207

במקום או בזמן, בין פעולתו של המזיק לבין הנזק למעשה. ואילו המשמעות של "גרמי" היא, שהנזק נגרם במקום או בזמן הקרובים לפעולת האדם.

וכך בעניננו: אמנם, בשני המקרים, הן ב"חבורי המת" והן ב"זרק בו והרגו", יש קשר עם המת על ידי אמצעי אחר בלבד, אך בכל זאת יש ביניהם הבדל מהותי: במקרה של "חבורי המת" יוצרת הנגיעה בכלי "קירוב" (חיבור) עם המת, ולכן נחשבת הפעולה "כאילו נוגע במת עצמו", כשם שב"גרמי" נחשב האדם כמזיק בידים. ואילו במקרה של "זרק בו חץ" נוצר הקשר עם המת במרחק של מקום וכדומה³³, ולכן אין הפעולה נחשבת "כאילו נוגע במת עצמו".

ח. רש"י ורמב"ם – הבדל מהותי

כאן רואים – בענינים מופלאים שבדרך ההלכה – את ההבדל שבין דברי רש"י לבין דברי הרמב"ם בנדון:

הענין שבסוף פירוש רש"י – "יכול אפילו זרק בו חץ..." – מובא בדברי הרמב"ם³⁴, אך בשלושה הבדלים משמעותיים, ואלה דבריו: "הרי הוא אומר: כל הורג נפש וכל נוגע בחלל, וכי תעלה על דעתך, שזה ירה חץ והרג או זרק אבן והרג נטמא שבעת ימים, אלא...".

א) ההבדל התמוה ביותר: הרמב"ם אומר "וכי תעלה על דעתך", ולכן אין צורך כלל בהקשה מיוחדת כדי ללמוד זאת, ואכן הוא אינו מביא זאת. כלומר, סברה זו כה תמוהה מלכתחילה, כך שאין לה מקום כלל בהגיון, כדלעיל בסעיף ד. ואינו אומר כרש"י וכ"ספרי": "יכול אפילו³⁵ זרק... תלמוד לומר: וכל נוגע בחלל, מקיש...". כלומר, שמבחינת ההגיון אפשרית המחשבה שמי ש"זרק בו חץ" יטמא בטומאת מת, ויש צורך בהיקש של "הורג לנוגע", כדי לשלול סברה זו.

ב) הרמב"ם מוסיף דוגמא – "או זרק אבן והרג"³⁶.

ג) ברש"י ובספרי נאמר "זרק בו חץ³⁷ והרגו". ואילו הרמב"ם אומר "ירה חץ והרג או זרק אבן והרג", ללא התייחסות לנהרג. לפי האמור לעיל יש לומר, שהבדלים אלו כרוכים זה בזה: