120

את פעולתו ומביא ליהודי כפרה והוא זוכה לחיי העולם־הבא.

ח. גילוי מעלת היהודי

מכך נלמדת הוראה אודות מעלתם העצומה וזכותם של ישראל:

אף כאשר מדובר על יהודי אשר שרוי במצב שפל עד כדי כך, שאפילו הסנהדרין, אשר התורה אומרת שתפקידם הוא "והצילו העדה", לחפש ולמצוא הצלה וזכות לכל יהודי, וגם הם רואים בו בכל זאת רק חובה, ואינם רואים בו שום זכות – למרות זאת קובעת תורת אמת פסק דין ברור, שמציאות כזו אינה אפשרית, גם יהודי זו רוצה לקיים את כל המצוות. והלכה זו עצמה מביאה לידי כך שהסנהדרין ילמדו זכות על יהודי זה ועל ידי כך⁴⁷ יגלו את ה"רוצה" שבו, את הטוב שבו.

על־אחת־כמה־וכמה כאשר מדובר על יהודים בדורנו, אשר למרות שנמצאים במצב של "אני ישנה"⁴⁸, בכל זאת "לבי ער" לקדוש־ברוך־הוא ולתורתו ולמצוותיו⁴⁹, וכאשר הלב היהודי הוא, כנפסק בתורת אמת, ער – הרי הוא אכן מתעורר ומגיע לידי גילוי.

ובמיוחד בהימצאנו בתקופת חודש אלול, כאשר המלך – מלך מלכי המלכים הקדוש־ברוך־הוא – נמצא "בשדה", "ואז⁵⁰ רשאים (ויכולים⁵¹) כל מי שרוצה לצאת להקביל פניו (בשדה) והוא מקבל את כולם בסבר פנים יפות ומראה פנים שוחקות לכולם" –

צריך לצאת ולהשפיע על כל יהודי בכל מצב שהוא, שיתעורר אצלו בגלוי ה"רצון" לקבל את פני המלך בשדה.

וההשפעה היא על ידי הסתכלות זו עצמה: כאשר מהפכים ומדברים בזכותו של יהודי, שבו, ישנו חלק אלוקה ממעל ממש, הניצוץ האלקי, עד כדברי הרמב"ם, ש"הוא רוצה להיות מישראל ורוצה הוא לעשות כל המצוות ולהתרחק מן העבירות", ושזוהי מציאותו האמיתית – על ידי כך מגלים יותר את הטוב שבו,

ומשפיעים עליו "לצאת" ממקומו ("במדבר"⁵²) כדי לקבל פני המלך "בשדה", אשר על ידי כך מתגלה, בנוסף ל"מקצת" של הטוב שבו – "מקצת מזכין שיהפכו בזכותו" – גם הטוב במדה מרובה, עד אשר ריבוי הטוב והזכות מכריע את המנוגד לכך,