138
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
שיחה ב
א. "מכאן... שלא יהא אכזרי מלמחול"
בפרשתנו מספרת התורה בפרשת נחש הנחושת1: "וידבר העם באלקים ובמשה... וישלח ה' בעם את הנחשים... ויבא העם אל משה ויאמרו חטאנו... התפלל אל ה' ויסר מעלינו את הנחש, ויתפלל משה בעד העם".
רש"י מצטט את המילים "ויתפלל משה" ומפרש: "מכאן למי שמבקשים ממנו מחילה2 שלא יהא אכזרי מלמחול". ויש גורסים: "אכזרי למחול"3.
המקור לפירוש זה הוא במדרש תנחומא4, ושם נאמר: להודיע ענותנותו של משה שלא נשתהה לבקש עליהם רחמים, ולהודיעך כוח התשובה כיון שאמרו חטאנו מיד נתרצה להם, שאין המוחל נעשה להם אכזרי. וכן הוא אומר5: ויתפלל אברהם אל האלקים וירפא האלקים6 את אבימלך ואת...",
ב ולאחר מכן הוא מצטט פסוק נוסף מספר איוב.
ולפי זה צריך להבין: מדוע אומר רש"י "מכאן שמי שמבקשים ממנו מחילה", כאשר ניתן ללמוד זאת כבר מן הפסוק הקודם "ויתפלל אברהם...", כפי שמוכח ממדרש תנחומא7?
ועוד: לימוד זה מאברהם מופיע גם במשנה במסכת בבא קמא8, ש"אף־על־פי שהוא נותן לו (כאשר אדם חבל בחברו, הרי למרות ששילם לו את כל חמשת התשלומים9) אין נמחל לו (מן הצער של הבושת שביישו10) עד
הערות
- 1. כא, ה־ז.
- 2. בדפוס שני ובכמה כת"י רש"י (שתח"י) "שמבקשים ממנו מטו". ובכת"י א' "רחמים להתפייס".
- 3. כן הוא בדפוס ראשון ובכמה כת"י רש"י (שתח"י). ונראה יותר כדלקמן ס"ו.
- 4. פרשתנו יט. ועד"ז בבמדב"ר פי"ט, כג. וראה לקמן הערה 7.
- 5. וירא כ, יז.
- 6. כ"ה בתנחומא. ובכתוב: אלקים.
- 7. במ"כ לבמדב"ר שם: בתנחומא גרס מכאן שלא יהי' המוחל אכזרי. ולפנינו בתנחומא ליתא (וכמו שהעיר בעץ יוסף לתנחומא שם). אבל כ"ה ביל"ש עה"פ (כא, ז). וליתא שם ההמשך "וכה"א ויתפלל אברהם גו'". ובתנחומא (באבער) פרשתנו מו: ללמדך שאין המוחל נעשה אכזרי. וגם שם ליתא ההמשך "וכה"א ויתפלל אברהם גו'". אבל בכל אופן צריך ביאור דהרי רש"י לא כתב כאן רבותינו דרשו וכיו"ב, ובפשטות הכתובים ה"ז מוכח לכאורה גם מאברהם.
- 8. צב, א.
- 9. כ"ה ברמב"ם הל' חובל ומזיק פ"ה ה"ט. טושו"ע חו"מ סי' תכב. וראה לקמן הערה 27 – פי' הראב"ד והמאירי.
- 10. ל' הטור חו"מ שם (וראה ב"ח ופרישה שכ"ה הנוסחא המדוייקת) – ע"פ ברייתא ב"ק שם (וראה פרש"י שם. ועד"ז במאירי שם). וראה פרישה שם, ובסמ"ע לשו"ע חו"מ שם עוד גירסא "מן הצער והבושת". ואכ"מ.
במדבר רבה י״ט:כ״ג - הטקסט מספריא
וַיָּבֹא הָעָם אֶל משֶׁה וַיֹּאמְרוּ חָטָאנוּ (במדבר כא, ז), יָדְעוּ שֶׁדִּבְּרוּ בְּמשֶׁה וְנִשְׁתַּטְּחוּ לְפָנָיו וְאָמְרוּ (במדבר כא, ז): הִתְפַּלֵּל אֶל ה' וְיָסֵר מֵעָלֵינוּ וגו', נָחָשׁ יָחִיד הָיָה, (במדבר כא, ז): וַיִּתְפַּלֵּל, לְהוֹדִיעֲךָ עִנְוְתָנוּתוֹ שֶׁל משֶׁה, שֶׁלֹא נִשְׁתַּהָה לְבַקֵּשׁ עֲלֵיהֶם רַחֲמִים, וּלְהוֹדִיעֲךָ כֹּחַ הַתְּשׁוּבָה, כֵּיוָן שֶׁאָמְרוּ חָטָאנוּ מִיָּד נִתְרַצָּה לָהֶם, שֶׁאֵין הַמּוֹחֵל נַעֲשָׂה אַכְזָרִי, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (בראשית כ, יז): וַיִּתְפַּלֵּל אַבְרָהָם אֶל הָאֱלֹהִים וַיִּרְפָּא אֱלֹהִים. וְכֵן הוּא אוֹמֵר (איוב מב, י): וַה' שָׁב אֶת שְׁבוּת אִיּוֹב בְּהִתְפַּלְּלוֹ בְּעַד רֵעֵהוּ. וּמִנַּיִן שֶׁאִם סָרַח אָדָם לַחֲבֵרוֹ וְאָמַר לוֹ חָטָאתִי, שֶׁנִּקְרָא חוֹטֵא אִם אֵינוֹ מוֹחֵל לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א יב, כג): גַּם אָנֹכִי חָלִילָה לִּי מֵחֲטֹא לַה' מֵחֲדֹל לְהִתְפַּלֵּל בַּעַדְכֶם, אֵימָתַי כְּשֶׁבָּאוּ וְאָמְרוּ חָטָאנוּ, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א יב, יט): [ויאמרו כל העם אל שמואל התפלל בעד עבדיך וגו' כי יספנו על כל חטאתינו] וַיֹּאמֶר הָעָם אֶל שְׁמוּאֵל חָטָאנוּ כִּי עָבַרְנוּ אֶת פִּי ה' וְאֶת דְּבָרֶיךָ, הֵשִׁיב: חָלִילָה לִי מֵחֲטֹא לַה'. (במדבר כא, ח): וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה עֲשֵׂה לְךָ שָׂרָף, וְהָיָה כָּל הַנָּשׁוּךְ, לֹא נְשׁוּךְ נָחָשׁ בִּלְבָד אֶלָּא אָמַר כָּל הַנָּשׁוּךְ, אֲפִלּוּ נָשׁוּךְ מִפֶּתֶן וְעַקְרָב וְחַיָּה רָעָה וְכֶלֶב. (במדבר כא, ט): וַיַּעַשׂ משֶׁה נְחַשׁ נְחשֶׁת וַיְשִׂמֵהוּ עַל הַנֵּס, זְרָקוֹ לָאֲוִיר וְעָמָד.
משנה תורה, הלכות חובל ומזיק ה׳:ט׳ - הטקסט מספריא
אינו דומה מזיק חבירו בגופו למזיק ממונו. שהמזיק ממון חבירו כיון ששלם מה שהוא חייב לשלם נתכפר לו. אבל חבל בחבירו אע"פ שנתן לו חמשה דברים אין מתכפר לו. ואפילו הקריב כל אילי נביות אינו מתכפר לו ולא נמחל עונו עד שיבקש מן הנחבל וימחול לו.
שולחן ערוך, חושן משפט תכ״ב - הטקסט מספריא
הַחוֹבֵל בַּחֲבֵרוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁנָּתַן לוֹ ה' דְּבָרִים, אֵינוֹ מִתְכַּפֵּר לוֹ עַד שֶׁיְּבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ וְיִמְחֹל לוֹ. וְאָסוּר לַנֶּחְבָּל לִהְיוֹת אַכְזָרִי מִלִּמְחֹל, כִּי אֵין זֶה דֶרֶךְ זֶרַע יִשְׂרָאֵל, אֶלָּא כֵּיוָן שֶׁבִּקֵשׁ מִמֶּנּוּ הַחוֹבֵל וְנִתְחַנֵּן לוֹ פַעַם רִאשׁוֹנָה וּשְׁנִיָּה, וְיָדוּעַ שֶׁהוּא שָׁב מֵחֶטְאוֹ וְנִחַם מֵרָעָתוֹ, יִמְחֹל לוֹ. וְכָל הַמְמַהֵר לִמְחֹל הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח, וְרוּחַ חֲכָמִים נוֹחָה הֵימֶנּוּ. הַגָּה: וְעַיֵּן בְּאֹרַח חַיִּים סִימָן תר"ו. אָסוּר לְבַקֵּשׁ דִּין מִן הַשָּׁמַיִם עַל חֲבֵרוֹ שֶׁעָשָׂה לוֹ רָעָה. וְדַוְקָא דְּאִית לֵהּ דַּיָּנָא בְאַרְעָא. וְכָל הַצּוֹעֵק עַל חֲבֵרוֹ, הוּא נֶעֱנָשׁ תְּחִלָּה (גְּמָרָא פֶּרֶק הַחוֹבֵל). וְיֵשׁ אוֹמְרִים דַּאֲפִלּוּ לֵית לֵהּ דַּיָּנָא בְּאַרְעָא אָסוּר לִצְעֹק עָלָיו, אֶלָּא אִם כֵּן הוֹדִיעוֹ תְּחִלָּה (הָרַ"ן פ"ק דְּר"ה).
דִּין נֶחְבָּל נִשְׁבָּע וְנוֹטֵל, נִתְבָּאֵר בְּסִימָן צ'.
רש"י על במדבר כ״א:ז׳ - הטקסט מספריא
ויתפלל משה. מִכָּאן לְמִי שֶׁמְּבַקְשִׁים מִמֶּנּוּ, שֶׁלֹּא יְהֵא אַכְזָרִי מִלִּמְחֹל (עי' תנחומא):
ויתפלל משה AND MOSES PRAYED — From this we may learn that he of whom one seeks forgiveness should not be so cruel as not to forgive (cf. Midrash Tanchuma, Chukat 19).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.