43

תשלח... למען ייטב לך..." – "אם מצוה קלה... אמרה תורה למען ייטב לך והארכת ימים קל וחומר למתן שכרן של מצוות חמורות" – מוכח, שרש"י סובר, כי פשוטו של מקרא הוא שמדובר באריכות ימים וטובה כפשוטן בגשמיות²⁰ (וכזה הוא גם "מתן שכרן של מצוות חמורות"²¹).

וחוזרת הקושיא למקומה: כיצד אומר רש"י כאן בסיום פרשתנו ובפשטות "ולמחר לעולם הבא ליטול שכרם"?!

ד. שתי הדרשות בגמרא על תיבות אלו

גם לא "חלק" בלשון רש"י:

המאמר "היום לעשותם, ולמחר (לעולם הבא) ליטול שכרם" מובא בשני מקומות בתלמוד – במסכת עירובין⁵ ובמסכת עבודה־זרה²², אך בשינוי לשון:

במסכת עירובין הלשון "היום לעשותם ולא למחר לעשותם, היום לעשותם למחר לקבל שכרם". ובמסכת עבודה זרה נאמר: "היום לעשותם ולא למחר לעשותם, היום לעשותם ולא היום ליטול שכר".

וטעם השינוי מובן בפשטות: מהפסוק "היום לעשותם" לומדת הגמרא שני דברים שונים: (א) את הדיוק במילת "היום" – שעשיית המצוות, "לעשותם", היא היום דוקא, ולא "למחר" לעולם הבא. (ב) את הדיוק במילה "לעשותם" – שהזמן "היום", בעולם הזה, מיועד "לעשותם" דוקא, ולא בכדי "לקבל שכר".

וזו משמעות דיוק הלשון²³ במסכת עבודה־זרה²⁴ "ולא היום ליטול שכר" – משום שהלימוד כאן (הוא לא בצד החיוב, שהשכר הוא "למחר", אלא) בצד השלילה, ש"היום", העולם הזה, מיועד דוקא "לעשותם", אך אינו זמן המיועד "ליטול שכר" – שכן "שכר מצוה בהאי עלמא ליכא".

ועל פי זה, אם נפרש שכוונת רש"י כאן היא לכך שאין שכר על המצוות בעולם הזה – כלומר: שבמילה "היום לעשותם", מחדש הפסוק שהקדוש־ברוך־הוא לא משלם לצדיק בחייו בעולם הזה, בניגוד ל"שונאיו" ש"בחייו משלם לו גמולו הטוב" – היה מתאים יותר הניסוח בדומה למופיע במסכת עבודה זרה "ולא היום ליטול שכרם"²⁵.