57
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
בפשטות, כדברי המפרשים55, המקור לכך הוא במסכת ברכות56: "המוליך עצמות ממקום למקום הרי זה לא יתנם בדסקיא ויתנם על גבי חמור וירכב עליהם, מפני שנוהג בהם מנהג בזיון .. וכדרך שאמרו בעצמות כך אמרו בספר תורה"57 – אך שם אין נאמר* הפרט, ש"מניחו בחיקו כנגד לבו"58.
ניסוח הדומה לכך נאמר אודות תפילין59, אך שם אין מדובר60 על הליכה ממקום למקום, אלא כאשר חולצן בשביל בית הכסא כדי למנוע את היפך הכבוד61.
ח. דין "מקום" בארון ובספר תורה
ההסבר לכך הוא:
בהלכות המופיעות בפרק זה עד הלכה זו – הלכה י', "מצוה לייחד..." – עוסק הרמב"ם בעיקר בעניני כבוד ספר תורה החלים על ה"גברא"62, "נוהגין בו קדושה יתירה וכבוד גדול"63. ואילו בהלכה י' הוא מתחיל בענין חדש "מצוה לייחד לספר תורה מקום ולכבדו ולהדרו יותר מדאי, דברים שבלוחות הברית הן הן שבכל ספר וספר".
כלומר: כאן מתחילות ההלכות העוסקות בעיקר בדין כבוד מצד ה"חפצא" של ספר תורה. כיון ש"דברים שבלוחות הברית הן הן שבכל ספר וספר"64, לפיכך, כשם שבארון יש דין של "מקום" מצד כבוד התורה, משום לוחות הברית שבו, כך חלה מצד ה"חפצא" של ספר התורה "מצוה לייחד
הערות
- 55. כנסמן בכסף משנה ובמגדל עוז.
- 56. יח, א.
- 57. בגמרא שם מסיים דמ"ש "כדרך שאמרו בעצמות כך אמרו בס"ת" קאי "אסיפא" (ואם הי' מתיירא מפני נכרים ומפני לסטים מותר). אבל זהו לפי ש"ארישא פשיטא מי גרע ספר תורה מעצמות", ולא הוצרך הברייתא לפרט.
- *. להעיר מע"ז ב, א: מביא הקב"ה ס"ת ומניחו בחיקו. שם יח, א: וס"ת מונח בחיקו.
- 58. ראה הד"ה בכס"מ שם "הי' מהלך ממקום למקום וכו' עד* והולך" (וכ"ה בדפוס ראשון דהכס"מ (ויניציאה שלד) שנדפס בחייו). ועד"ז הוא במגדל עוז שכתב "הי' מהלך ממקום וכו' עד* רוכב על הבהמה והולך" (וכ"ה בדפוס ראשון דהרמב"ם שבו נדפס המג"ע (קושטא רס"ט)).
- 59. ברכות כג, א. וכן ציין בביאורי הגר"א בשו"ע שם כמקור להדין בס"ת.
- 60. והובא ברמב"ם הל' תפילין פ"ד הי"ז.
- 61. שלכן אוחזם גלולים "ויזהר כדי שלא תהא רצועה כו'" – רמב"ם שם (מברכות שם).
- 62. ועד"ז האיסור דבזיון וכו' דס"ת שבהלכה ח.
- 63. לשונו בה"ב כנ"ל. וכן המבואר בהלכה ט, כנ"ל.
- 64. ולהעיר שבטור כתב "דברים שבלוחות הברית הן הן שבס"ת, לכן צריך לכבדו" בנוגע לדיני כבוד שברמב"ם ה"ט.
- . כן הוא הדבור המתחיל בכסף משנה, וכן במגדל עוז. וכן דרכם בכמה מקומות, שמעתיקים לשון הרמב"ם בקיצור, ובמקום התיבות האמצעיות (דלשון הרמב"ם) כותבים "עד".
עבודה זרה ב׳ א - הטקסט מספריא
מַתְנִי׳ לִפְנַי אֵידֵיהֶן שֶׁל גּוֹיִם שְׁלֹשָׁה יָמִים — אָסוּר לָשֵׂאת וְלָתֵת עִמָּהֶם, לְהַשְׁאִילָן וְלִשְׁאוֹל מֵהֶן, לְהַלְווֹתָן וְלִלְווֹת מֵהֶן, לְפוֹרְעָן וְלִפְרוֹעַ מֵהֶן. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: נִפְרָעִין מֵהֶן, מִפְּנֵי שֶׁמֵּיצֵר הוּא לוֹ. אָמְרוּ לוֹ: אַף עַל פִּי שֶׁמֵּיצֵר הוּא עַכְשָׁיו, שָׂמֵחַ הוּא לְאַחַר זְמַן.
גְּמָ׳ רַב וּשְׁמוּאֵל, חַד תָּנֵי ״אֵידֵיהֶן״, וְחַד תָּנֵי ״עֵידֵיהֶן״. מַאן דְּתָנֵי ״אֵידֵיהֶן״ לָא מִשְׁתַּבַּשׁ, וּמַאן דְּתָנֵי ״עֵידֵיהֶן״ לָא מִשְׁתַּבַּשׁ.
מַאן דְּתָנֵי ״אֵידֵיהֶן״ לָא מִשְׁתַּבַּשׁ, דִּכְתִיב: ״כִּי קָרוֹב יוֹם אֵידָם״, וּמַאן דְּתָנֵי ״עֵידֵיהֶן״ לָא מִשְׁתַּבַּשׁ, דִּכְתִיב: ״יִתְּנוּ עֵדֵיהֶם וְיִצְדָּקוּ״.
וּמַאן דְּתָנֵי ״אֵידֵיהֶן״, מַאי טַעְמָא לָא תָּנֵי ״עֵידֵיהֶן״? אָמַר לָךְ: תְּבָרָא עֲדִיף. וּמַאן דְּתָנֵי ״עֵידֵיהֶן״, מַאי טַעְמָא לָא תָּנֵי ״אֵידֵיהֶן״? אָמַר לָךְ: מַאן קָא גָרֵים לְהוּ תְּבָרָא? עֵדוּת שֶׁהֵעִידוּ בְּעַצְמָן, הִלְכָּךְ עֵדוּת עֲדִיפָא.
וְהַאי ״יִתְּנוּ עֵדֵיהֶם וְיִצְדָּקוּ״ בְּאוּמּוֹת הָעוֹלָם כְּתִיב? הָא בְּיִשְׂרָאֵל כְּתִיב, דְּאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: כׇּל מִצְוֹת שֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹשִׂין בָּעוֹלָם הַזֶּה בָּאוֹת וּמְעִידוֹת לָהֶם לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״יִתְּנוּ עֵדֵיהֶם וְיִצְדָּקוּ״ — אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, ״יִשְׁמְעוּ וְיֹאמְרוּ אֱמֶת״ — אֵלּוּ אוּמּוֹת הָעוֹלָם.
אֶלָּא אָמַר רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ: מַאן דְּאָמַר ״עֵידֵיהֶן״ — מֵהָכָא: ״יֹצְרֵי פֶסֶל כֻּלָּם תֹּהוּ וַחֲמוּדֵיהֶם בַּל יוֹעִילוּ וְעֵדֵיהֶם הֵמָּה״.
דָּרֵשׁ רַבִּי חֲנִינָא בַּר פָּפָּא, וְאִיתֵּימָא רַבִּי שִׂמְלַאי: לְעָתִיד לָבֹא מֵבִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא סֵפֶר תּוֹרָה וּמַנִּיחוֹ בְּחֵיקוֹ, וְאוֹמֵר: לְמִי שֶׁעָסַק בָּהּ יָבֹא וְיִטּוֹל שְׂכָרוֹ.
מִיָּד מִתְקַבְּצִין וּבָאִין אוּמּוֹת הָעוֹלָם בְּעִרְבּוּבְיָא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כׇּל הַגּוֹיִם נִקְבְּצוּ יַחְדָּו וְגוֹ׳״, אֹמֵר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אַל תִּכָּנְסוּ לְפָנַי בְּעִרְבּוּבְיָא, אֶלָּא תִּכָּנֵס כׇּל אוּמָּה וְאוּמָּהּ
MISHNA: On the three days before the festivals of gentiles the following actions are prohibited, as they would bring joy to the gentile, who would subsequently give thanks to his object of idol worship on his festival: It is prohibited to engage in business with them; to lend items to them or to borrow items from them; to lend money to them or to borrow money from them; and to repay debts owed to them or to collect repayment of debts from them. Rabbi Yehuda says: One may collect repayment of debts from them because this causes the gentile distress. The Rabbis said to Rabbi Yehuda: Even though he is distressed now, when he repays the money, he is happy afterward that he is relieved of the debt, and therefore there is concern that he will give thanks to his object of idol worship on his festival.
GEMARA: Rav and Shmuel disagree with regard to the correct version of the text of the mishna. One teaches the term meaning: Their festivals, as eideihen, spelled with an alef as the first letter, and one teaches eideihen with an ayin as the first letter. The Gemara comments: The one who teaches eideihen with an alef is not mistaken, and the one who teaches eideihen with an ayin is not mistaken, as there is support for each version of the term.
The Gemara elaborates: The one who teaches eideihen with an alef is not mistaken, as it is written: “For the day of their calamity [eidam] is at hand” (Deuteronomy 32:35), and the future downfall mentioned in the verse is partly due to the festivals of idol worshippers. The term there is spelled with an alef. And likewise, the one who teaches eideihen with an ayin is not mistaken, as it is written: “Let them bring their witnesses [eideihem], that they may be justified” (Isaiah 43:9), i.e., the festivals will serve as witnesses against gentile sinners, proving that they engaged in idol worship. The term there is spelled with an ayin.
The Gemara asks: And according to the one who teaches eideihen with an alef, what is the reason that he did not teach eideihen with an ayin? The Gemara answers: He could have said to you that a term that refers to a calamity is preferable. The Gemara asks: And the one who teaches eideihen with an ayin, what is the reason that he did not teach eideihen with an alef? The Gemara answers: He could have said to you: What causes this calamity to happen to them? It is the testimony that they testified against themselves. Therefore, a term that references testimony is preferable.
The Gemara asks: But is this verse: “Let them bring their witnesses that they may be justified,” written with regard to the nations of the world? Isn’t it written with regard to the Jewish people? As Rabbi Yehoshua ben Levi says: All the mitzvot that the Jews perform in this world will come and bear witness for them in the World-to-Come, as it is stated: “Let them bring their witnesses that they may be justified.” These are the Jews, as their good deeds bear witness for them and demonstrate their righteousness. When the verse states: “And let them hear, and say: It is truth” (Isaiah 43:9), these are the nations of the world, who will admit to the righteousness of the Jews.
Rather, Rav Huna, son of Rav Yehoshua, said: The one who says that the correct word is eideihen with an ayin derived this use of the term from here: “They that fashion a graven image are all of them vanity, and their delectable things shall not profit; and their own witnesses [eideihem] see not, nor know” (Isaiah 44:9). This demonstrates that the objects of idol worship will serve as witnesses against their worshippers.
§ The Gemara cites homiletic interpretations of the verse that was discussed earlier: “All the nations are gathered together, and let the peoples be assembled; who among them can declare this, and announce to us former matters? Let them bring their witnesses, that they may be justified; and let them hear, and say: It is truth” (Isaiah 43:9). Rabbi Ḥanina bar Pappa taught, and some say that it was Rabbi Simlai who taught: In the future, the Holy One, Blessed be He, will bring a Torah scroll and place it in His lap and say: Anyone who engaged in its study should come and take his reward.
Immediately, the nations of the world will gather together and come intermingled with each other, as it is stated: “All the nations are gathered together and let the peoples be assembled.” The Holy One, Blessed be He, will say to them: Do not enter before Me intermingled; rather, let each and every nation enter
משנה תורה, הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה ד׳:י״ז - הטקסט מספריא
היה לבוש תפילין והוצרך לבית הכסא לא יניח התפילין בחורין הסמוכין לרשות הרבים ויכנס שמא יטלום עוברי דרכים כיצד יעשה אפילו הוצרך להשתין מים חולץ תפיליו ברחוק ארבע אמות וגוללן בבגדו כמין ספר תורה ואוחזן בימינו כנגד לבו ויזהר כדי שלא תהא רצועה יוצאת מתחת ידו טפח ונכנס ועושה צרכיו וכשיצא מרחיק ארבע אמות מבית הכסא ולובשן.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.