97

חובת המצוות. אך מה פשר סברתם "כיון שנגזר עליהן שלא ליכנס לארץ... שוב אין מחויבין במצוות"?

אלא, לפי האמור לעיל יש לומר שכך היתה מחשבתם: כיון שהכניסה לארץ היא בעיקר לצורך קיום המצוות במעשה, חשבו בני ישראל, ש"כיון שנגזר עליהן שלא ליכנס לארץ ממעשה מרגלים שוב אין מחוייבין במצוות" – אין להם קשר לעבודה של קיום המצוות במעשה, אפילו לגבי המצוות שהיו חייבים בהן עד כה, ובמיוחד כאשר ציוויים רבים נתנו כהכנה לכניסה לארץ³⁷, שבזכות מצוות אלו ייכנסו לארץ ישראל³⁸. הם חשבו, שכל עבודתם מתבססת רק על לימוד התורה במחשבה ובדיבור – "אין מחוייבין במצוות".

ועל כך מופיע בהמשך מעשה מקושש העצים – "עמד וחילל שבת כדי שיהרג ויראו אחרים": כאן רואים, שגם בענינים שמהותם היא "מלאכת מחשבת", ואף כאשר המקושש פעל "לשם שמים" ולא כדי לעבור על רצון ה' – בכל זאת, גם כאן העיקר הוא המעשה בפועל, ולכן קובעת תורת אמת, שפסק ההלכה למטה הוא שזהו חילול שבת ומגיע על כך עונש סקילה.

וכך למדו בני ישראל שנשארו אז במדבר, שלמרות "שנגזר עליהן שלא ליכנס לארץ", הרי אמנם אין הם מגיעים לעיקר קיום המצוות במעשה, בארץ ישראל. אך בכל זאת, גם בהיותם במדבר, העיקר בעבודת ה' הוא היישום במעשה בפועל ככל האפשר במדבר³⁹.

כי העיקר במצוה הוא "צוותא וחיבור" עם הקדוש־ברוך־הוא דוקא על ידי מעשה המצוה.