110
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
– והמספר שבע הוא בדיוק ובדוקא,
וכידוע ששבע מצוות דרבנן ביחד עם תרי"ג מצוות התורה הם במספר המדוייק תר"ך, כתר תורה47 [ומטעם זה מצינו כי "עשרת48 הדברות (ש)כוללים כל התורה כולה (יש בהם) תר"ך אותיות, תרי"ג אותיות בכל אות נרשם49 מצוה אחת מתרי"ג מצוות, וז' אותיות היתרות הם50 ז' מצוות דרבנן כמו שכתבו הקדמונים"] –
הרי אין זה כלל בסתירה למבואר לעיל, כי: בספרים הללו לו מתייחסים למצב כפי שהוא בפועל (כולל גם לעתיד לבוא?), שמלמעלה נקבע שיהיו בפועל לא יותר מאשר שבע מצוות דרבנן (והבית־דין שבכוחו לחדש ולהוסיף – לא יוסיף ויחדש עוד מצוות51 בפועל52) וביחד עם מצוות דאורייתא הם תר"ך מצוות – כתר.
אך מצד הגדר ההלכתי של מצוות דרבנן – יתכן שיתווספו עוד מצוות53 (וגם עליהם יחול הציווי "על פי התורה אשר יורוך", ו"לא תסור").
בסגנון אחר קצת: זה ש"כלפי שמיא גליא" שבפועל יהיו רק שבע מצוות דרבנן, כלל אינו משנה את העובדה שעל פי הלכה יכולות להתווסף עוד מצוות דרבנן. ויתרה מזה: מכיוון ש"רשות לכל אדם נתונה" לבחור לעשות היפך התורה – יתכן שהבית־דין יהא צריך ומחוייב לתקן ולהוסיף מצוות לצורך השעה ויהיו חייבים לקיימן, הן מצוות עשה והן מצוות לא־תעשה.
יש לומר כדוגמא, שהדבר דומה לביאור54 הרמב"ם אודות הידיעה שלמעלה: העובדה ש"הקדוש־ברוך־הוא יודע כל מה שיהיה", אינה מכריחה את בחירת האדם, ו"מעשה האדם ביד האדם..."55, "רשות לכל אדם נתונה
הערות
- 47. כ"ה גם ב"חינוך" שבהערה הקודמת.
- 48. לשון השל"ה (וראה גם ספר תורת העולה) שבהערה 11. וראה הערות הבאות.
- 49. וראה ספר כתר תורה (שבהערה 11) – שמפרט כל התרי"ג (וז' מצות דרבנן) בכל אות מעשה"ד.
- 50. ראה הערה הקודמת. בבעה"ט יתרו כ, יד (וכן בס' זהר הרקיע (להרשב"ץ) בהקדמה קרוב לתחלתה ובעוד ספרים) נמצא ג"כ ענין הנ"ל – שבעשה"ד יש תר"ך אותיות ושהוא "כתר תורה". אלא דשם, שז' אותי' היתירות הן כנגד ז' מצות ב"נ (וראה זה"ר שם, דז' מצות ב"נ מרומזים בהאותיות ד(סוף עשה"ד) "אשר לרעך"). וראה בית האוצר (להר"י ענגל) ח"א ה, ב ואילך. ואכ"מ.
- 51. משא"כ גזירות וסייגים וכו'.
- 52. וע"ד שכל הסנהדראות כולם – לא חידשו אל שבע מצות!
- 53. ואולי גם ע"ז קאי מש"נ ועלמות אין מספר, ראה לקמן בפנים.
- 54. בהל' תשובה ספ"ה.
- 55. ל' הרמב"ם שם.
- . הובא גם בספר "מצות השם" בהקדמתו, וכן בסוף ז' מצות דרבנן שמונה. ושם: כפי שמצאתי בספר החינוך הנדפס אצל החומש (אלא שאינו כפי הסדר שבחינוך שם).
הטקסט של Kitzur Ba'al HaTurim on Exodus 20:14 אינו זמין בספריא.
משנה תורה, הלכות תשובה ה׳ - הטקסט מספריא
רשות לכל אדם נתונה: אם רצה להטות עצמו לדרך טובה ולהיות צדיק - הרשות בידו, ואם רצה להטות עצמו לדרך רעה ולהיות רשע - הרשות בידו.הוא שכתוב בתורה: "הן האדם היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע", כלומר: הן מין זה של אדם היה יחיד בעולם ואין מין שני דומה לו בזה הענין, שיהא הוא מעצמו בדעתו ובמחשבתו יודע הטוב והרע ועושה כל מה שהוא חפץ, ואין מי שיעכב בידו מלעשות הטוב או הרע. וכיון שכן הוא "פן ישלח ידו".
אל יעבור במחשבתך דבר זה שאומרים טפשי אומות העולם ורוב גולמי בני ישראל, שהקב"ה גוזר על האדם מתחלת ברייתו להיות צדיק או רשע - אין הדבר כן. אלא כל אדם ראוי לו להיות צדיק כמשה רבינו או רשע כירבעם, או חכם או סכל, או רחמן או אכזרי, או כילי או שוע, וכן שאר כל הדעות. ואין לו מי שיכפהו ולא גוזר עליו ולא מי שמושכו לאחד משני הדרכים, אלא הוא מעצמו ומדעתו נוטה לאי זו דרך שירצה.הוא שירמיהו אמר: "מפי עליון לא תצא הרעות והטוב", כלומר: אין הבורא גוזר על האדם להיות טוב ולא להיות רע, וכיון שכן הוא, נמצא זה החוטא הוא הפסיד את עצמו, ולפיכך ראוי לו לבכות ולקונן על חטאיו ועל מה שעשה לנפשו וגמלה רעה. הוא שכתוב אחריו: "מה יתאונן אדם חי" וגו' וחזר ואמר: הואיל ורשותנו בידינו ומדעתנו עשינו כל הרעות, ראוי לנו לחזור בתשובה ולעזוב רשענו, שהרשות עתה בידינו. הוא שכתוב אחריו: "נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה" וגו'.
ודבר זה עיקר גדול הוא, והוא עמוד התורה והמצוה, שנאמר: "ראה נתתי לפניך היום את החיים", וכתיב: "ראה אנכי נותן לפניכם היום", כלומר שהרשות בידכם, וכל שיחפוץ האדם לעשות ממעשה בני האדם עושה - בין טובים בין רעים.ומפני זה הענין נאמר: "מי יתן והיה לבבם זה להם", כלומר שאין הבורא כופה בני האדם ולא גוזר עליהן לעשות טובה או רעה, אלא הכל מסור להם.
אילו האל היה גוזר על האדם להיות צדיק או רשע, או אילו היה שם דבר שמושך את האדם בעיקר תולדתו לדרך מן הדרכים או למדע מן המדעות או לדעה מן הדעות או למעשה מן המעשים כמו שבודים מלבם הטפשים הוברי שמים - היאך היה מצוה לנו על ידי הנביאים "עשה כך ואל תעשה כך", "הטיבו דרכיכם ואל תלכו אחרי רשעכם", והוא מתחלת ברייתו כבר נגזר עליו, או תולדתו תמשוך אותו לדבר שאי אפשר לזוז ממנו? ומה מקום היה לכל התורה כולה? ובאי זה דין ואיזה משפט נפרע מן הרשע או משלם שכר לצדיק? "השופט כל הארץ לא יעשה משפט?".ואל תתמה ותאמר: היאך יהיה האדם עושה כל מה שיחפוץ ויהיו מעשיו מסורים לו, וכי יעשה בעולם דבר שלא ברשות קונו ולא חפצו, והכתוב אומר: "כל אשר חפץ ה' עשה בשמים ובארץ"? דע שהכל כחפצו יעשה, ואף על פי שמעשינו מסורין לנו! כיצד? כשם שהיוצר חפץ להיות האש והרוח עולים למעלה, והמים והארץ יורדים למטה, והגלגל סובב בעיגול, וכן שאר בריות העולם להיות כמנהגן שחפץ בו, ככה חפץ להיות האדם רשותו בידו וכל מעשיו מסורין לו, ולא יהיה לו לא כופה ולא מושך אלא הוא מעצמו ובדעתו שנתן לו האל עושה כל שהאדם יכול לעשות.לפיכך דנין אותו לפי מעשין: אם עשה טובה - מטיבין לו, ואם עשה רעה - מריעין לו. הוא שהנביא אומר: "מידכם היתה זאת" לכם, "גם המה בחרו בדרכיהם" ובענין זה אמר שלמה: "שמח בחור בילדותך... ודע כי על כל אלה יביאך האלהים במשפט", כלומר דע שיש בידך כח לעשות ועתיד אתה ליתן את הדין.
שמא תאמר: והלא הקדוש ברוך הוא יודע כל מה שיהיה, וקודם שיהיה. ידע שזה יהיה צדיק או רשע או לא ידע. אם ידע שהוא יהיה צדיק - אי אפשר שלא יהיה צדיק, ואם תאמר שידע שיהיה צדיק ואפשר שיהיה רשע - הרי לא ידע הדבר על בוריו?דע שתשובת שאלה זו ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים, וכמה עיקרים גדולים והררים רמים תלויים בה, אבל צריך אתה לידע ולהבין בדבר זה שאני אומר: כבר בארנו בפרק שני מהלכות יסודי התורה שהקב"ה אינו יודע מדיעה שהיא חוץ ממנו, כבני אדם שהם ודעתם שנים, אלא הוא יתעלה שמו ודעתו אחד, ואין דעתו של אדם יכולה להשיג דבר זה על בוריו. וכשם שאין כח באדם להשיג ולמצוא אמתת הבורא שנאמר: "כי לא יראני האדם וחי", אין כח באדם להשיג ולמצוא דעתו של בורא. הוא שהנביא אמר: "כי לא מחשבותי מחשבותיכם, ולא דרכיכם דרכי". וכיון שכן הוא אין בנו כח לידע היאך ידע הקדוש ברוך הוא כל הברואים והמעשים, אבל נדע בלא ספק שמעשה האדם ביד האדם, ואין הקב"ה מושכו ולא גוזר עליו לעשות כך, ולא מפני קבלת הדת בלבד נודע דבר זה, אלא בראיות ברורות מדברי החכמה. ומפני זה נאמר בנבואה שדנין את האדם על מעשיו כפי מעשיו, אם טוב ואם רע. וזה הוא העיקר שכל דברי הנבואה תלויין בו.
מצוטט ב־7 עמודים
תורת מנחם 7
- י - שנת תשי"ד - חלק ראשון ‹ בס"ד. שיחת י"ט כסלו ה'תשי"ד. לקו"ש חכ"ט ע' 110
- יג - שנת תשט"ו - חלק ראשון ‹ בס"ד. שיחת אור ליום ה' פ' מקץ, ליל נר ה' דחנוכה ה'תשט"ו. לקו"ש חכ"ט ע' 110
- כב - שנת תשח"י - חלק שני ‹ בס"ד. שיחת אחרון של פסח ה'תשח"י. לקו"ש חכ"ט ע' 110
- מג - שנת תשכ"ה - חלק שלישי ‹ בס"ד. שיחת ש"פ תזריע, פרשת החודש, ר"ח ניסן, ה'תשכ"ה לקו"ש חכ"ט ע' 110
- מ - שנת תשכ"ד - חלק שלישי ‹ בס"ד. שיחת יום ב' דחג השבועות, ה'תשכ"ד לקו"ש חכ"ט ע' 110
- ס - שנת תש"ל - חלק שלישי ‹ שיחת ש"פ בחוקותי, מבה"ח סיון, ה'תש"ל לקו"ש חכ"ט ע' 110
- ס - שנת תש"ל - חלק שלישי ‹ יום ב' דחג השבועות, ה'תש"ל לקו"ש חכ"ט ע' 110
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.