56

ובחרב הקצפתם..."⁵⁹ – גרימתם לשבירת הלוחות.

לעומת זאת, בפרשת ואתחנן לפני כן¹⁰, כאשר מופיעה המילה "לחת" בכתיב חסר, תוכן הדברים שם הוא בענין של "את הדברים האלה דבר ה' את כל קהלכם... ויכתבם על שני לחת אבנים ויתנם אלי", אך אין מדובר שם על מעלתם המיוחדת של הלוחות. וכן בפרשת משפטים¹¹ "ויאמר ה' אל משה עלה אלי ההרה והיה שם ואתנה לך את לחת האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורתם" – אין כאן הדגשה של מעלת הלוחות.

י. מעלת הלוחות – כאשר ניתנו לישראל

לפי זה מובן מדוע מדייק רש"י ומבאר דוקא את המילה "לחת" הכתובה לאחר פסוק ט, ולא בשתי הפעמים הקודמות שבהן כתובה המילה "לחת" בתחילת פסוק ט "בעלתי ההרה לקחת לוחת האבנים לוחת הברית":

פסוקים י־יא עוסקים בתיאור הלוחות כפי שניתנו למשה – "ויתן ה' אלי", "ויהי מקץ ארבעים יום... נתן ה' אלי". לעומת זאת, בפסוק ט מספר על עליית משה לקבל את הלוחות. כלומר, הלוחות כפי שהיו עדיין אצל הקדוש־ברוך־הוא.

הדיוק וההדגשה על מעלתם העצומה של הלוחות (כדי להוסיף חומרה לדברי התוכחה לישראל על שבירתם, אינם על הלוחות כפי שהיו אצל הקדוש־ברוך־הוא – "בעלתי ההרה לקחת לוחת האבנים לוחת הברית" – אלא דוקא) כפי שניתנו בידי משה לתתם לישראל. ש(גם) כאשר נתן אותם הקדוש־ברוך־הוא למשה, הם היו נעלים ביותר – דבר של "אלקים" – ("כתובים באצבע אלקים" וכדומה) – ולא כמציאותם של הנבראים.

יא. מעלת הלוחות – בגשמיותם

לפי זה יש לבאר ענין נוסף (ב"יינה של תורה", לפחות): המילה "לחת" המופיעה בכתיב חסר בפסוק יא נאמרת בקשר לאבנים, "לחת האבנים". המילה לוחות המופיעה לאחר מכן בכתיב מלא, נאמרת בקשר לברית – "לחות הברית".

לכאורה, מעלת הלוחות בכך שניתנו מהקדוש־ברוך־הוא ושהם "כתובים באצבע אלקים", היא בעיקר מפני היותם "לחות הברית אשר כרת ה' עמכם"⁶⁰, הברית בין הקדוש־ברוך־הוא לישראל, ולא בהיותם "אבנים" גשמיות. ואם כך, צריך היה, לכאורה, להיכתב בפסוק יא, להיפך: "לחות האבנים" בכתיב מלא, ו"לחת הברית" בכתיב חסר – "לחת כתיב ששתיהם שוות"", כדי להדגיש לגבי