189
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
לגבי קרבן התמיד, להיפך: זהו ענין תמידי, ללא הגבלות, ומכך מובן, שהשראת הקדושה46 שעל ידי קרבן תמיד קשורה להתגלות הקדוש־ברוך־הוא עצמו, שאין אצלו ח"ו שום שינויים, ולכן היא מאירה ושורה תמיד, ללא כל הגבלה.
וזהו ההסבר לכך שקדושה זו אינה גורמת להפיכת כל יום ליום טוב, כי מפני שהשראת הקדושה שעל ידי התמיד קשורה לקדוש־ברוך־הוא בעצמו, אשר "אני ה' לא שניתי"47, לכן אין לגביה מושג של זמן כלל, אלא היא מעל לזמן.
יא. "תמיד" וב"מועדו"
אך ניתן היה לחשוב שקדושה זו "נשארת" על הזמן ואינה משפיעה בתוך הזמן, ולכן אומרת התורה שלא כך הוא, אלא גם את קרבן התמיד צריך להקריב "במועדו" – אשר "בכל יום הוא מועד התמידים":
אמנם, מדובר כאן על השראה באופן של "תמיד", ו"לא שניתי", אך אין הכוונה שאין לכך קשר והשפעה על הזמן, אלא "בכל יום הוא מועד התמידים", היום – הזמן עצמו – משתנה על ידי קרבן התמיד, אך אין הדבר נראה בגלוי.
יוצא מכך, שבענין קרבן התמיד נוצר חיבור בין שני ניגודים – "תמיד", שאיננו זמן מוגדר, ו"במועדו" – ההשראה "נמשכת"48 במועד ובזמן מסויים49.
יב. קדושה בכל יום
משמעות הענין לגבי עבודת האדם לקונו:
כאשר עבודתו הרוחנית של היהודי היא באופן של "תמיד", אין אצלו שינויים בעבודתו: הן בימות החול, הן בשבת וביום טוב ועד ליום הכיפורים (שבת שבתון)50 – בכל מצב שהוא שרוי בו, ובכל עבודה שהוא עושה – מורגשת אצלו מטרה אחת: קיום רצון ה', "שאמרתי ונעשה רצוני"51. אופן כזה של "עבודה" נובע מהתמסרות מוחלטת לרצון ה', הוא "חש" ואצלו "מאיר" הענין של "אני ה' לא שניתי", ולכן אין אצלו שינויים בעבודתו.
ואת זאת מדגיש רש"י, שעל ידי
הערות
- 46. להעיר מעשר קדושות (במקום) זו למעלה מזו (כלים פ"א מ"ו ואילך. רמב"ם הל' ביהב"ח פ"ז הי"ג ואילך). וראה לקמן הערה 49.
- 47. מלאכי ג, ו.
- 48. להעיר מלקו"ת צו (ח, ב) בביאור מנחת כה"ג דנאמר בה "מנחה תמיד דהיינו עד עולם ואעפ"כ הוא בחי' ביום המשח אותו כו'". ע"ש. וראה לקו"ש [המתורגם] חכ"ב ע' 30 ואילך.
- 49. להעיר מחיבור ב' ההפכים במקום, ד"מקום ארון אינו מן המדה" (יומא כא, א), אף שהוצרך להיות בדיוק "אמתים וחצי ארכו ואמה וחצי רחבו גו'" (תרומה כה, יו"ד).
- 50. בעבודה המיוחדת דשבת, או דיו"ט כו'.
- 51. פרש"י פרשתנו כח, ח (בנוגע לקרבן תמיד). ובכ"מ.
משנה כלים א׳:ו׳ - הטקסט מספריא
עשר קדושות הן. ארץ ישראל מקודשת מכל הארצות. ומה היא קדושתה. שמביאים ממנה העומר והבכורים ושתי הלחם. מה שאין מביאים כן מכל הארצות:
משנה תורה, הלכות בית הבחירה ז׳:י״ג - הטקסט מספריא
עשר קדושות הן בארץ ישראל וזו למעלה מזו עיירות המוקפות חומה מקודשות משאר הארץ שמשלחין מתוכן את המצורעים ואין קוברין בתוכן מת עד שירצו שבעה טובי העיר או כל אנשי העיר ואם יצא המת חוץ לעיר אין מחזירין אותו לתוכה אף על פי שרצו כולן להחזירו רצו בני העיר להוציא הקבר מן המדינה מפנין אותו וכל הקברות מפנין חוץ מקבר נביא או מלך קבר שהקיפתו העיר בין מד' רוחותיו בין משתי רוחות זו כנגד זו אם היתה בינו ובין העיר יתר מחמשים אמה לכאן וחמשים לכאן אין מפנין אותו עד שירצו כולן פחות מכאן מפנין אותו:
רש"י על במדבר כ״ח:ח׳ - הטקסט מספריא
ריח ניחח. נַחַת רוּחַ לְפָנַי שֶׁאָמַרְתִּי וְנַעֲשָׂה רְצוֹנִי (ספרי):
ריח ניחח A SMELL OF ניחח — one that causes satisfaction (נחת רוח) to Me, that I gave commands and My will was executed (Sifrei Bamidbar 143:3; see Rashi on Leviticus 1:9).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.

