6
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
במלחמת סיחון רק "לא היתה קריה...", ולא "ערים בצורות בשמים", כאמור לעיל בסוף סעיף א'.
ז. אחדות אמיתית – רק בישראל
בני ישראל הצליחו להתגבר על האחדות של סיחון ועוג – למרות שגם אצל בני נח משפיע ענין האחדות והשלום וגורם להם חיזוק, כדלעיל –
משום שאחדותם היתה חיצונית בלבד, בהתאספותם יחד לשיתוף פעולה, אך אין זו אחדות בעצם המהות64.
ומשום כך אין אצל בני נח מהות ומושג של צבור65, כי אף לאחר שהם מתאחדים, נשאר כל יחיד כמציאות "פרטית"66. ולכן, כאשר בני ישראל נלחמו נגדם בהיותם מאוחדים באחדות יהודית אמיתית67, הם הצליחו לבטל את ההגנה של האחדות שהיתה לאויביהם.
ח. אחדות ישראל מול אחדות באומות
אך עדיין יש להבין מדוע דוקא בכיבוש של ארץ סיחון ועוג מדגישה התורה ענין זה של "לא היתה קריה אשר שגבה ממנו", "אשר לא לקחנו מאתם"?
ויש לומר, שההסבר לכך הוא:
כיבוש ארץ סיחון ועוג היה בדרך ולצורך68 כיבוש ארץ ישראל. יותר מכך: מבחינות מסויימות נחשב כיבוש זה כתחלת כיבוש ארץ ישראל69, ולפי דעות מסויימות נכללת ארץ סיחון ועוג בהבטחת ברית בין הבתרים70.
אחד החידושים העיקריים בכניסת בני ישראל לארץ ישראל הוא, שאז הפכו בני ישראל למציאות של צבור מאוחד, "קהל", שלכן התחייבו דוקא אז הדדית71, ואילו בבבל אין קיימת מציאות זו, ואין תענית צבור בבבל72. כלומר בכניסתם לארץ הושלמה מהותם של ישראל, כדברי ה"צפנת פענח"73 "אחר שנכנסו לארץ ישראל נעשו צבור ונעשו מציאות אחת נצחית", והוא
הערות
- 64. ראה בארוכה תו"ח שם עד, ג ואילך. וראה שם (עה, ג ואילך) הביאור – איך שייך בהם בכלל ענין האחדות.
- 65. ראה נזיר סא, ריש ע"ב.
- 66. ראה צפע"נ מהד"ת יג, ב. עה"ת נח י, ה. וש"נ.
- 67. ראה בארוכה תו"ח שם (עג, ג ואילך).
- 68. דסיחון ועוג היו נוטלים שכר מכל מלכי ארץ כנען לשמרם – מדרשים ופרש"י שבהערה 7.
- 69. פרש"י פרשתנו א, ד (מספרי). ועד שאמר משה שעי"ז כבר הותר הנדר – ראה רש"י פינחס כז, יב (מספרי). ר"פ ואתחנן ד"ה בעת ההיא. וראה לקו"ש [המתורגם] ח"ט ע' 9. חי"ט [המתורגם] ע' 109 ואילך.
- 70. ראה לקו"ש [המתורגם] חכ"ח ע' 242 ואילך ובהנסמן שם.
- 71. פרש"י נצבים כט, כח – מסנהדרין מג, סע"ב.
- 72. פסחים נד, ב. וש"נ. וראה צפע"נ שבהערה 74.
- 73. שו"ת צפע"נ (ווארשא) סקמ"ג ס"ב.
רש"י על דברים א׳:ד׳ - הטקסט מספריא
אחרי הכתו. אָמַר מֹשֶׁה אִם אֲנִי מוֹכִיחָם קֹדֶם שֶׁיִּכָּנְסוּ לִקְצֵה הָאָרֶץ, יֹאמְרוּ מַה לָּזֶה עָלֵינוּ? מַה הֵיטִיב לָנוּ? אֵינוֹ בָא אֶלָּא לְקַנְתֵּר וְלִמְצֹא עִלָּה, שֶׁאֵין בּוֹ כֹחַ לְהַכְנִיסֵנוּ לָאָרֶץ, לְפִיכָךְ הִמְתִּין עַד שֶׁהִפִּיל סִיחוֹן וְעוֹג לִפְנֵיהֶם וְהוֹרִישָׁם אֶת אַרְצָם וְאַחַר כָּךְ הוֹכִיחָן (ספרי):
סיחן אשר יושב בחשבון. אִלּוּ לֹא הָיָה סִיחוֹן קָשֶׁה וְהָיָה שָׁרוּי בְּחֶשְׁבּוֹן, הָיָה קָשָׁה, שֶׁהַמְּדִינָה קָשָׁה, וְאִלּוּ הָיְתָה עִיר אַחֶרֶת וְסִיחוֹן שָׁרוּי בְּתוֹכָהּ, הָיְתָה קָשָׁה, שֶׁהַמֶּלֶךְ קָשֶׁה, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁהַמֶּלֶךְ קָשֶׁה וְהַמְּדִינָה קָשָׁה (שם):
אשר יושב בעשתרת. הַמֶּלֶךְ קָשֶׁה וְהַמְּדִינָה קָשָׁה:
עשתרת. הוּא לְשׁוֹן צוּקִין וְקֹשִׁי, כְּמוֹ "עַשְׁתְּרֹת קַרְנַיִם" (בראשית י"ד) וְעַשְׁתָּרוֹת זֶה הוּא עַשְׁתְּרֹת קַרְנַיִם, שֶׁהָיוּ שָׁם רְפָאִים שֶׁהִכָּה אַמְרָפֶל, שֶׁנֶּאֱמַר (שם) "וַיַּכּוּ אֶת רְפָאִים בְּעַשְׁתְּרֹת קַרְנַיִם". וְעוֹג נִמְלַט מֵהֶם, וְהוּא שֶׁנֶּאֱמַר (שם) "וַיָּבֹא הַפָּלִיט", וְאוֹמֵר (דברים ג') "כִּי רַק עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן נִשְׁאַר מִיֶּתֶר הָרְפָאִים":
באדרעי. שֵׁם הַמַּלְכוּת:
אחרי הכתו AFTER HE HAD SMITTEN [SIHON] — Moses said: If I reprove them before they enter at least a part of the land, they will say, “What claim has this man upon us? What good has he ever conferred upon us? He only comes (his purpose is only) to vex us and to discover some pretext for leaving us in the wilderness, for he really has not the power to bring us into the land” On this account he waited until he had defeated Sihon and Og before them and had given them possession of their land — and only after that did he reprove them (Sifrei Devarim 3:2).
סיחן … אשר יושב בחשבון [AFTER HE HAD SMITTEN] SIHON … WHO DWELT IN HESHBON — Even if Sihon himself had not been difficult to defeat, but had resided at Heshbon, he would have been difficult to defeat, because the city was a difficult one to capture: and if it had been a matter of some other city, but Sihon had resided in it, it would have been difficult to capture, because its king, at least, would have been difficult to defeat. How much more was this so now when the king was difficult to defeat and the land difficult to capture (Sifrei Devarim 3:3; cf. Rashi on Numbers 21:23).
אשר יושב בעשתרת [AND OG] WHO DWELT AT ASHTAROTH — here, too, the king was difficult to defeat and the city difficult to capture (Sifrei Devarim 3:4).
עשתרת — This is an expression denoting rocks and anything hard, just as (Genesis 14:5) “Ashtaroth Karnaim”, (i.e. the hard rocks of Karnaim) (Sifrei Devarim 3:5)). And indeed this Ashtaroth is identical with Ashtaroth Karnaim where the Rephaim (the giants) were, whom Amraphel smote, as it is said, (Genesis 14:5) “And they smote the Rephaim in Ashtaroth Karnaim". Og, alone, escaped of them, and that is the meaning of what is stated, (Genesis 14:13; cf. Rashi) "And the one who escaped (הפליט) came", for it further states, (Deuteronomy 3:11) "For only Og, king of Bashan, remained of the remnant of the Rephaim",
באדרעי IN EDREI — the name of the royal city.
רש"י על במדבר כ״ז:י״ב - הטקסט מספריא
עלה אל הר העברים. לָמָּה נִסְמְכָה לְכָאן? כֵּיוָן שֶׁאָמַר הַקָּבָּ"ה נָתֹן תִּתֵּן לָהֶם, אָמַר אוֹתִי צִוָּה הַמָּקוֹם לְהַנְחִיל, שֶׁמָּא הֻתְּרָה הַגְּזֵרָה וְאֶכָּנֵס לָאָרֶץ? אָמַר לוֹ הַקָּבָּ"ה גְּזֵרָתִי בִּמְקוֹמָהּ עוֹמֶדֶת. דָּ"אַ — כֵּיוָן שֶׁנִּכְנַס מֹשֶׁה לְנַחֲלַת בְּנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן שָׂמַח וְאָמַר, כִּמְדֻמֶּה שֶׁהֻתַּר לִי נִדְרִי; מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁגָּזַר עַל בְּנוֹ שֶׁלֹּא יִכָּנֵס לְפֶתַח פָּלָטִין שֶׁלּוֹ, נִכְנַס לַשַּׁעַר וְהוּא אַחֲרָיו, לֶחָצֵר וְהוּא אַחֲרָיו, לַטְּרַקְלִין וְהוּא אַחֲרָיו, כֵּיוָן שֶׁבָּא לִכָּנֵס לַקִּיטוֹן, אָמַר לוֹ בְּנִי מִכָּאן וָאֵילָךְ אַתָּה אָסוּר לִכָּנֵס (ספרי):
עלה אל הר העברים GO UP INTO [THIS] MOUNT ABARIM — Why does this follow immediately here? Because when the Holy One, blessed be He, said to Moses, (v. 7) “Thou shalt surely give them an inheritance in the land” he (Moses) said, “It is me that the Omnipresent has commanded to apportion the inheritance. Perhaps then the decree that I must die in the wilderness is annulled and I shall enter the Promised Land!” Whereupon God said to him, “My decree remains exactly as it was” (Midrash Tanchuma, Pinchas 9). — Another explanation: As soon as Moses entered into the territory of the sons of Gad and the sons of Reuben (the eastern side of the Jordan, which, having been assigned to these tribes, might be regarded as part of the Promised Land), he rejoiced, saying, “It seems to me that the vow regarding me has been annulled in my favour”. God, therefore, said to him, My decree remains exactly as it was. A parable! It may be compared to the case of a king who decreed against his son that he should not enter the door of his palace. He (the king) entered within the gate, and he (the son) went after him (without the father raising any objection); to the audience chamber, and he after him. But as soon as he was about to enter his sleeping-chamber (his private room) he said to him, “My son, from here and further on you may not go” (Sifrei Bamidbar 134:4).
רש"י על דברים כ״ט:כ״ח - הטקסט מספריא
הנסתרת לה' אלהינו. וְאִם תֹּאמְרוּ מַה בְּיָדֵנוּ לַעֲשׂוֹת? אַתָּה מַעֲנִישׁ אֶת הָרַבִּים עַל הִרְהוּרֵי הַיָּחִיד, שֶׁנֶּאֱמַר "פֶּן יֵשׁ בָּכֶם אִישׁ וְגוֹ'", וְאַחַר כָּךְ "וְרָאוּ אֶת מַכּוֹת הָאָרֶץ הַהִוא", וַהֲלֹא אֵין אָדָם יוֹדֵעַ טְמוּנוֹתָיו שֶׁל חֲבֵרוֹ אֵין אֲנִי מַעֲנִישׁ אֶתְכֶם עַל הַנִּסְתָּרוֹת, שֶׁהֵן לַה' אֱלֹהֵינוּ, וְהוּא יִפָּרַע מֵאוֹתוֹ יָחִיד, אֲבָל "הַנִּגְלוֹת לָנוּ וּלְבָנֵינוּ" לְבָעֵר הָרָע מִקִּרְבֵּנוּ, וְאִם לֹא נַעֲשֶׂה דִּין בָּהֶם יֵעָנְשׁוּ הָרַבִּים. נָקוּד עַל לנו ולבנינו לִדְרֹשׁ שֶׁאַף עַל הַנִּגְלוֹת לֹא עָנַשׁ אֶת הָרַבִּים עַד שֶׁעָבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן, מִשֶּׁקִּבְּלוּ עֲלֵיהֶם אֶת הַשְּׁבוּעָה בְּהַר גְּרִזִים וּבְהַר עֵיבָל וְנַעֲשׂוּ עֲרֵבִים זֶה לָזֶה (סוטה ל"ז; עי' סנהדרין מ"ג):
הנסתרת לה' אלהינו THE SECRET THINGS BELONG UNTO THE LORD OUR GOD — And if you say, “But what can we do? Thou threatenest the many (the whole community) with punishment because of the sinful thoughts of one individual, as it is said, (v. 17): “Lest there should be among you a man, [or a woman or a family … whose heart turneth away this day from the Lord …]”, and afterwards it states, (v. 21) “And they will see the plagues of that land”. But surely no man can know the secret thoughts of his fellow! Now, I reply: I do not threaten to punish you because of secret thoughts for these belong to the Lord our God and He will exact punishment from that individual; but those things which are revealed belong to us and to our children that we may put away the evil from our midst; and if we do not execute judgment upon them, the whole community will be punished. — There are dots on the words לנו ולבננו to suggest that even for the revealed sins (those committed openly), He did not punish the community until they had crossed the Jordan — from the moment when they took upon themselves the oath on Mount Gerizim and Mount Ebal and had thus become responsible for one another (Sanhedrin 43b; cf. Sotah 37b).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 13 עמודים.
- אגרות קודש כרך כו ט'תתעח נזיר סא, א
- לקוטי שיחות כרך ל ויגש שיחה א מאותו ספר נזיר סא, ריש ע"ב
- לקוטי שיחות כרך לו יתרו שיחה ב מאותו ספר נזיר סא, א
- לקוטי שיחות כרך לז שמיני שיחה א מאותו ספר נזיר סא, ריש ע"ב
- לקוטי שיחות כרך לח תוכן ומפתח מאותו ספר נזיר סא, א
- לקוטי שיחות כרך לח נשא שיחה ב מאותו ספר נזיר סא, סע"ב
- לקוטי שיחות כרך ה וישלח שיחה א מאותו ספר נזיר סא, א
- לקוטי שיחות כרך ט ראה שיחה ב מאותו ספר נזיר סא, ריש ע"ב
- לקוטי שיחות כרך טו נח שיחה א מאותו ספר נזיר סא, ריש ע"ב
- לקוטי שיחות כרך יט נצבים שיחה ב מאותו ספר נזיר סא, ב
- לקוטי שיחות כרך כא יתרו שיחה א מאותו ספר נזיר סא, ריש ע"ב
- מאמרים מלוקטים חלק ב י"ט כסלו ה'תשל"ט נזיר סא, ריש ע"ב
- תורת מנחם שיחת יום ב' דחג השבועות, ה'תשל"ג נזיר סא, ריש ע"ב