82

דברי התורה הזאת..." – שכל זה לא יתכן אצל "איש נכרי אשר לא אחיך הוא"; ובדומה לכך הנאמר לגבי משה³⁶ "לא אוכל עוד לצאת ולבא" – כי מכיוון ש"ניטלה ממני הרשות וניתנה ליהושע"³⁷, הרי אין בידיו של משה "לצאת ולבוא", כבר ניתנה ה"רשות" ליהושע, והרי ניטלה ממשה האפשרות "לצאת ולבא".

ג) כאשר היה כבר ציווי קודם שלא לעשות דבר מסויים – מתאים לאחר מכן להשתמש בלשון "לא תוכל", שאי אפשר לעשות דבר זה. וכמו: לגבי האיסור לעלות להר סיני במתן־תורה "לא יוכל העם לעלות אל הר סיני כי אתה העדותה בנו לאמר הגבל..."³⁸ (כלשון רש"י, שבני ישראל היו כבר "מותרין§ ועומדין" על כך); לגבי האיסור להקריב את הפסח מחוץ למקדש "לא תוכל לזבוח את הפסח באחד שעריך..."³⁹ – כי (נוסף לזה שהקרבת הפסח אינה תלויה רק ברצונו, אלא גם בכהן המקריב, בדומה לסוג השני לעיל, הרי) האיסור להקריב קרבן בחוץ נאמר כבר קודם⁴⁰ – "שמה תביאו... עולותיכם וזבחיכם... השמר לך פן תעלה עולותיך בכל מקום..."; לגבי מצות השבת אבידה "לא תוכל להתעלם"⁴¹ – שהרי נאמר כבר בתחילת הענין⁴² "לא תראה... והתעלמת..., ולאחר מכן מסיימת התורה "לא תוכל להתעלם".

ד. בפסוקנו מתחייב הפירוש "לא תוכל" – "אינך רשאי"

על פי זה יובן החידוש בפסוקנו – "לא תוכל לאכול בשעריך...", אודות האיסור לאכול קדשים מחוץ לירושלים:

בנידון דידן, הרי עוד לא נאמר ש"בשעריך" אסור לאכול "מעשר... ובכורות בקרך... וכל נדריך... ותרומת ידך" (ורק נאמר הלאו "פן תעלה עולותיך בכל מקום..."). נמצא, שאיסור האכילה נאמר מלכתחילה בלשון "לא תוכל" – ולכן רש"י מתעכב על כך ומחדש: "יכול אתה, אבל אינך רשאי" – שגם במקרה כזה מתאים הלשון "לא תוכל" (מכיוון שאיסור התורה עצמו שולל את האפשרות לעשות את הדבר).

אך אין זה ביאור מספיק – כי:

א) לפי זה, אין הראיה דומה לנידון: הרי בדוגמא שרש"י מביא "ואת היבוסי .. לא יכלו... להורישם, יכולים היו אלא שאינן רשאין", האיסור לא התחדש במילים "לא יכלו" שבפסוק זה, אלא נבע מחמת השבועה שהיתה קודם!

ב) למרות שלא מופיע בתורה לפני כן לאו מפורש על אכילת מעשר וכו'