת אמת פוסקת שגם יהודי זה רוצה לקיים את כל המצוות, ויש בו טוב המסתתר, אין יכול לחול עליו פסק בית הדין – "עד שיהיו שם מקצת מזכין שיהפכו...".
ויש לומר עוד, שעל ידי כך גם מתגלה הטוב שהיה מוסתר לגמרי לפני כן, וכיון שהוא מתגלה, יכול לחול עליו פסק בית הדין, ו"יהפכו בזכותו...".
ביתר עומק: פסק בית הדין "ייהרג" יכול להתבצע רק אם "יהיו שם מקצת מזכין שיהפכו בזכותו", כי, כאמור ב"כסף משנה", תכלית עונשי בית הדין היא כפרת האדם. והעונש מביא לכפרה רק כאשר הוא מגיע ומגלה את הטוב שבו. ולכן, כאשר כל הדיינים רואים רק את חובתו, הרי שהטוב הוא נסתר לגמרי, ולכן אין העונש –"ייהרג" –יכול להביא כפרה ליהודי זה.
רק לאחר שמהפכים בזכותו, פעולה שמגלה הטוב שבו47, אז פועל העונש
הערות
- 41. ראה סה"מ תרנ"ט (ע' פה).
- 42. ל' הרמב"ם הל' גירושין שם.
- 43. במכש"כ וק"ו מהטעם "אמור לאומן שעשאוי" (תענית כ, ריש ע"ב) ובנדו"ד הוא בו.
- 44. ראה ספרי ופרש"י דברים א, יג.
- 45. ראה סנהדרין ו, סע"ב. וש"נ.
- 46. פרשתנו יז, ט. "אינך חייב ללכת אלא אחר ב"ד שבדורך" (רמב"ם הל' ממרים פ"ב ה"א. וראה ספרי ופרש"י עה"פ).
- 47. וכמובן מהביאור במחז"ל (ערכין טו, ב. רמב"ם הל' דעות פ"ז ה"ג) שלשון הרע "קטיל תליתאי", גם "זה שאומר עליו" (אף שאינו עובר עבירה) – כי ע"י לה"ר מגלה ומוציא הרע שלו, ומרובה מדה טובה, דכאשר מדבר בזכותו ה"ז מגלה הטוב של השני (ועאכו"כ כאשר נעשה על ידי הסנהדרין) – ראה בכ"ז בארוכה לקו"ש [המתורגם] חכ"ז ע' 189 ואילך (וראה שם גם ביאור דברי הרמב"ם הל' דעות פ"ה ה"ז "מספר בשבח חבירו ולא בגנותו כלל") ובהנסמן שם.
רש"י על דברים א׳:י״ג - הטקסט מספריא
הבו לכם. הַזְמִינוּ עַצְמְכֶם לַדָּבָר:
אנשים. וְכִי תַעֲלֶה עַל דַּעְתְּךָ נָשִׁים, מַה תַּ"לֹ אֲנָשִׁים? צַדִּיקִים, כְּסוּפִים:
חכמים ונבנים. מְבִינִים דָבָר מִתּוֹךְ דָּבָר; זוֹ הִיא שֶׁשָּׁאַל אֲרִיּוֹס אֶת רַבִּי יוֹסֵי מַה בֵּין חֲכָמִים לִנְבוֹנִים? חָכָם דּוֹמֶה לְשֻׁלְחָנִי עָשִׁיר, כְּשֶׁמְּבִיאִין לוֹ דִּינָרִין לִרְאוֹת רוֹאֶה, וּכְשֶׁאֵין מְבִיאִין לוֹ יוֹשֵׁב וְתוֹהֵא, נָבוֹן דּוֹמֶה לְשֻׁלְחָנִי תַּגָּר, כְּשֶׁמְּבִיאִין לוֹ מָעוֹת לִרְאוֹת רוֹאֶה, וּכְשֶׁאֵין מְבִיאִין לוֹ, הוּא מְחַזֵּר וּמֵבִיא מִשֶּׁלּוֹ (ספרי):
וידעים לשבטיכם. שֶׁהֵם נִכָּרִים לָכֶם, שֶׁאִם בָּא לְפָנַי מְעֻטָּף בְּטַלִּיתוֹ, אֵינִי יוֹדֵעַ מִי הוּא וּמֵאֵי זֶה שֵׁבֶט הוּא, וְאִם הָגוּן הוּא, אֲבָל אַתֶּם מַכִּירִין בּוֹ, שֶׁאַתֶּם גִּדַּלְתֶּם אוֹתוֹ, לְכָךְ נֶאֱמַר וִידֻעִים לְשִׁבְטֵיכֶם (ספרי):
בראשיכם. רָאשִׁים וּמְכֻבָּדִים עֲלֵיכֶם – שֶׁתִּהְיוּ נוֹהֲגִין בָּהֶם כָּבוֹד וְיִרְאָה:
ואשמם. חָסֵר יוֹ"ד, לִמֵּד שֶׁאַשְׁמוֹתֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל תְּלוּיוֹת בְּרָאשֵׁי דַּיָּנֵיהֶם, שֶׁהָיָה לָהֶם לִמְחוֹת וּלְכַוֵּן אוֹתָם לַדֶּרֶךְ הַיְשָׁרָה (ספרי):
הבו לכם means GET YOURSELVES READY for the matter (cf. Rashi on Genesis 11:3).
אנשים MEN — But would it enter your mind that he would take women? Why then does it state here men? It means that he should take righteous, desirable men (cf. Sifrei Devarim 13:2).
חכמים ונבנים WISE AND UNDERSTANDING [MEN] — i.e. men who can understand a matter out of (i.e. by comparison with) another matter. — This is what Arius asked R. Jose: what is the difference between wise men and understanding men? A wise man is like a rich money changer: when people bring him dinars to examine (to value) he examines them; and when they do not bring to him, he sits and does nothing (he does not go out to seek any). An understanding man, however, is like a merchant money changer: when they bring him coins to examine, he examines them; and when they do not bring to him, he goes about and brings of his own money (i.e. he himself buys coins) (cf. Sifrei Devarim 13:3).
וידעים לשבטיכם AND [MEN] KNOWN AMONGST YOUR TRIBES — i.e. men who are known to you. For if he were to come before me wrapped in his robe, “I" would not know who he is and of what tribe he is, and whether he is fitted for the office: but you know him for you have been brought up with him. On this account it states: known amongst your tribes (Sifrei Devarim 13:4).
בראשיכם [AND I WILL PLACE THEM] AT YOUR HEADS — as chiefs and persons honoured by you., i.e., that ye should pay them respect and reverence.
ואשמם — This word lacks the letter י (after the ש: our editions, however, have it): this teaches that Israel's transgressions (אשם) are placed upon the heads of their judges, because it is their duty to prevent them from sinning, and to direct them into the right path (Sifrei Devarim 13:6).
משנה תורה, הלכות ממרים ב׳:א׳ - הטקסט מספריא
ב"ד גדול שדרשו באחת מן המדות כפי מה שנראה בעיניהם שהדין כך ודנו דין ועמד אחריהם ב"ד אחר ונראה לו טעם אחר לסתור אותו הרי זה סותר ודן כפי מה שנראה בעיניו שנאמר אל השופט אשר יהיה בימים ההם אינך חייב ללכת אלא אחר בית דין שבדורך.
משנה תורה, הלכות דעות ז׳:ג׳ - הטקסט מספריא
אמרו חכמים שלש עבירות נפרעין מן האדם בעולם הזה ואין לו חלק לעולם הבא עבודת כוכבים וגילוי עריות ושפיכות דמים ולשון הרע כנגד כולם ועוד אמרו חכמים כל המספר בלשון הרע כאילו כופר בעיקר שנאמר אשר אמרו ללשוננו נגביר שפתינו אתנו מי אדון לנו ועוד אמרו חכמים שלשה לשון הרע הורגת:האומרו והמקבלו וזה שאומר עליו והמקבלו יותר מן האומרו.
משנה תורה, הלכות דעות ה׳:ז׳ - הטקסט מספריא
תלמיד חכם לא יהא צועק וצווח בשעת דבורו כבהמות וחיות ולא יגביה קולו ביותר אלא דבורו בנחת עם כל הבריות וכשידבר בנחת יזהר שלא יתרחק עד שיראה כדברי גסי הרוח ומקדים שלום לכל האדם כדי שתהא רוחן נוחה הימנו ודן את כל האדם לכף זכות מספר בשבח חבירו ולא בגנותו כלל אוהב שלום ורודף שלום אם רואה שדבריו מועילים ונשמעים אומר ואם לאו שותק כיצד לא ירצה חבירו בשעת כעסו ולא ישאל לו על נדרו בשעה שנדר עד שתתקרר דעתו וינוח ולא ינחמנו בשעה שמתו מוטל לפניו מפני שהוא בהול עד שיקברהו וכן כל כיוצא באלו ולא יראה לחבירו בשעת קלקלתו אלא יעלים עיניו ממנו ולא ישנה בדבורו ולא יוסיף ולא יגרע אלא בדברי שלום וכיוצא בהן כללו של דבר אינו מדבר אלא בדברי חכמה או בגמילות חסדים וכיוצא בהן ולא יספר עם אשה בשוק ואפילו היא אשתו או אחותו או בתו.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.