14
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
יבואו על ידי תשובה ועבודת ישראל בפועל.
ח. צדיקים רואים גם בגלות את ה"רכוש גדול"
ענין זה (שהתחלת התיקון ובנין הבית מתחילים תיכף ממש לחורבן, מכיון שזו כל תכלית החורבן, עבור תיקון הבית) – מוצאים במפורש כבר לגבי הגלות הראשונה, גלות מצרים:
מיד – תיכף ממש – לאחר הגזירה על הגלות, "ועבדום וענו אותם"65, הבטיח הקדוש־ברוך־הוא לאברהם אבינו "ואחרי כן יצאו ברכוש גדול"66. וכידוע הביאור בזה67, שכל ענין גלות מצרים היה בשביל העליה (ה"רכוש גדול") של בני ישראל, וכדי שיקבלו את התורה אלא שבני ישראל בהיותם בגלות ושעבוד מצרים לא הרגישו בכך, ולכן רצו לצאת מהגלות מוקדם ככל האפשר ולוותר על הרכוש גדול68.
[ויש לומר שזהו הפירוש הפנימי בכך ששבט לוי לא נשתעבדו69: מכיון שאצלם היה קיים תמיד לימוד התורה ו"עמדו במצות אבות"70, הרי שהם ידעו והרגישו אף במצרים שהגלות והשעבוד עצמם מביאים לזיכוך ועליה, ה"רכוש גדול" – ובמילא לדידם לא היה מורגש שעבוד].
ובדומה לכך – מכיון ש"כל המלכיות (הגלויות) נקראות על שם מצרים"71 – הוא בכל הגלויות, ובפרט בגלות זה האחרון: בגלוי ובהרגש מתחילה הגאולה בהפסק זמן לאחר החורבן (התחלת הגלות), אך בפנימיות, מכיון שכל ענין הגלות היה בשביל העליה של הגאולה (ה"רכוש גדול" שלוקחים ומוציאים מהגלות), הרי כבר הרגע הראשון שלאחר רגע הגלות – הוא רגע בלתי נפרד מהגאולה72.
וכנ"ל – כל זה לא רק בענין החורבן והגלות כפי שהם מצד למעלה, מצד הקדוש־ברוך־הוא, אלא גם בעבודה של בני ישראל. עד ש"צעקה פרתו", אפילו בהמה, כאן למטה,
ויתירה מזו בלשון רבינו הזקן73 "תכלית השלימות הזה של ימות המשיח ותחיית המתים שהוא גילוי אור אין־סוף ברוך־הוא בעולם הזה הגשמי תלוי במעשינו ועבודתנו כל זמן משך הגלות". ומכיוון שהגילויים ועניני הגאולה באים על ידי "מעשינו ועבודתנו כל זמן משך הגלות", מובן, שהגילויים והענינים הינם מן המוכן,
הערות
- 65. לך טו, יג.
- 66. שם, יד.
- 67. ראה לקו"ש [המתורגם] חכ"א ע' 17 ואילך. וש"נ.
- 68. ברכות ט, ריש ע"ב.
- 69. פרש"י שמות ה, ד. וראה שמו"ר פ"ה, טז. תנחומא וארא ו.
- 70. ראה רמב"ם הל' ע"ז ספ"א.
- 71. ב"ר פט"ז, ד.
- 72. ראה גם לקו"ש [המתורגם] חי"ט ע' 78 ואילך, בביאור הסיום דמס' מכות: ר' עקיבא משחק כו'.
- 73. תניא רפל"ז.
רש"י על שמות ה׳:ד׳ - הטקסט מספריא
תפריעו את העם ממעשיו. תַּבְדִּילוּ וְתַרְחִיקוּ אוֹתָם מִמְּלַאכְתָּם, שֶׁשּׁוֹמְעִין לָכֶם וּסְבוּרִים לָנוּחַ מִן הַמְּלָאכָה; וְכֵן "פְּרָעֵהוּ אַל תַּעֲבֹר בּוֹ" (משלי ד') – רַחֲקֵהוּ, וְכֵן "וַתִּפְרְעוּ כָל עֲצָתִי" (שם א'), "כִּי פָרֻעַ הוּא" (שמות ל"ב) – נִרְחָק וְנִתְעָב:
לכו לסבלתיכם. לְכוּ לִמְלַאכְתְּכֶם שֶׁיֵּשׁ לָכֶם לַעֲשׂוֹת בְּבָתֵּיכֶם, אֲבָל מְלֶאכֶת שִׁעְבּוּד מִצְרַיִם לֹא הָיְתָה עַל שִׁבְטוֹ שֶׁל לֵוִי; תֵּדַע לְךָ, שֶׁהֲרֵי מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן יוֹצְאִים וּבָאִים (שמות רבה):
תפריעו את העם ממעשיו means ye detach and take them away from their work, because they listen to you and believe that they may refrain from the work. Similar are: (Proverbs 4:15) “פרעהו pass not by it”, i. e. keep it far from thee, pass not by it; (Proverbs 1:25) “and ye withdraw (ותפרעו) all my counsel”; (Exodus 32:25) “for it is פרע” i. e. it had removed itself from the proper path and had made itself a thing to be abhorred (but cf. Rashi on this verse where he explains the word by מגולה — נתגלה שמצו וקלונו).
לכו לסבלתיכם. GO YE UNTO YOUR BURDENS — Go to your work which you have to do at home; but it cannot signify “go to your labours as slaves”, for he was speaking to Moses and Aaron who were of the tribe of Levi, and the work of Egyptian slavery had not been imposed on the tribe of Levi. You may know that this was so, because Moses and Aaron went and came just as they pleased (Exodus Rabbah 5:16).
שמות רבה ה׳:ט״ז - הטקסט מספריא
וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם מֶלֶךְ מִצְרַיִם לָמָּה משֶׁה וְאַהֲרֹן. מַהוּ לָמָּה, אָמַר לָהֶם אַתֶּם לָמָּה, וְדִבְרֵיכֶם לָמָּה. לְכוּ לְסִבְלֹתֵיכֶם. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, שִׁבְטוֹ שֶׁל לֵוִי פָּנוּי הָיָה מֵעֲבוֹדַת פָּרֶךְ, אָמַר לָהֶם פַּרְעֹה בִּשְׁבִיל שֶׁאַתֶּם פְּנוּיִים אַתֶּם אוֹמְרִים (שמות ה, ח): נֵלְכָה וְנִזְבְּחָה לֵאלֹהֵינוּ, לְכוּ לְסִבְלוֹתֵיכֶם.
מדרש תנחומא, וארא ו׳ - הטקסט מספריא
וַיֹּאמְרוּ אֱלֹהֵי הָעִבְרִים נִקְרָה עָלֵינוּ (שמות ג, יח). אָמְרוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, שֶׁמָּא תֹּאמַר שִׁנִּינוּ אֶת הַלָּשׁוֹן, שֶׁאָמַרְנוּ לוֹ, כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל (שמות ה, א). וּבִשְׁבִיל כָּךְ הִקְשָׁה כְּנֶגְדֵּנוּ. חָזְרוּ וְאָמְרוּ לוֹ: ה' אֱלֹהֵי הָעִבְרִים נִקְרָא עָלֵינוּ (שמות ה, ג).
וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה הֵן רַבִּים עַתָּה עַם הָאָרֶץ (שמות ה, ה). אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי, וּמֶה עָשָׂה לָהֶם? הִתְחִיל מְחָרֵק עֲלֵיהֶם שִׁנָּיו וְאָמַר: נִרְפִּים אַתֶּם נִרְפִּים (שמות ה, יז). לְשׁוֹן טִנּוּף הוּא, יִשְׁתַּחֲקוּ עַצְמוֹתֵיכֶם, קְדֹשִׁים אַתֶּם קְדֹשִׁים, עַל כֵּן אַתֶּם אוֹמְרִים. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: שִׁבְטוֹ שֶׁל לֵוִי פָּנוּי הָיָה מֵעֲבוֹדַת פָּרֶךְ. אָמַר לָהֶם פַּרְעֹה? בִּשְׁבִיל שֶׁאַתֶּם פְּנוּייִן, אַתֶּם אוֹמְרִים נֵלְכָה נִזְבְּחָה לֵאלֹהֵינוּ.
אָמַר לָהֶם: לָמָּה מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן תַּפְרִיעוּ אֶת הָעָם וְגוֹ' (שמות ה, ד). מַהוּ לָמָּה? אָמַר לָהֶם: אַתֶּם לְמָה וְדַבָּרֵיכֶם לְמָה כִּבְיָכוֹל, דַּיְּכֶם לְכוּ לְסִבְלֹתֵיכֶם.
תִּכְבַּד הָעֲבֹדָה וְגוֹ'. מַהוּ וְאַל יִשְׁעוּ? שֶׁהָיָה בְּיָדָן מְגִלּוֹת שֶׁהָיוּ מִשְׁתַּעְשְׁעִין בָּהֶן מִשַּׁבָּת לְשַׁבָּת, לוֹמַר, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא גּוֹאֲלָן. אָמַר לָהֶם פַּרְעֹה: אַל יִשְׁעוּ בְּדִבְרֵי שָׁקֶר, אַל יִהְיוּ מִשְׁתַּעְשְׁעִין. כְּלוֹמַר, וְאַל יְהוּ נְפִישִׁים, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְצַו פַּרְעֹה בַּיּוֹם הַהוּא אֶת הַנֹּגְשִׂים בָּעָם וְגוֹ',
וַיָּפֶץ הָעָם וְגוֹ'. מִפְּנֵי שֶׁהוּא כַּתְּמָרִין. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: מָחָר אֲנִי מֵבִיא עֲלֵיהֶם מַכּוֹת, וְהֵם אוֹמְרִים: פַּרְעֹה חוֹטֵא וְאָנוּ לוֹקִין. כֵּיוָן שֶׁיִּשְׂרָאֵל יוֹצְאִין לְהָבִיא קַשׁ לַעֲשׂוֹתוֹ תֶּבֶן, הָיָה מִצְרִי רוֹאֵהוּ בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ, מַבְרִיחוֹ וּמְשַׁבֵּר אֶת שׁוֹקָיו, לְפִיכָךְ וַיָּפֶץ הָעָם.
וַיִּפְגְּעוּ אֶת מֹשֶׁה וְאֶת אַהֲרֹן נִצָּבִים, זֶה דָּתָן וַאֲבִירָם, שֶׁכָּתוּב בָּהֶן: וְדָתָן וַאֲבִירָם יָצְאוּ נִצָּבִים (במדבר טז, פז). הִתְחִילוּ מְחָרְפִים וּמְגַדְּפִים כְּלַפֵּי מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, וְאָמְרוּ: יֵרֶא ה' עֲלֵיכֶם וְיִשְׁפֹּט. אָמְרוּ לָהֶם: רְאוּ הֵיאַךְ עֲשׂוּיִין יִשְׂרָאֵל מִן הַמַּכּוֹת. רֵיחַ הָיָה בְּיַד הַמִּצְרִים שֶׁאָנוּ נִגְאָלִין, וְעַכְשָׁו בָּאתֶם וְהַעֲכַרְתֶּם אוֹתוֹ הָרֵיחַ, שֶׁנֶּאֱמַר: אֲשֶׁר הִבְאַשְׁתֶּם אֶת רֵיחֵנוּ בְּעֵינֵי פַרְעֹה וְגוֹ'.
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה הַלֵּוִי בַּר שַׁלּוּם: אָמְרוּ לוֹ: מָשָׁל נֶאֱמַר לְמָה אָנוּ דּוֹמִין? לְשֶׂה שֶׁבָּא הַזְּאֵב לִטֹּל אוֹתָהּ מִן הָעֵדֶר, רָץ הָרוֹעֶה אַחֲרֶיהָ לְהַצִּילָהּ מִפִּי הַזְּאֵב, בֵּין הָרוֹעֶה וְהַזְּאֵב נִבְקַע הַשֶּׂה. כָּךְ אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל לְמֹשֶׁה: מִבֵּינְךָ לְבֵין פַּרְעֹה אָנוּ מֵתִים, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיָּשָׁב מֹשֶׁה אֶל ה'. וְאִם תֹּאמַר: מָה אִכְפַּת לָךְ. אִם כֵּן לָמָּה זֶה שְׁלַחְתָּנִי (שמות כב, ו). וּמֵאָז בָּאתִי אֶל פַּרְעֹה לְדַבֵּר בִּשְׁמֶךָ. שִׁמְךָ חַיִּים וּרְפוּאָה לְכָל בָּאֵי עוֹלָם, וּבְשִׁמְךָ הֵרַע לָעָם הַזֶּה, מַה יַּעֲשׂוּ אוֹתָן הַנְּתוּנִים בְּתוֹךְ הַדִּימוֹס. אָמַר לוֹ: עַתָּה תִּרְאֶה וְכוּ'.
משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים א׳ - הטקסט מספריא
בימי אנוש טעו בני האדם טעות גדול ונבערה עצת חכמי אותו הדור ואנוש עצמו מן הטועים היה וזו היתה טעותם אמרו הואיל והאלהים ברא כוכבים אלו וגלגלים להנהיג את העולם ונתנם במרום וחלק להם כבוד והם שמשים המשמשים לפניו ראויין הם לשבחם ולפארם ולחלוק להם כבוד וזהו רצון האל ברוך הוא לגדל ולכבד מי שגדלו וכבדו כמו שהמלך רוצה לכבד העומדים לפניו וזהו כבודו של מלך כיון שעלה דבר זה על לבם התחילו לבנות לכוכבים היכלות ולהקריב להן קרבנות ולשבחם ולפארם בדברים ולהשתחוות למולם כדי להשיג רצון הבורא בדעתם הרעה וזה היה עיקר עבודת כוכבים וכך היו אומרים עובדיה היודעים עיקרה לא שהן אומרים שאין שם אלוה אלא כוכב זה הוא שירמיהו אומר מי לא ייראך מלך הגוים כי לך יאתה כי בכל חכמי הגוים ובכל מלכותם מאין כמוך ובאחת יבערו ויכסלו מוסר הבלים עץ הוא כלומר הכל יודעים שאתה הוא לבדך אבל טעותם וכסילותם שמדמים שזה ההבל רצונך הוא.
ואחר שארכו הימים עמדו בבני האדם נביאי שקר ואמרו שהאל צוה ואמר להם עבדו כוכב פלוני או כל הכוכבים והקריבו לו ונסכו לו כך וכך ובנו לו היכל ועשו צורתו כדי להשתחוות לו כל העם הנשים והקטנים ושאר עמי הארץ ומודיע להם צורה שבדה מלבו ואומר זו היא צורת הכוכב פלוני שהודיעוהו בנבואתו והתחילו על דרך זו לעשות צורות בהיכלות ותחת האילנות ובראשי ההרים ועל הגבעות ומתקבצין ומשתחוים להם ואומרים לכל העם שזו הצורה מטיבה ומריעה וראוי לעובדה וליראה ממנה וכהניהם אומרים להם שבעבודה זו תרבו ותצליחו ועשו כך כך ואל תעשו כך וכך והתחילו כוזבים אחרים לעמוד ולומר שהכוכב עצמו או הגלגל או המלאך דבר עמהם ואמר להם עבדוני בכך וכך והודיע להם דרך עבודתו ועשו כך ואל תעשו כך ופשט דבר זה בכל העולם לעבוד את הצורות בעבודות משונות זו מזו ולהקריב להם ולהשתחוות וכיון שארכו הימים נשתכח השם הנכבד והנורא מפי כל היקום ומדעתם ולא הכירוהו ונמצאו כל עם הארץ הנשים והקטנים אינם יודעים אלא הצורה של עץ ושל אבן וההיכל של אבנים שנתחנכו מקטנותם להשתחוות לה ולעבדה ולהשבע בשמה והחכמים שהיו בהם כגון כהניהם וכיוצא בהן מדמין שאין שם אלוה אלא הכוכבים והגלגלים שנעשו הצורות האלו בגללם ולדמותן אבל צור העולמים לא היה שום אדם שהיה מכירו ולא יודעו אלא יחידים בעולם כגון חנוך ומתושלח נח שם ועבר ועל דרך זה היה העולם הולך ומתגלגל עד שנולד עמודו של עולם והוא אברהם אבינו.
כיון שנגמל איתן זה התחיל לשוטט בדעתו והוא קטן והתחיל לחשוב ביום ובלילה והיה תמיה היאך אפשר שיהיה הגלגל הזה נוהג תמיד ולא יהיה לו מנהיג ומי יסבב אותו כי אי אפשר שיסבב את עצמו ולא היה לו מלמד ולא מודיע דבר אלא מושקע באור כשדים בין עובדי כוכבים הטפשים ואביו ואמו וכל העם עובדי כוכבים והוא עובד עמהם ולבו משוטט ומבין עד שהשיג דרך האמת והבין קו הצדק מתבונתו הנכונה וידע שיש שם אלוה אחד והוא מנהיג הגלגל והוא ברא הכל ואין בכל הנמצא אלוה חוץ ממנו וידע שכל העולם טועים ודבר שגרם להם לטעות זה שעובדים את הכוכבים ואת הצורות עד שאבד האמת מדעתם ובן ארבעים שנה הכיר אברהם את בוראו כיון שהכיר וידע התחיל להשיב תשובות על בני אור כשדים ולערוך דין עמהם ולומר שאין זו דרך האמת שאתם הולכים בה ושיבר הצלמים והתחיל להודיע לעם שאין ראוי לעבוד אלא לאלוה העולם ולו ראוי להשתחוות ולהקריב ולנסך כדי שיכירוהו כל הברואים הבאים וראוי לאבד ולשבר כל הצורות כדי שלא יטעו בהן כל העם כמו אלו שהם מדמים שאין שם אלוה אלא אלו:כיון שגבר עליהם בראיותיו בקש המלך להורגו ונעשה לו נס ויצא לחרן והתחיל לעמוד ולקרוא בקול גדול לכל העולם ולהודיעם שיש שם אלוה אחד לכל העולם ולו ראוי לעבוד והיה מהלך וקורא ומקבץ העם מעיר לעיר ומממלכה לממלכה עד שהגיע לארץ כנען והוא קורא שנאמר ויקרא שם בשם ה' אל עולם וכיון שהיו העם מתקבצין אליו ושואלין לו על דבריו היה מודיע לכל אחד ואחד כפי דעתו עד שיחזירהו לדרך האמת עד שנתקבצו אליו אלפים ורבבות והם אנשי בית אברהם ושתל בלבם העיקר הגדול הזה וחבר בו ספרים והודיעו ליצחק בנו וישב יצחק מלמד ומזהיר ויצחק הודיע ליעקב ומינהו ללמד וישב מלמד ומחזיק כל הנלוים אליו ויעקב אבינו למד בניו כולם והבדיל לוי ומינהו ראש והושיבו בישבה ללמד דרך השם ולשמור מצות אברהם וצוה את בניו שלא יפסיקו מבני לוי ממונה אחר ממונה כדי שלא תשכח הלמוד והיה הדבר הולך ומתגבר בבני יעקב ובנלוים עליהם ונעשית בעולם אומה שהיא יודעת את ה' עד שארכו הימים לישראל במצרים וחזרו ללמוד מעשיהן ולעבוד כוכבים כמותן חוץ משבט לוי שעמד במצות אבות ומעולם לא עבד שבט לוי עבודת כוכבים וכמעט קט היה העיקר ששתל אברהם נעקר וחוזרין בני יעקב לטעות העולם ותעיותן ומאהבת ה' אותנו ומשמרו את השבועה לאברהם אבינו עשה משה רבינו רבן של כל הנביאים ושלחו כיון שנתנבא משה רבינו ובחר ה' ישראל לנחלה הכתירן במצות והודיעם דרך עבודתו ומה יהיה משפט עבודת כוכבים וכל הטועים אחריה.
בראשית רבה ט״ז:ד׳ - הטקסט מספריא
אָמַר רַבִּי תַּנְחוּם בְּשֵׁם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַשְׁקוֹת כּוֹס תַּרְעֵלָה לָאֻמּוֹת מִמָּקוֹם שֶׁהַדִּין יוֹצֵא, מַאי טַעְמָא (בראשית ב, י): וְנָהָר יֹצֵא מֵעֵדֶן לְהַשְׁקוֹת אֶת הַגָּן וּמִשָּׁם יִפָּרֵד, וְהָיָה לְאַרְבָּעָה נְהָרִים אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא לְאַרְבָּעָה רָאשִׁים, אֵלּוּ אַרְבָּעָה גָּלֻיּוֹת כְּנֶגֶד אַרְבָּעָה רָאשִׁים. (בראשית ב, יא): שֵׁם הָאֶחָד פִּישׁוֹן, זוֹ בָּבֶל, עַל שֵׁם (חבקוק א, ח): וּפָשׁוּ פָּרָשָׁיו. הוּא הַסֹּבֵב אֵת כָּל אֶרֶץ הַחֲוִילָה, שֶׁעָלָה וְהִקִּיף אֶת כָּל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, דִּכְתִיב בֵּיהּ (תהלים מב, ו): הוֹחִלִי לֵאלֹהִים כִּי עוֹד אוֹדֶנּוּ. אֲשֶׁר שָׁם הַזָּהָב, אֵלּוּ דִּבְרֵי תוֹרָה, שֶׁהֵן נֶחְמָדִין מִזָּהָב וּמִפָּז רָב. וּזֲהַב הָאָרֶץ הַהִיא טוֹב, מְלַמֵּד שֶׁאֵין תּוֹרָה כְּתוֹרַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְלֹא חָכְמָה כְּחָכְמַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. שָׁם הַבְּדֹלַח וְאֶבֶן הַשֹּׁהַם וגו', מִקְרָא מִשְׁנָה וְתַלְמוּד וְתוֹסֶפְתָּא וְאַגָּדָה. וְשֵׁם הַנָּהָר הַשֵּׁנִי גִיחוֹן, זוֹ מָדַי שֶׁהָיָה הָמָן שָׁף עַמָּהּ כַּנָּחָשׁ, עַל שֵׁם (בראשית ג, יד): עַל גְּחֹנְךָ תֵלֵךְ. חִדֶּקֶל זוֹ יָוָן, שֶׁהָיְתָה קַלָּה וְחַדָּה בִּגְזֵרוֹתֶיהָ, שֶׁהָיְתָה אוֹמֶרֶת לְיִשְׂרָאֵל כִּתְבוּ עַל קֶרֶן הַשּׁוֹר שֶׁאֵין לָכֶם חֵלֶק בֵּאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. אָמַר רַב הוּנָא בִּשְׁלשָׁה דְבָרִים קָדְמָה מַלְכוּת יָוָן לְמַלְכוּת הָרְשָׁעָה, בְּנִימוּסִין וּבְפִנְקֵיסִין וּבְלָשׁוֹן. רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַב אַחָא אָמַר, כָּל הַמַּלְכֻיּוֹת נִקְרְאוּ עַל שֵׁם אַשּׁוּר, עַל שֵׁם שֶׁהֵם מִתְעַשְּׁרוֹת מִיִּשְׂרָאֵל. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא כָּל הַמַּלְכֻיּוֹת נִקְרְאוּ עַל שֵׁם נִינְוֵה, עַל שֵׁם שֶׁהֵם מִתְנָאוֹת מִיִּשְׂרָאֵל. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר רַבִּי חֲלַפְתָּא כָּל הַמַּלְכֻיּוֹת נִקְרְאוּ עַל שֵׁם מִצְרַיִם, עַל שֵׁם שֶׁהֵם מְצִירוֹת לְיִשְׂרָאֵל. וְהַנָּהָר הָרְבִיעִי הוּא פְרָת, זוֹ אֱדוֹם. פְּרָת, שֶׁהֵפֵרָה וְהִצִירָה לְבָנָיו [נ"א לפניו]. פְּרָת, שֶׁפָּרָה וְרָבָה מִבִּרְכָתוֹ שֶׁל זָקֵן. פְּרָת, שֶׁאֲנִי עָתִיד לְהִפָּרַע לָהּ. פְּרָת, עַל שֵׁם סוֹפָהּ (ישעיה סג, ג): פּוּרָה דָּרַכְתִּי לְבַדִּי וגו'.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.

