5
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
עצבים אפרים הנח לו". בלי להתחשב במצבם השפל ביותר, בהיותם עובדי עבודה זרה, האחדות מגינה עליהם, ומונעת פגיעה בהם53, עד אשר "אמר54 המקום כביכול איני יכול לשלוט בהם".
וכך גם בהלכה זו, שאף לפני שמתכפר לרוצח בשגגה, הרי האחדות של עיר המקלט מגינה עליו.
ו. "קריה" – הגנה רוחנית
לפי כל האמור לעיל יובן גם המושג "קריה" המופיע במלחמת סיחון ועוג:
כאמור, ריבוי הדיורין ב"קריה", מצביע על אחדות של תושבי העיר. ואת זאת מציינת התורה, שאצל סיחון ועוג לא היתה רק עוצמה גשמית רבה ביותר55, אלא יותר מכך, היתה אצלם אחדות, עריהם היו בבחינת קריות, וזו היתה עבורם הגנה רוחנית56.
כפי שמוצאים גם לגבי בני נח, כפי שמוסבר57 שדור הפלגה לא הוכחד כדור המבול, כי58 הם "היו נוהגים אהבה ורעות ביניהם, שנאמר59 שפה אחת ודברים אחדים"60, ואילו דור המבול "היו גזלנים והיתה מריבה ביניהם"60.
וזוהי הגדולה שמדגישה התורה במלחמת סיחון ועוג "לא היתה קריה אשר שגבה ממנו", "לא היתה קריה אשר לא לקחנו מאתם", שאפילו ערים שהיו בבחינת "קריה", שררו בהן אחדות ושלום, והיתה להן הגנה רוחנית, למרות זאת נצחו בני ישראל גם שם וכבשו גם ערים אלו.
לפי זה מובן, שקריה היא מעלה יותר מערים בצורות, כי61 זוהי הגנה רוחנית בנוסף, וביתר תוקף, על ההגנות62 הגשמיות63. ומשום כך מציינת התורה
הערות
- 53. ראה גם ירושלמי פאה פ"א ה"א (קרוב לסופה) – בנוגע דורו של אחאב, דמכיון "שלא הי' להן דילטורין היו יורדין למלחמה ונוצחין". ע"ש. וראה תו"ח שם עד, סע"ד.
- 54. ב"ר שם.
- 55. ערים בצורות חומה גבוהה דלתים ובריח. ועוד (ראה פרש"י חקת כא, כג. ועוד).
- 56. וע"ד ההגנה הרוחנית בנוגע לעוג (פרש"י שם, לד. דברים ג, ב).
- 57. ב"ר שם. פרש"י נח יא, ט.
- 58. עד"ז הוא באדר"נ פי"ב, ז – בהחילוק בין דור הפלגה ואנשי סדום.
- 59. נח שם, א.
- 60. ל' רש"י הנ"ל.
- 61. וע"ד טעם יראת משה מעוג – ראה פרש"י שבהערה 56. וע"פ מ"ש בתו"ח שם (עה, ב ואילך) שהאחדות קשורה עם השייכות והביטול לאלקות (ע"ש), מובן שההגנה הרוחנית שלו (זכות ששמש את אברהם – "בטל" לו) מוסיפה גם בענין ה"קרי'" – האחדות – שלו. ועפ"ז תומתק ההוספה באריכות "לא היתה קרי' אשר לא לקחנו מאתם" בנוגע לעוג (לא בקיצור – וגם הקריות), ובפרט שכבר נאמר בנוגע לכיבוש דקריות סיחון, כי אצל עוג הי' ענין הקרי' – אחדות – בתוקף יותר.
- 62. ובפרט דהגנה גשמית דתוקף הערים לא היתה אצלם, דהרי יצאו מהערים (כנ"ל הערה 7).
- 63. וגם ברוחניות הענינים: תוכן העבודה דעיר חומה הו"ע דסור מרע, שהחומה מונע האויב כו' ליכנס תוך העיר; משא"כ תוכן הענין דקרי' הוא עבודה חיובית – אחדות.
רש"י על במדבר כ״א:כ״ג - הטקסט מספריא
ולא נתן סיחן וגו'. לְפִי שֶׁכָּל מַלְכֵי כְנַעַן הָיוּ מַעֲלִין לוֹ מַס, שֶׁהָיָה שׁוֹמְרָם שֶׁלֹּא יַעַבְרוּ עֲלֵיהֶם גְּיָסוֹת, כֵּיוָן שֶׁאָמְרוּ לוֹ יִשְׂרָאֵל אֶעְבְּרָה בְאַרְצֶךָ, אָ"לָ, כָּל עַצְמִי אֵינִי יוֹשֵׁב כָּאן אֶלָּא לְשָׁמְרָם מִפְּנֵיכֶם, וְאַתֶּם אוֹמְרִים כָּךְ (תנחומא):
ויצא לקראת ישראל. אִלּוּ הָיְתָה חֶשְׁבּוֹן מְלֵאָה יַתּוּשִׁין אֵין כָּל בְּרִיָּה יְכוֹלָה לְכָבְשָׁהּ, וְאִם הָיָה סִיחוֹן בִּכְפָר חַלָּשׁ אֵין כָּל אָדָם יָכוֹל לְכָבְשׁוֹ, וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁהָיָה בְּחֶשְׁבּוֹן; אָמַר הַקָּבָּ"ה מָה אֲנִי מַטְרִיחַ עַל בָּנַי כָּל זֹאת לָצוּר עַל כָּל עִיר וָעִיר? נָתַן בְּלֵב כָּל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה לָצֵאת מִן הָעֲיָרוֹת, וְנִתְקַבְּצוּ כֻלָּם לְמָקוֹם אֶחָד וְשָׁם נָפְלוּ, וּמִשָּׁם הָלְכוּ יִשְׂרָאֵל אֶל הֶעָרִים וְאֵין עוֹמֵד לְנֶגְדָּם, כִּי אֵין שָׁם אֶלָּא נָשִׁים וָטָף (שם):
לא נתן סיחון וגו׳ AND SIHON WOULD NOT SUFFER [ISRAEL TO PASS THROUGH HIS BOUNDARY] — For all the Canaanite kings paid him tribute, because he protected them that no hostile forces should pass through his land against them. As soon as Israel said to him, “Let me pass through they land”, he answered them: “The whole purpose of my dwelling here is to protect them against you, and yet you speak thus!” (Midrash Tanchuma, Chukat 23).
ויצא לקראת ישראל AND HE WENT OUT AGAINST ISRAEL — Even if Heshbon had been full of people as puny as gnats, no human being could have captured it, and if Sihon had been (resided) in a weak village no human being could have overcome him. How much the more was he invincible whilst he dwelt in Heshbon. Therefore the Holy One, blessed be He, said: Why should I trouble My children to all this extent, to besiege each city? He therefore put it into the hearts of all the men of war to go forth from the cities, and they assembled all of them in one spot, and there they fell in battle; from there Israel proceeded to the cities and there were none to resist them, for there were only women and children there (Midrash Tanchuma, Chukat 23).
רש"י על במדבר כ״א:ל״ד - הטקסט מספריא
אל תירא אתו. שֶׁהָיָה מֹשֶׁה יָרֵא לְהִלָּחֵם, שֶׁמָּא תַּעֲמֹד לוֹ זְכוּתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם, שֶׁנֶּאֱמַר "וַיָּבֹא הַפָּלִיט" (בראשית י"ד) — הוּא עוֹג שֶׁפָּלַט מִן הָרְפָאִים שֶׁהִכּוּ כְּדָרְלָעֹמֶר וַחֲבֵרָיו בְּעַשְׁתְּרוֹת קַרְנַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ג') "רַק עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן נִשְׁאַר מִיֶּתֶר הָרְפָאִים" (נדה ס"א):
אל תירא אתו FEAR HIM NOT — God said this concerning Og but not about Sihon (cf v. 23), because Moses feared to wage battle, perhaps the merit of Abraham with whom Og had been associated would stand up (i.e., be an advocate) for him, as it is said, (Genesis 14:13) “And the one who escaped came [and told it to Abraham]” — this was Og who had escaped from the Rephaim whom Chedoladmar and his allies had smitten in Ashoreth Karnaim (Genesis 14:5), as it is said, (Deuteronomy 3:11). "For only Og king of Bashan was left of the remnant of the Rephaim" (cf. Midrash Tanchuma, Chukat 25, Niddah 61a).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.