14

יבואו על ידי תשובה ועבודת ישראל בפועל.

ח. צדיקים רואים גם בגלות את ה"רכוש גדול"

ענין זה (שהתחלת התיקון ובנין הבית מתחילים תיכף ממש לחורבן, מכיון שזו כל תכלית החורבן, עבור תיקון הבית) – מוצאים במפורש כבר לגבי הגלות הראשונה, גלות מצרים:

מיד – תיכף ממש – לאחר הגזירה על הגלות, "ועבדום וענו אותם"⁶⁵, הבטיח הקדוש־ברוך־הוא לאברהם אבינו "ואחרי כן יצאו ברכוש גדול"⁶⁶. וכידוע הביאור בזה⁶⁷, שכל ענין גלות מצרים היה בשביל העליה (ה"רכוש גדול") של בני ישראל, וכדי שיקבלו את התורה אלא שבני ישראל בהיותם בגלות ושעבוד מצרים לא הרגישו בכך, ולכן רצו לצאת מהגלות מוקדם ככל האפשר ולוותר על הרכוש גדול⁶⁸.

[ויש לומר שזהו הפירוש הפנימי בכך ששבט לוי לא נשתעבדו⁶⁹: מכיון שאצלם היה קיים תמיד לימוד התורה ו"עמדו במצות אבות"⁷⁰, הרי שהם ידעו והרגישו אף במצרים שהגלות והשעבוד עצמם מביאים לזיכוך ועליה, ה"רכוש גדול" – ובמילא לדידם לא היה מורגש שעבוד].

ובדומה לכך – מכיון ש"כל המלכיות (הגלויות) נקראות על שם מצרים"⁷¹ – הוא בכל הגלויות, ובפרט בגלות זה האחרון: בגלוי ובהרגש מתחילה הגאולה בהפסק זמן לאחר החורבן (התחלת הגלות), אך בפנימיות, מכיון שכל ענין הגלות היה בשביל העליה של הגאולה (ה"רכוש גדול" שלוקחים ומוציאים מהגלות), הרי כבר הרגע הראשון שלאחר רגע הגלות – הוא רגע בלתי נפרד מהגאולה⁷².

וכנ"ל – כל זה לא רק בענין החורבן והגלות כפי שהם מצד למעלה, מצד הקדוש־ברוך־הוא, אלא גם בעבודה של בני ישראל. עד ש"צעקה פרתו", אפילו בהמה, כאן למטה,

ויתירה מזו בלשון רבינו הזקן⁷³ "תכלית השלימות הזה של ימות המשיח ותחיית המתים שהוא גילוי אור אין־סוף ברוך־הוא בעולם הזה הגשמי תלוי במעשינו ועבודתנו כל זמן משך הגלות". ומכיוון שהגילויים ועניני הגאולה באים על ידי "מעשינו ועבודתנו כל זמן משך הגלות", מובן, שהגילויים והענינים הינם מן המוכן,