56
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
הלכות ספר תורה* אודות כבוד ספר תורה48, ואלה דבריו49:
"מצוה לייחד לספר תורה מקום ולכבדו ולהדרו יותר מדאי. דברים שבלוחות הברית הן הן שבכל ספר וספר".
ולכאורה, אין מובן: הלכה זו נאמרת בסמוך לסוף הפרק, ובהלכות הקודמות מפרט הרמב"ם דינים רבים לגבי כבוד ספר תורה, החל מהלכה ב': "ספר תורה כשר נוהגין בו קדושה יתירה וכבוד גדול", ועד לדבריו בהלכה ט' "כל הרואה ספר תורה כשהוא מהלך חייב לעמוד מפניו, ויהיו הכל עומדין עד שיעמוד זה שהוא מהלך בו..." – וכיצד מתאים לאחר מכן, להתחיל בהלכה י', כאילו מדובר בענין חדש: "מצוה לייחד לספר תורה מקום ולכבדו ולהדרו...", ואף להוסיף "דברים שבלוחות הברית הן הן שבכל ספר וספר"50?!
אותה שאלה מתעוררת על ההלכה הבאה ברמב"ם, ההלכה האחרונה שבפרק זה, ואלה דבריו: "היה מהלך ממקום למקום וספר תורה עמו, לא יניח ספר תורה בתוך השק ויניחנו על גבי החמור וירכב עליו .. מניחו בחיקו כנגד לבו והוא רוכב על הבהמה והולך".
והרי לכאורה: הלכה זו, כיצד להחזיק ספר תורה כשרוכבים על החמור, מתאימה יותר להופיע בהמשך להלכות הקודמות51, שבהן מדובר על פרטי הדינים של שמירה על כבוד ספר תורה כאשר נכנסים לבית המרחץ וכדומה52, וכן על האיסור "לישב על מטה שספר תורה עליה"53. ואם כן, מדוע קבע הרמב"ם הלכה זו רק בסוף הפרק, לאחר ההלכה ש"מצוה לייחד לספר תורה מקום ולכבדו..."?
כן יש להבין: מנין לומד הרמב"ם את ההלכה "מניחו בחיקו כנגד לבו54 והוא רוכב..."?
הערות
- *. מהשיעור היומי בספר משנה תורה דיום א' דשבוע זה – פ' נשא תשד"מ (להלומדים ג' פרקים בכל יום).
- 48. להעיר מהסיום בחינוך שם (במצוה הנ"ל): וזה שנהגו בגליות היום להוציא ספר תורה לקראת מלכי האומות אין זה בחיוב מצוה זו כלל שכל ב"י רשאים לישא אותו. ואם מדרך כבוד התורה יבחרו גם היום שישאו מבני לוי תבא עליהם ברכה.
- 49. פ"י ה"י.
- 50. משא"כ בטור ושו"ע יו"ד סי' רפב הובא דין זה "חייב אדם לנהוג כבוד גדול בס"ת ומצוה לייחד לו מקום ולכבד כו'" בתחלת הסימן (ואינו מביא כלל "דברים שבלוחות כו'". אבל ראה בטור – הובא לקמן הערה 64), ולאח"ז באים הדינים שברמב"ם ה"י (ופרטים שבהי"א), ואח"כ (בסעיף ב) בשו"ע שם מרמב"ם שם ה"ט, ובס"ג – מרמב"ם שם תחלת הי"א, ובסעיף ד – מרמב"ם שם ה"ו. וכן הלאה. עיי"ש.
- 51. ראה הערה שלפנ"ז – הסדר בטור ושו"ע.
- 52. ה"ו שם.
- 53. ראה ביאור הגר"א בשו"ע שם סקי"ב דמ"ש הרמב"ם בהי"א "ויניחנו על גבי החמור וירכב עליו ר"ל על החמור ולא על הס"ת". ולפ"ז ה"ז אותו הדין שבה"ו – דאסור לישב על מטה שס"ת עלי', ובכל אופן הרי הם שייכים זל"ז.
- 54. להעיר מדין מלך בס"ת שלו (בי"ד הל' ס"ת פ"ז ה"ב): יהי' עמו כו' מיסב והוא כנגדו. – ובכס"מ הניח בצ"ע שבסנה' איתא (כא, ב) דעושה כמין קמיע ותולה בזרועו. – ובאחרונים העירו דאיך אפשרי לתלות ס"ת בזרועו.
שולחן ערוך, יורה דעה רפ״ב - הטקסט מספריא
חַיָּב אָדָם לִנְהֹג כָּבוֹד גָּדוֹל בְּסֵפֶר תּוֹרָה. וּמִצְוָה לְיַחֵד לוֹ מָקוֹם וּלְכַבֵּד הַמָּקוֹם הַהוּא וּלְהַדְּרוֹ בְּיוֹתֵר. וְלֹא יִרֹק כְּנֶגֶד סֵפֶר תּוֹרָה. וְלֹא יְגַלֶּה עֶרְוָתוֹ כְּנֶגְדּוֹ. וְלֹא יִפְשֹׁט רַגְלוֹ כְּנֶגְדּוֹ. וְלֹא יַנִּיחֶנוּ עַל רֹאשׁוֹ כְּמַשּׂוֹי. וְלֹא יַחֲזֹר אֲחוֹרָיו, אֶלָּא אִם כֵּן גָּבוֹהַּ מִמֶּנּוּ עֲשָׂרָה טְפָחִים, אֶלָּא יֵשֵׁב לְפָנָיו בְּכֹבֶד רֹאשׁ וּבְיִרְאָה וָפַחַד, שֶׁהוּא הָעֵד הַנֶּאֱמָן עַל כָּל בָּאֵי עוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהָיָה שָׁם בְּךָ לְעֵד (דְּבָרִים לא, כו), וִיכַבְּדֶנּוּ כְּפִי כֹּחוֹ.
הָרוֹאֶה סֵפֶר תּוֹרָה כְּשֶׁהוּא מְהַלֵּךְ, חַיָּב לַעֲמֹד לְפָנָיו, וְיִהְיוּ הַכֹּל עוֹמְדִים עַד שֶׁיַּעֲמֹד זֶה שֶׁמּוֹלִיכוֹ וְיַגִּיעֶנּוּ לִמְקוֹמוֹ, אוֹ עַד שֶׁיִּתְכַּסֶה מֵעֵינֵיהֶם. הַגָּה: אֲבָל לִפְנֵי חֻמָּשִׁים שֶׁלָּנוּ אֵין צְרִיכִים לַעֲמֹד (ב"י בְּשֵׁם הָרַמְבַּ"ם). וְיֵשׁ מַחְמִירִים (רשב"א סי' קמ"ד). הַשּׁוֹמֵעַ קוֹל הַנּוֹשֵׂא סֵפֶר תּוֹרָה אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ רוֹאֶה אוֹתוֹ, חַיָּב לַעֲמֹד (ב"י בְּשֵׁם הָרַב רַבֵּנוּ מָנוֹחַ).
הָיָה הוֹלֵךְ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם וְסֵפֶר תּוֹרָה עִמּוֹ, לֹא יַנִּיחֶנוּ בְּשַׂק וְיַנִּיחֶנּוּ עַל גַּבֵּי חֲמוֹר וְיִרְכַּב עָלָיו, אֶלָּא מַנִּיחוֹ בְּחֵיקוֹ כְּנֶגֶד לִבּוֹ וְהוּא רוֹכֵב עַל הַחֲמוֹר. וְאִם הָיָה מְפַחֵד מִפְּנֵי הַגַּנָּבִים, מֻתָּר.
לֹא יֶאֱחֹז אָדָם סֵפֶר תּוֹרָה וְיִכָּנֵס בּוֹ לְבֵית הַכִּסֵא אוֹ לְבֵית הַמֶּרְחָץ אוֹ לְבֵית הַקְּבָרוֹת, אַף עַל פִּי שֶׁכָּרוּךְ בְּמִטְפַּחַת וְנָתוּן בְּתִיק שֶׁלּוֹ, וְלֹא יִקְרָא בּוֹ עַד שֶׁיַּרְחִיק ד' אַמּוֹת מֵהַמֵּת אוֹ מִבֵּית הַקְּבָרוֹת אוֹ מִבֵּית הַכִּסֵא. וְלֹא יֶאֱחֹז סֵפֶר תּוֹרָה בְּלֹא מִטְפָּחוֹת.
אֵין זוֹרְקִין כִּתְבֵי הַקֹּדֶשׁ, וַאֲפִלּוּ הֲלָכוֹת וְאַגָּדוֹת. וְאָסוּר לַהֲפֹךְ אוֹתוֹ עַל פְּנֵיהֶם, וּכְשֶׁמְּצָאוֹ כָּךְ צָרִיךְ לְהָפְכוֹ (מהרי"ל).
הַקְּמֵעִין, אִם הָיוּ הַמְכֻסִים עוֹר מֻתָּר לִכָּנֵס בָּהֶם לְבֵית הַכִּסֵא, וְאִם לָאו, אָסוּר.
אָסוּר לֵישֵׁב עַל הַמִּטָּה שֶׁסֵפֶר תּוֹרָה עָלֶיהָ. הַגָּה: וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁאָסוּר לְהַנִּיחָהּ עַל גַּבֵּי קַרְקַע. וְהוּא הַדִּין שְׁאָר סְפָרִים (ב"י בְּשֵׁם הר"ר מָנוֹחַ וּבְשֵׁם א"ח וְכָל בּוֹ). וַאֲפִלּוּ עַל הַמַּדְרֵגוֹת שֶׁעוֹשִׂין לִפְנֵי אֲרוֹן הַקֹּדֶשׁ, אָסוּר לְהַנִּיחַ סְפָרִים (הגמ"י) וְלֹא יַנִּיחַ אָדָם סֵפֶר תּוֹרָה עַל בִּרְכָּיו וּב' אֲצִילֵי יָדָיו עָלָיו (מהרי"ל). ונ"ל דְּהוּא הַדִּין שְׁאָר סְפָרִים.
בַּיִת שֶׁיֵּשׁ בּוֹ סֵפֶר תּוֹרָה לֹא יְשַׁמֵּשׁ בּוֹ מִטָּתוֹ עַד שֶׁיּוֹצִיאֶנּוּ. וְאִם אֵין לוֹ מָקוֹם לְהוֹצִיאוֹ, יַעֲשֶׂה לְפָנָיו מְחִצָּה גְּבוֹהָה עֲשָׂרָה טְפָחִים. אֲבָל עַל יְדֵי הַנָּחַת כְּלִי בְּתוֹךְ כְּלִי שֶׁאֵינוֹ מְיֻחָד אֵינוֹ מֻתָּר אֶלָּא בִּתְפִלִּין וּשְׁאָר כִּתְבֵי הַקֹּדֶשׁ וְחֻמָּשִׁים, אֲבָל לֹא בְּסֵפֶר תּוֹרָה, וְהָרַמְבַּ"ם מַתִּיר אַף בְּסֵפֶר תּוֹרָה. וְאִם פָּרַשׂ טַלִּיתוֹ עַל הָאַרְגָּז שֶׁמֻּנָּח בּוֹ, חָשׁוּב כִּכְלִי בְּתוֹךְ כְּלִי.
כָּל הַטְּמֵאִים, אֲפִלּוּ נִדּוֹת, מֻתָּרִים לֶאֱחֹז בְּסֵפֶר תּוֹרָה וְלִקְרוֹת בּוֹ. וְהוּא שֶׁלֹּא יִהְיוּ יְדֵיהֶם מְטֻנָּפוֹת אוֹ מְלֻכְלָכוֹת.
סֵפֶר תּוֹרָה שֶׁבָּלָה אוֹ נִפְסַל, נוֹתְנִין אוֹתוֹ בִּכְלִי חֶרֶס וְקוֹבְרִין אוֹתוֹ אֵצֶל תַּלְמִיד חָכָם, וְזוֹ הִיא גְּנִיזָתוֹ.
מִטְפְּחוֹת סְפָרִים שֶׁבָּלוּ, עוֹשִׂין אוֹתָם תַּכְרִיכִין לְמֵת מִצְוָה וְזוֹ הִיא גְּנִיזָתָן.
תִּיק שֶׁהוּכַן לְסֵפֶר תּוֹרָה וְהֻנַּח בּוֹ, וְכֵן הַמִּטְפָּחוֹת וְהָאָרוֹן וְהַמִּגְדָּל שֶׁמַּנִּיחִים סֵפֶר תּוֹרָה בּוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין מַנִּיחִים בּוֹ סֵפֶר תּוֹרָה כְּשֶׁהוּא לְבַדּוֹ אֶלָּא כְּשֶׁהוּא בַּתִּיק, וְכֵן הַכִּסֵא שֶׁהוּכַן לְהַנִּיחַ סֵפֶר תּוֹרָה עָלָיו, וְהֻנַּח, כֻּלָּם תַּשְׁמִישֵׁי קְדֻשָּׁה הֵם וַאֲסוּרִים, וּלְאַחַר שֶׁיִּבְּלוּ אוֹ יִשָּׁבְרוּ, נִגְנָזִים.
תֵּבָה שֶׁנִּשְׁבְּרָה, מֻתָּר לַעֲשׂוֹת מִמֶּנָּהּ אַחֶרֶת קְטַנָּה. אֲבָל אָסוּר לַעֲשׂוֹת מִמֶּנָּהּ כִּסֵא לְסֵפֶר תּוֹרָה. וְכִסֵא שֶׁנִּשְׁבַּר, מֻתָּר לַעֲשׂוֹת מִמֶּנּוּ כִּסֵא קָטָן, וְאָסוּר לַעֲשׂוֹת מִמֶּנּוּ שְׁרַפְרַף (פי' סַפְסָל קָטָן) לְכִסֵא.
הַבִּימוֹת שֶׁעוֹמֵד עֲלֵיהֶם הָאוֹחֵז הַסֵפֶר, אֵין בָּהֶם קְדֻשַּׁת סֵפֶר תּוֹרָה אֲבָל יֵשׁ בָּהֶם מִשּׁוּם קְדֻשַּׁת בֵּית הַכְּנֶסֶת.
כָּל מַה שֶּׁעוֹשֶׂה לְסֵפֶר תּוֹרָה, אִם עֲשָׂאוֹ עַל תְּנַאי לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ שְׁאָר תַּשְׁמִישׁ אִם רָצָה, מוֹעִיל בּוֹ הַתְּנַאי.
תַּפּוּחֵי כֶּסֶף וְזָהָב שֶׁעוֹשִׂים לְסֵפֶר תּוֹרָה לְנוֹי, תַּשְׁמִישֵׁי קְדֻשָּׁה הֵם וְאָסוּר לְהוֹצִיאָם לְחֻלִּין, אִם לֹא לִקְנוֹת בָּהֶם סֵפֶר תּוֹרָה אוֹ חֻמָּשׁ.
כָּל מַה שֶּׁאָסוּר לְשַׁנּוֹתוֹ לִקְדֻשָּׁה קַלָּה, אִם מְכָרוּהוּ שִׁבְעָה טוֹבֵי הָעִיר בְּמַעֲמַד אַנְשֵׁי הָעִיר, מֻתָּר.
יָחִיד שֶׁמּוֹכֵר סֵפֶר תּוֹרָה שֶׁלּוֹ וְתַשְׁמִישׁוֹ, יֵשׁ מִי שֶׁמַּתִּיר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּדָמָיו, וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹסֵר. וְאִם הָיוּ בָּהּ טָעֻיּוֹת לְכֻלֵּי עָלְמָא שָׁרֵי (ריב"ש סי' רפ"ו). וְעַיֵּן בא"ח סִימָן קנ"ג.
מֻתָּר לְהַנִּיחַ סֵפֶר תּוֹרָה עַל סֵפֶר תּוֹרָה, וּמַנִּיחִים חֻמָּשִׁים עַל גַּבֵּי נְבִיאִים וּכְתוּבִים, אֲבָל אֵין מַנִּיחִים נְבִיאִים וּכְתוּבִים עַל גַּבֵּי חֻמָּשִׁים, וְלֹא חֻמָּשִׁים עַל גַּבֵּי סֵפֶר תּוֹרָה. הַגָּה: אֲבָל כְּתוּבִים עַל גַּבֵּי נְבִיאִים (אוֹ אִיפְּכָא, שָׁרֵי) (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם הר"ן בְּשֵׁם תּוֹסָפוֹת פ"ק דב"ב) וְכָל זֶה מַיְרֵי בְּב' כְּרִיכוֹת, שֶׁכָּל א' כָּרוּךְ בִּפְנֵי עַצְמוֹ, אֲבָל בְּכֶרֶךְ א' הַכֹּל שָׁרֵי (מָרְדְּכַי פ' הַשֻּׁתָּפִין). וְעַיֵּן לְעֵיל סִימָן רמ"ו דְּאָסוּר לְהַרְהֵר בְּדִבְרֵי תּוֹרָה בִּמְקוֹמוֹת הַמְטֻנָּפִים, וְהוּא מִשּׁוּם כְּבוֹד תּוֹרָה.
משנה תורה, הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה ז׳:ב׳ - הטקסט מספריא
והמלך מצוה עליו לכתוב ספר תורה אחד לעצמו לשם המלך יתר על ספר שיהיה לו כשהוא הדיוט שנאמר והיה כשבתו על כסא ממלכתו וכתב לו וגו' ומגיהין אותו מספר העזרה ע"פ בית דין הגדול זה שהיה לו כשהוא הדיוט מניחו בבית גנזיו וזה שכתב או שנכתב לו אחר שמלך יהיה עמו תמיד ואם יצא למלחמה ספר תורה עמו נכנס והוא עמו יושב בדין והוא עמו מיסב והוא כנגדו שנאמר והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו.
מצוטט בעמוד אחד
לקוטי שיחות 1
- כרך לג ‹ חג השבועות ‹ שיחה ג ‹ 38 לקו"ש חכ"ח ע' 56
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.