44
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
ה. הביאור נעוץ בדיוק לשון רש"י
ויש לומר, כי רש"י מבהיר את כל השאלות האמורות בדיוק לשונו – "ולמחר... ליטול שכרם".
– במסכת עירובין (בנוסח שלפנינו26) הלשון "למחר לקבל שכרם", אך רש"י בוחר דוקא את הגירסא שבמסכת עבודה־זרה27: "ליטול שכרם". הדיוק בולט יותר לאור העובדה המוזכרת לעיל, שבתחילת דבריו בוחר רש"י את הלשון ממסכת עירובין – "ולמחר..." – ולא זו שבמסכת עבודה־זרה, "ולא היום...".
ויש לומר הביאור בזה בהקדם, כי ההבדל בין הלשונות "לקבל" ו"ליטול" – הוא:
"לקבל שכרם" מורה שהשכר בא מצד הנותן – המקבל אינו אדון ליטול את השכר בעצמו, כי זה דבר התלוי לגמרי בנותן, ואילו הוא רק בבחינת "מקבל"; לעומת זאת, "ליטול שכרם" מורה, שהאדם לוקח בעצמו את השכר המגיע לו.
ובכך מבהיר רש"י שכאן מדובר אודות סוג שונה באופן תשלום השכר: "למחר לעולם הבא" יתחדש, שאז תהיה לבני ישראל בעלות על שכרם, הם ייקחו, "ייטלו" בעצמם את שכרם28.
נמצא, כי אין לכך שום קשר עם הקביעה ש"שכר מצוה בהאי עלמא ליכא": כאמור, סובר רש"י בפשוטו של מקרא כי שכר מצוה קיים כבר בעולם הזה, וכמפורש בפסוקים רבים העוסקים בייעודים הגשמיים כשכר על קיום התורה והמצוות.
אך בעולם הזה ענין השכר הוא באופן של "לקבל שכרם": הקדוש־ברוך־הוא נותן ליהודים כל טוב סלה ב"בני חיי ומזוני (ובכולם) רוויחי" (=בהרחבה). אך אין ליהודי את הכח והתוקף ליטול בעצמו את השכר. ולפיכך, יתכן שיתערבו בתהליך זה סיבות שונות וצדדיות, שיגרמו בפועל שהוא לא יקבל29 את השכר,
[בדומה לדברי הגמרא30 על הסיפור בו ראה ר' יעקב, אחד "שאמר לו אביו עלה לבירה (=למגדל) והבא לי גוזלות, ועלה לבירה ושלח את האם ונטל את הבנים ובחזירתו נפל ומת" (=ושואלים
הערות
- 26. אבל בע"י שם "ולמחר ליטול שכרן". וכ"ה ביל"ש סוף פרשתנו (ראה הערה 24). וראה דק"ס שם.
- 27. עפמ"ש בהערה הקודמת י"ל שכן היתה גירסת רש"י גם בעירובין שם. אבל עצ"ע למה נקט רש"י גירסא זו דוקא, ובפרט שגבי שכר רגיל הלשון "קבלה" (ראה פרש"י לך טו, א. דברים א, יב. ולהעיר מפרש"י מטות (לא, ח) "הלך כו' ליטול שכר"). אבל בפרש"י ס"פ שלח ד"ה אני ה"א (מספרי שם) "ונטול שכר .. ולא נוטלים שכר". ואכ"מ.
- 28. להעיר ממחז"ל (ברכות יז, ב) והם נזונין בזרוע (וראה פרש"י שם). וראה פרש"י ריש פרשתנו. לקו"ש [המתורגם] חכ"ד ע' 36־35 ובהערות שם.
- 29. ראה פרש"י וישלח (לב, יא) שמא משהבטחני נתלכלכתי בחטא כו'.
- 30. קידושין שם. וכ"ה בחולין שם לפנינו (אבל ראה פרש"י וחדא"ג מהרש"א שם).
רש"י על במדבר ל״א:ח׳ - הטקסט מספריא
חמשת מלכי מדין. וְכִי אֵינִי רוֹאֶה שֶׁחֲמִשָּׁה מָנָה הַכָּתוּב? לָמָּה הֻזְקַק לוֹמַר חֲמֵשֶׁת? אֶלָּא לְלַמֶּדְךָ שֶׁשָּׁווּ כֻלָּם בָּעֵצָה וְהֻשְׁווּ כֻלָּם בַּפֻּרְעָנוּת (שם); בִּלְעָם הָלַךְ שָׁם לִטֹּל שְׂכַר עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אֶלֶף שֶׁהִפִּיל מִיִּשְׂרָאֵל בַּעֲצָתוֹ, וְיָצָא מִמִּדְיָן לִקְרַאת יִשְׂרָאֵל וּמַשִּׂיאָן עֵצָה רָעָה — אָמַר לָהֶם אִם כְּשֶׁהֱיִיתֶם שִׁשִּׁים רִבּוֹא לֹא יְכָלְתֶּם לָהֶם, וְעַכְשָׁיו בְּי"ב אֶלֶף אַתֶּם בָּאִים לְהִלָּחֵם? — נָתְנוּ לוֹ שְׂכָרוֹ מִשָּׁלֵם וְלֹא קִפְּחוּהוּ (ספרי):
בחרב. הוּא בָא עַל יִשְׂרָאֵל וְהֶחֱלִיף אֻמָּנוּתוֹ בְּאֻמָּנוּתָם, שֶׁאֵין נוֹצְחִים אֶלָּא בְּפִיהֶם וְעַל יְדֵי תְפִלָּה וּבַקָּשָׁה, וּבָא הוּא וְתָפַשׂ אֻמָּנוּתָם לְקַלְּלָם בְּפִיו, אַף הֵם בָּאוּ עָלָיו וְהֶחֱלִיפוּ אֻמָּנוּתָם בְּאֻמָּנוּת הָאֻמּוֹת שֶׁבָּאִין בַּחֶרֶב, שֶׁנֶּאֱמַר "וְעַל חַרְבְּךָ תִחְיֶה" (בראשית כ"ז):
חמשת מלכי מדין THE FIVE KINGS OF MIDIAN — But can I not see that Scripture has enumerated five; why, then, does it feel compelled to say that there were five? But it is to tell you that even as they had all been alike in the plot, so, too, they were treated alike in the punishment that befell them (cf. Rashi on Genesis 25:22, where, as here, the total of the names mentioned is stated) (Sifrei Bamidbar 157:5). — Balaam had gone there to receive the reward for the 24,000 whom he had made to fall of Israel through his counsel and now also he left Midian to meet Israel and gave them bad advice: viz., he said to them, “If, when you were 600,000 you were unable to overcome them, now you come to war against them with 12,000?” They gave him his full reward and did not stint it (they slew him) (Sifrei Bamidbar 157:5).
בחרב [BALAAM ALSO … THEY SLEW] WITH THE SWORD — He came against Israel exchanging his metier (the sword) for their metier (the mouth), for they conquer only through their mouth — through prayer and petition, and he came and availed himself of their craft to curse them with his mouth. They, therefore, also came against him and exchanged their craft for the craft of the heathen peoples who come with the sword, as it is said, (Genesis 27:40) “And by thy sword shalt thou live” (cf. Rashi on Numbers 22:23).
רש"י על בראשית ל״ב:י״א - הטקסט מספריא
קטנתי מכל החסדים. נִתְמַעֲטוּ זְכֻיּוֹתַי עַל יְדֵי הַחֲסָדִים וְהָאֱמֶת שֶׁעָשִׂיתָ עִמִּי, לְכָךְ אֲנִי יָרֵא, שֶׁמָּא מִשֶּׁהִבְטַחְתַּנִי נִתְקַלְקַלְתִּי בְחֵטְא וְיִגְרֹם לִי לְהִמָּסֵר בְּיַד עֵשָׂו (שבת ל"ב):
ומכל האמת. אֲמִתַּת דְּבָרֶיךָ, שֶׁשָּׁמַרְתָּ לִי כָּל הַבְטָחוֹת שֶׁהִבְטַחְתַּנִי:
כי במקלי. לֹא הָיָה עִמִּי לֹא כֶסֶף וְלֹא זָהָב וְלֹא מִקְנֶה אֶלָּא מַקְלִי לְבַדּוֹ. וּמִ"אַ נָתַן מַקְלוֹ בַּיַּרְדֵּן וְנִבְקַע הַיַּרְדֵּן:
קטנתי מכל החסדים I AM TOO UNWORTHY OF ALL THE MERCIES (This may be rendered “I am small — unworthy — because of all the kindnesses) — My merits are diminished in consequence of all the kindness and truth which You have already shown me. For this reason I am afraid: perhaps, since You made these promises to me, I have become depraved (נתקלקלתי) by sin (another version of Rashi has נתלכלכתי, I have become defiled by sin) and this may cause me to be delivered unto Esau’s power (Shabbat 32a).
ומכל האמת [my merits are diminished in consequence] OF ALL THE TRUTH — of the true fulfillment (אמיתת) of Your promises — because You have already kept all the promises You made me
כי במקלי FOR WITH MY STAFF — I had with me neither silver nor gold nor cattle — only this staff of mine. The Midrashic explanation is, that he had placed his staff in the Jordan and Jordan had divided for him to pass over.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.