50
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
ג. מדוע משנה התורה את
הכתיב דוקא כאן?
בפשטות, ניתן היה להשיב על כך לפי הכלל הידוע13, שהענין של כתיב מלא וחסר כשלעצמו איננו מעורר קושי בפשוטו של מקרא, אשר רש"י מוכרח להסבירו, כפי שמובן מכך שבדרך כלל אין רש"י מבאר כתיב מלא או חסר בתורה. בכל זאת, בפרשתנו מבאר זאת רש"י, מפני שבאותו פסוק (יא) משנה התורה בזה אחר זה את הכתיב: "את שני לחת האבנים לחות הברית" – בתחילה כתיב חסר לגמרי, ומיד לאחר מכן כתיב מלא, בוא"ו השני. לכן מפרש רש"י, שכוונת התורה היא להדגיש בכך את החסר: "לחת כתיב ששתיהם שוות"14.
לפיכך אין רש"י מבאר זאת בפסוק ט בפרשתנו "בעלותי ההרה לקחת לוחת האבנים לוחת הברית", מפני שבפסוק זה מופיעה המילה "לוחת" בשתי הפעמים בכתיב חסר. וכן אין מבאר זאת לפני כן, בפרשת ואתחנן, ששם נאמר "ואכתבם על שני לחת אבנים", ובפרשת משפטים, לפני פרשת תשא – כיון שבמקומות אלו כתובה מילה זו פעם אחת בלבד, ואין שינויים באותו פסוק.
אך אין די בהסבר זה, כי:
א) בפרשת תשא, אמנם מופיעה המילה פעמיים באותו פסוק "לחת העדות לחת אבן", אך בשתי הפעמים היא כתובה בכתיב חסר, ואין שינויים בפסוק זה לשם הדגשה – ובכל זאת רש"י מפרש שם ענין זה.
ב) בכל אופן, ניתן לשאול שאלה זו בפרשתנו לגבי הפסוקים עצמם: מדוע התורה משנה ורומזת לענין של "שתיהם שוות" דוקא בפסוק המאוחר יותר (יא), ולא בפסוק המוקדם יותר (ט), שבו מופיעה אותה מילה פעמיים?
ולפי זה מובן, שאין לתרץ שאלות אלו בכך שיש שיטות שונות במסורה של כתיב חסר ויתר15, כלומר16, שלפי דעת רש"י המסורה בפרשת תשא היא באופן, שפעם אחת מופיעה המילה "לחות" בכתיב מלא, ופעם אחרת
הערות
- 13. ראה גו"א לפרש"י בראשית א, יד. וראה גם משכיל לדוד כאן (ובכ"מ). וכ"ה בכמה מפרשי רש"י. וראה כללי רש"י (קה"ת תש"מ) פי"ג (בהוצאת תנש"א – פי"ד). וש"נ.
- 14. גם במשכיל לדוד כתב שכוונת רש"י ל"לחת" שבפסוק יא. אבל – מפני דהפסוק מיותר (ועד"ז פי' בפ' תשא). אבל צע"ק לומר, דיתור כל הפסוק בא רק לדרשא על תיבת "לחת". ואכ"מ.
- 15. ראה לדוגמא מנחת שי ח"ש כה, ו (וש"נ). תרומה כה, כב. בלק כג, ט. ועוד.
- 16. ובפרט דאנן לא בקיאין בחסרות ויתרות – קדושין ל, סע"א. וכ"ה ברמ"א או"ח סקמ"ג ס"ד. וראה נ"כ שם.
רש"י על בראשית א׳:י״ד - הטקסט מספריא
יהי מארת וגו'. מִיֹּום רִאשׁוֹן נִבְרְאוּ וּבָרְבִיעִי צִוָּה עֲלֵיהֶם לְהִתָּלוֹת בָּרָקִיעַ, וְכֵן כָּל תּוֹלְדוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ נִבְרְאוּ מִיּוֹם רִאשׁוֹן, וְכָל אֶחָד וְאֶחָד נִקְבַּע בַּיוֹם שֶׁנִּגְזַר עָלָיו, הוּא שֶׁכָּתוּב אֵת הַשָּׁמַיִם, לְרַבּוֹת תּוֹלְדוֹתֵיהֶם, וְאֵת הָאָרֶץ, לְרַבּוֹת תּוֹלְדוֹתֶיהָ:
יהי מארת. חָסֵר וָי"ו כְּתִיב, עַל שֶׁהוּא יוֹם מְאֵרָה לִפֹּל אַסְכָּרָה בַּתִּינוֹקוֹת, הוּא שֶׁשָּׁנִינוּ בְּד' הָיוּ מִתְעַנִּים עַל אַסְכָּרָה שֶׁלֹּא תִפֹּל בַּתִּינוֹקוֹת:
להבדיל בין היום ובין הלילה. מִשֶּׁנִּגְנַז הָאוֹר הָרִאשׁוֹן, אֲבָל בְּשִׁבְעַת יְמֵי בְרֵאשִׁית שִׁמְּשׁוּ הָאוֹר וְהַחֹשֶׁךְ הָרִאשׁוֹנִים יַחַד בֵּין בַּיּוֹם וּבֵין בַּלַּיְלָה:
והיו לאותות. כְּשֶׁהַמְּאוֹרוֹת לוֹקִין, סִימָן רַע הוּא לָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר מֵאֹתוֹת הַשָּׁמַיִם אַל תֵּחָתּוּ (ירמיה י'), בַּעֲשׂוֹתְכֶם רְצוֹן הַקָּבָּ"ה אֵין אַתֶּם צְרִיכִין לִדְאֹג מִן הַפֻּרְעָנוּת:
ולמועדים. עַל שֵׁם הֶעָתִיד, שֶׁעֲתִידִים יִשְׂרָאֵל לְהִצְטַוּוֹת עַל הַמּוֹעֲדוֹת וְהֵם נִמְנִים לְמוֹלַד הַלְּבָנָה:
ולימים. שִׁמּוּשׁ הַחַמָּה חֲצִי יוֹם וְשִׁמּוּשׁ הַלְּבָנָה חֶצְיוֹ, הֲרֵי יוֹם שָׁלֵם:
ושנים. לְסוֹף שס"ה יָמִים (ס"א וּרְבִיעַ יוֹם), יִגְמְרוּ מַהֲלָכָתָם בְּי"ב מַזָּלוֹת הַמְשָׁרְתִים אוֹתָם, וְהִיא שָׁנָה, וְחוֹזְרִים וּמַתְחִילִים פַּעַם שְׁנִיָּה לְסַבֵּב בַּגַּלְגַּל כְּמַהֲלָכָן הָרִאשׁוֹן:
יהי מארת BE THERE LUMINARIES — They had been created on the first day, but on the fourth He commanded them to be suspended in the firmament (Chagigah 12a). Indeed, all the productions of heaven and earth were created on the first day, but each of them was put in its place on that day when it was so commanded. In reference to this it is written את השמים (v. 1) In the beginning God created that which was את with the heavens etc., in order to include all the productions of heaven, ואת הארץ to include all its (the earth’s) productions (Genesis Rabbah 12:4).
יהי מארת The word is written without the ו after the א (so that it may be read מארת, cursed), because it is a cursed day when children are liable to suffer from croup. In reference to this we read (in Taanit 27b): On the fourth day of the week they used to fast to avert croup from the children (Yerushalmi Taanit 4:3).
להבדיל בין היום ובין הלילה TO CAUSE A DIVISION BETWEEN THE DAY AND THE NIGHT — This took place after the primeval (divine) light was conserved for the righteous; but during the first seven [another reading is “three”] days of Creation the primeval light and darkness functioned together both by day and by night.
והיו לאותות AND THEY SHALL BE FOR SIGNS — When the heavenly luminaries are eclipsed it is a sign of ill-omen for the world, as it is written, (Jeremiah 10:2) “Be not dismayed at the signs of heaven” — when you carry out the will of the Holy One, blessed be He, you need apprehend no calamity (Sukkah 29a).
ולמועדים AND FOR SEASONS (FESTIVALS) — This is written with a view to the future when Israel would receive command regarding the festivals which would be calculated from the time of the lunar conjunction (Genesis Rabbah 6:1).
ולימים AND FOR DAYS — The sun functions half a day and the moon the other half — together a full day.
ושנים AND FOR YEARS — At the end of three hundred and sixty five days [another version: 365¼] they complete their course through the twelve signs of the Zodiac that attend them, and that is one year [another version: and this makes 365¼ days]; they then begin to revolve a second time in a circle similar to their first cycle.
מצוטט בעמוד אחד
תורת מנחם 1
- נט - שנת תש"ל - חלק שני ‹ שיחת ש"פ פקודי, וא"ו אדר שני, ה'תש"ל לקו"ש חכ"ט ע' 50
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.