55
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
לעיניכם". ואם כך, בשני פסוקים אלו, לפחות, לא היתה צריכה המילה "לוחות" להופיע בכתיב חסר, המצביעה על חסרון בהם, אלא מילה זו היתה צריכה להיכתב כאן בכתיב מלא.
על כך מפרש רש"י "לחת כתיב" – אין כאן "חסר", חסרון, בענין זה, אלא להיפך – הדבר בא להדגיש מעלה שהיתה בלוחות, "ששתיהם שוות"50, עובדה המדגישה שזה ענין אלקי:
בנוסף לכך שבידי אדם קשה ביותר, ואף מן הנמנע הוא, לדייק51 ששני דברים יהיו שוים ממש בדיוק52, הרי יש חידוש בלוחות: על שני הלוחות היו כתובים עשרת הדברות, "חמש (ה)דברות (ה)כתובין על לוח אחד, וחמש (ה)כתובים על השני"53, והרי בחמשת הדברות הראשונים היו54 הרבה יותר מילים ואותיות מאשר בחמשת הדברות האחרונים – ואף־על־פי־כן "שתיהם שוות", זו אינה גדולה מזו?
בפשוטם של דברים – הכתב וגודל האותיות על שני הלוחות היה זהה, ולא שבלוח הראשון היו המילים כתובות באותיות קטנות יותר, ובלוח השני – באותיות גדולות יותר. ולכאורה55, כך גם הרווח שבין המילים והאותיות היה זהה בשני הלוחות56.
כן יש להעיר ולציין את הנס ש"כתובים משני עבריהם", כפי שמפרש רש"י57 "משני עבריהם היו האותיות נקראות ומעשה ניסים היה".
וכך מתאימים הדברים למשמעות הפסוקים בהמשך, הבאים להדגיש את מעלת הלוחות שנתן הקדוש־ברוך־הוא למשה. ועל ידי כך להוסיף בחומרה של "דברי התוכחות"58, אשר אמר להם משה, והזהיר "זכור אל תשכח...
הערות
- 50. ועפ"ז יש להמתיק החילוק בלשונו של רש"י בפ' תשא "שהיו שתיהן שוות" ובפרשתנו "ששתיהם שוות": בפ' תשא המדובר ע"ד הלוחות עצמן – ויתן אל משה .. שני לחת .. אבן (ופ' עגל ושבירת הלוחות הבאה עי"ז – בא אח"כ בהפ' כענין בפ"ע), לכן מדגיש "שהיו שתיהן שוות" בנתינתן; משא"כ בפרשתנו שכל הענין ע"ד הלוחות ה"ז רק כפרט בדברי התוכחה – שחטאם גרם שבירת הלוחות, ואין צורך להדגיש שהיו שוות לפני שבירתן, כותב רק "ששתיהם שוות". ועוד י"ל. ואכ"מ.
- 51. ראה יפ"ת לשמו"ר (ובעץ יוסף לתנחומא) שבהערה 5.
- 52. ואף שלדעת המדרש, כן הי' גם בלוחות שניות שעשה משה (כנ"ל הערה 2) – י"ל שלמדו שהי' כן ממ"ש בהם (תשא לד, א. פרשתנו י, א) "פסל לך שני לחת אבנים כראשונים", ואין ה"נ שגם בזה הי' פלא. ואולי כ"ה גם לדעת רש"י (ראה גם פרש"י תשא שם). וראה סה"ש תש"ג ע' 123 ואילך ובהנסמן שם.
- 53. פרש"י נשא ז, כג "מיסודו של ר' משה הדרשן". וראה גם פרש"י שה"ש ד, ה.
- 54. בלוחות הראשונות, שבזה מדובר כאן (ועד"ז בלוחות האחרונות).
- 55. אף שהבן חמש (למקרא) רואה בהספרים שלומד (ובספר תורה) שאין הריוח וכו' שווה בכל השורות.
- 56. ראה ביאור מהרי"פ לשמו"ר שם (נדפס בהוספות לשמו"ר – ווילנא).
- 57. תשא לב, טו.
- 58. ל' רש"י ר"פ דברים.
רש"י על שיר השירים ד׳:ה׳ - הטקסט מספריא
שְׁנֵי שָׁדַיִךְ. הַמֵּינִיקוֹת אוֹתָךְ, זֶה משֶׁה וְאַהֲרֹן:
כִּשְׁנֵי עֳפָרִים תְּאוֹמֵי צְבִיָּה. דֶּרֶךְ צְבִיָּה לִהְיוֹת יוֹלֶדֶת תְּאוֹמִים. כָּךְ שְׁנֵיהֶם שָׁוִים, שְׁקוּלִים זֶה כָזֶה. דָּבָר אַחֵר: "שְׁנֵי שָׁדַיִךְ" עַל שֵׁם הַלּוּחוֹת "תְּאוֹמֵי צְבִיָּה" שֶׁהֵם מְכֻוָּנוֹת בְּמִדָּה אַחַת, וַחֲמִשָּׁה דִּבְּרוֹת עַל זוֹ וַחֲמִשָּׁה עַל זוֹ מְכֻוָּנִין דִּבּוּר כְּנֶגֶד דִּבּוּר: "אָנֹכִי" כְּנֶגֶד "לֹא תִרְצַח", שֶׁהָרוֹצֵחַ מְמַעֵט אֶת הַדְּמוּת שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. "לֹא יִהְיֶה לְךָ" כְּנֶגֶד "לֹא תִנְאָף", שֶׁהַזּוֹנֶה אַחַר עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, דֶּרֶךְ אִשָּׁה הַמְנָאֶפֶת תַּחַת אִישָׁהּ תִּקַּח אֶת זָרִים. "לֹא תִשָּׂא" כְּנֶגֶד "לֹא תִגְנֹב", שֶׁהַגּוֹנֵב סוֹפוֹ לִשָּׁבַע לַשֶּׁקֶר. "זָכוֹר" כְּנֶגֶד "לֹא תַעֲנֶה", שֶׁהַמְחַלֵּל אֶת הַשַּׁבָּת מֵעִיד שֶׁקֶר בְּבוֹרְאוֹ, לוֹמַר שֶׁלֹּא שָׁבַת בְּשַׁבַּת בְּרֵאשִׁית. "כַּבֵּד" כְּנֶגֶד "לֹא תַחְמֹד", שֶׁהַחוֹמֵד סוֹפוֹ לְהוֹלִיד בֵּן שֶׁמַּקְלֶה אוֹתוֹ וּמְכַבֵּד לְמִי שֶׁאֵינוֹ אָבִיו:
הָרֹעִים. אֶת צֹאנָם בַּשּׁוֹשַׁנִּים וּמַדְרִיכִים אוֹתָם בְּדֶרֶךְ נוֹחָה וִישָׁרָה:
מצוטט בעמוד אחד
לקוטי שיחות 1
- כרך ה ‹ הוספות - שיחות ‹ שיחה ז ‹ 375 לקו"ש חכ"ט ע' 55
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.