94
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
וההסבר לכך הוא בהתאם לדברי המהרש"א12, אשר על השאלה כיצד הוא חילל שבת כדי להודיע באיזו מיתה דנים מחלל שבת, הוא מסביר13: כיון שלא היה לו צורך במלאכה זו, אלא "לידע באיזו מיתה וכו', הוה ליה מלאכה שאינה צריכה לגופה כמו חופר גומא ואין צריך אלא לעפרה, שהוא פטור לרבי שמעון", והוא ממשיך ואומר "וכן יש לומר לפי המדרש שכתבו התוספות וכו' דהוה לי נמי (=שגם זו היתה) מלאכה שאינה צריכה לגופה".
ולפי זה מובן מדוע הוא בחר להוכיח את הענין דוקא על ידי מלאכת שבת, כי לא היה ברצונו לחטוא, ויחד עם זאת רצה להבהיר את האמור לעיל, ודבר זה אפשרי דוקא על ידי עשיית מלאכה בשבת, אשר לדעת רבי שמעון העושה מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור14 וכנאמר ב"קדושת לוי"* – "אם כן לא חילל שבת כלל".
ג. "מות יומת האיש"
למרות זאת אמר הקדוש־ברוך־הוא "מות יומת האיש רגום אותו..."15, שהוא חייב מיתה, למרות שכלפי שמים ידוע שהיתה זו מלאכה שאינה צריכה לגופה, ולשם שמים נתכוין, ואף "לא חילל שבת כלל", ויותר מכך: זוהי פעולה למען שמירת שבת, שהרי כוונתו היתה לחזק את שמירת השבת ואת קיום התורה והמצוות בכלל16 אצל ישראל17 –
בכל זאת מבאר המהרש"א12 שזאת משום ש"לא ידעו העדים שהתרו בו שהוא עשה על דעת זו ואינן אלא דברים שבלב, ודנין היו אותו למיתה על־פי העדות". משמעות הענין איננה שסקלו אותו בטעות, עקב אי ידיעה של העדים –
שהרי התורה היא תורת אמת, ואם לפי האמת18 בהתאם לכוונתו "לא חילל
הערות
- 12. חדא"ג ב"ב שם.
- 13. וראה גם ראש דוד ריש פ' פינחס, פני דוד להחיד"א פרשתנו כאן. עיי"ש. קדושת לוי פרשתנו עה"פ.
- 14. וראה שו"ת אור המאיר סי"ב, שגם לדעת ר"י (שס"ל מלאכה שאינה צריכה לגופה חייב) בנדו"ד פטור, ע"פ מ"ש התוס' (שבת עג, ב) דבתולש גם לר"י פטור כשאין צריך לעצים (וכ"ה לדעת הרמב"ם הל' שבת פ"ח ה"ד), והרי המקושש "תליש ועקר קיסין" (תיב"ע כאן).
- *. פרשתנו עה"פ.
- 15. טו, לה.
- 16. ולהעיר משו"ת הרדב"ז (הובא בגליוני הש"ס לתוס' ב"ב שם) ח"ה סי' א'תס"ח בעובר בלאו אם מתכוין למצוה אפי' התרו בו אינו לוקה. ובשו"ת הרדב"ז ח"א (סע"ז) ובזמן שהוא מוחק השם לתקן הספר כו' מאבד הוא ומ"מ מודה אני שאינו לוקה כיון שהוא סבור לעשות בטוב ולתקן כו'. וע"ש בגליוני הש"ס.
- 17. ובראש דוד ופני דוד שם דזה גופא הי' ספיקו של משה אם חייב מיתה לפי דעשה לשם שמים וגם דה"ל מלאכה שאינה צריכה לגופה.
- 18. ולהעיר מרמב"ן עה"ת (שופטים יט, יט): שלא יתן ה' השופטים הצדיקים העומדים לפניו לשפוך דם נקי כי המשפט לאלקים הוא כו'. ע"ש מ"ש בטעם דעדים זוממין הרגו אין נהרגין.
משנה תורה, הלכות שבת ח׳:ד׳ - הטקסט מספריא
כל זרע שקצירתו מצמחת אותו ומגדלתו כגון אספסתא וסלקא. הקוצרו בשגגה חייב שתי חטאות. אחת מפני שהוא קוצר ואחת מפני שהוא נוטע. וכן הזומר והוא צריך לעצים חייב משום קוצר ומשום נוטע. גבשושית של עפר שעלו בה עשבים הגביהה מעל הארץ והניחה על גבי יתדות חייב משום תולש. היתה על גבי יתדות והניחה על הארץ חייב משום זורע. תאנים שיבשו באיביהן וכן אילן שיבשו פירותיו בו. התולש מהן בשבת חייב אף על פי שהן כעקורין לענין טומאה.
מצוטט ב־4 עמודים
לקוטי שיחות 1
- כרך ט ‹ ראה ‹ שיחה ב ‹ 111 לקו"ש חכ"ח ע' 94
תורת מנחם 3
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.