189

לגבי קרבן התמיד, להיפך: זהו ענין תמידי, ללא הגבלות, ומכך מובן, שהשראת הקדושה⁴⁶ שעל ידי קרבן תמיד קשורה להתגלות הקדוש־ברוך־הוא עצמו, שאין אצלו ח"ו שום שינויים, ולכן היא מאירה ושורה תמיד, ללא כל הגבלה.

וזהו ההסבר לכך שקדושה זו אינה גורמת להפיכת כל יום ליום טוב, כי מפני שהשראת הקדושה שעל ידי התמיד קשורה לקדוש־ברוך־הוא בעצמו, אשר "אני ה' לא שניתי"⁴⁷, לכן אין לגביה מושג של זמן כלל, אלא היא מעל לזמן.

יא. "תמיד" וב"מועדו"

אך ניתן היה לחשוב שקדושה זו "נשארת" על הזמן ואינה משפיעה בתוך הזמן, ולכן אומרת התורה שלא כך הוא, אלא גם את קרבן התמיד צריך להקריב "במועדו" – אשר "בכל יום הוא מועד התמידים":

אמנם, מדובר כאן על השראה באופן של "תמיד", ו"לא שניתי", אך אין הכוונה שאין לכך קשר והשפעה על הזמן, אלא "בכל יום הוא מועד התמידים", היום – הזמן עצמו – משתנה על ידי קרבן התמיד, אך אין הדבר נראה בגלוי.

יוצא מכך, שבענין קרבן התמיד נוצר חיבור בין שני ניגודים – "תמיד", שאיננו זמן מוגדר, ו"במועדו" – ההשראה "נמשכת"⁴⁸ במועד ובזמן מסויים⁴⁹.

יב. קדושה בכל יום

משמעות הענין לגבי עבודת האדם לקונו:

כאשר עבודתו הרוחנית של היהודי היא באופן של "תמיד", אין אצלו שינויים בעבודתו: הן בימות החול, הן בשבת וביום טוב ועד ליום הכיפורים (שבת שבתון)⁵⁰ – בכל מצב שהוא שרוי בו, ובכל עבודה שהוא עושה – מורגשת אצלו מטרה אחת: קיום רצון ה', "שאמרתי ונעשה רצוני"⁵¹. אופן כזה של "עבודה" נובע מהתמסרות מוחלטת לרצון ה', הוא "חש" ואצלו "מאיר" הענין של "אני ה' לא שניתי", ולכן אין אצלו שינויים בעבודתו.

ואת זאת מדגיש רש"י, שעל ידי