93

ויש להוסיף: קשר זה שבין פרשת המקושש לפרשת עבודת אלילים הוא רק בעצם החטא של שבת ועבודה זרה, אך מן העובדה שהסמיכות אינה בין חטא של חילול שבת סתמי ורגיל, אלא דוקא בין חטא המקושש לבין עבודה זרה, סביר לומר שפרשת עבודת אלילים קשורה לאופן מסויים זה של חילול שבת, שהיה אצל המקושש, "דלשם שמים נתכוין".

ויש לומר, שמשום שכל זה הוא חלק מפרשת שלח, שעיקרה היא פרשת המרגלים, צריך לומר, שגם ענין זה קשור למשמעות של "מעשה המרגלים"⁹.

ב. "לשם שמים נתכוין"

כדי להבין זאת יש להקדים ולבאר את דברי המדרש המובאים ב"תוספות": "דלשם שמים נתכוין שהיו אומרים ישראל כיון שנגזר עליהן שלא ליכנס לארץ ממעשה מרגלים שוב אין מחוייבין במצוות, עמד וחילל שבת כדי שייהרג ויראו אחרים".

לכאורה, כדי להראות שעדיין חייבים במצוות – מדוע הוא היה צריך דוקא לחלל שבת, ובמיוחד כאשר על ידי כך הוא מגיע לחטא חמור ביותר "את דמכם לנפשותיכם" – שופך דם עצמו¹⁰ – הוא גורם לכך ש"ייהרג". הוא היה יכול להראות עובדה זו בעוברו עבירה אחרת, קלה ביותר, המחייבת עונש מלקות או ממון וכדומה?

גם בתרגום יונתן¹¹ מופיעה נקודה זו, שמקושש העצים לא התכוון לחלל שבת במזיד, אלא לשם שמים נתכוון, אך ה"תרגום יונתן" מסביר מדוע דוקא חילל שבת: בני ישראל ידעו אז רק את "גזירת שבתא", אך לא את העונש הניתן על חילול שבת – "קנסא דשבתא לא אשתמודע להון", ולכן התכוון מקושש העצים, שעל ידי מעשיו "אשתמודע קנסא (של שבת) לכל בית ישראל".

אך לפי המדרש, המובא בתוספות, שהוא עשה זאת כדי להראות שחייבים במצוות, אין מובן מדוע בחר דוקא בחילול שבת, כדלעיל?