7
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
והקריב עליו קרבן" ועד לאמירת נעשה ונשמע על ידי כל ישראל. ואילו לגבי ראש חודש סיון, יום הגעתם להר סיני, נאמר בגמרא12 "לא אמר להו ולא מידי משום חולשא דאורחא" (=לא אמר להם מאומה מפני חולשת הדרך): כיון שבני ישראל נחלשו מטורח13 הדרך, התחיל משה14 בהכנות לקבלת התורה רק ביום שלמחרת (ב' סיון).
דבר זה אינו מובן כלל: ידועים דברי חז"ל15, שבצאת ישראל ממצרים היתה להם תשוקה עצומה לקבלת התורה, עד כדי כך שספרו את הימים שנותרו עד מתן תורה. ומובן, שככל שהתקרב יום מתן תורה, כך גדלה תשוקתם. ובודאי שבהגיעם להר סיני, מקום קבלת התורה, הרי התעורר אצל בני ישראל רגש עצום של תשוקה וצפיה לקבלת התורה16.
ואנו רואים בטבעם של בני אדם, שכאשר אדם חושק ביותר לדבר־מה, אין הוא מרגיש כלל את עייפותו, כך שהיא תעכב את השגת חפצו. ובמיוחד כאשר הוא קרוב ביותר להשגת מטרתו – הרי בודאי אין הוא חש אז בעייפות גופו.
ותמוה, שבהיותם "נגד ההר", לאחר כל השבועות והימים של צפיה לקבלת התורה16, יתעכב משה רבינו14 בהכנת ישראל לקבלת התורה משום "חולשא דאורחא"?! ויותר מכך, כפי שמדייקים חז"ל – "לא אמר להו ולא מידי", הוא לא אמר להם אפילו מלה אחת17 בכל עניני ההכנה לקבלת התורה! ואף מצד ישראל: כיצד ייתכן שהסכימו "לנוח" ולא דרשו ממשה לשמוע משהו, לפחות, אודות קבלת התורה!
ובמיוחד, שלא היתה כאן "טירחא דאורחא" שגרמה להם חולשה גדולה, כי (א) מרפידים ועד הר סיני אין מרחק רב18. (ב) עצם הליכתם לא היתה
הערות
- 12. בשו"ע אדה"ז שם לא הובא ענין זה (רק ש"מיד אחר ר"ח התחיל משה כו'"). והטעם בפשטות – כי אדה"ז מביא רק הנוגע לענינו שבשו"ע, הטעם לאי אמירת תחנון בימים אלו. וראה לקו"ש שם ע' 21 הערה 15.
- 13. ראה ר"ח שבת שם. ובמדרש לקח טוב (יתרו שם, י) "היו טרודים מן הדרך".
- 14. כ"ה בר"ח שבת שם, דהקב"ה אמר למשה אתם ראיתם גו' בר"ח, ו"ההוא יומא לא אמר להו משה לישראל מידי משום חולשא דאורחא וטרחי'". – ולפי פרש"י שם (סע"ב. וכ"כ בפירושו עה"ת יתרו יט, ג) דמשה עלה רק בהשכמה דיום שני, צריך לומר, שהקב"ה לא אמר למשה לעלות בר"ח (ולמסור מידי לבנ"י) משום חולשא דאורחא (רא"ם יתרו שם. וראה בארוכה השקו"ט במפרשי רש"י שם. חדא"ג מהרש"א שם (פז, א ד"ה בתרי) ועוד. ואכ"מ). וראה לקמן הערה 17.
- 15. "הגדה" הובאה בר"ן סוף פסחים. ועוד (נסמן בלקו"ש [המתורגם] חכ"ב ע' 128 הערה 2).
- 16. ובפרט עפמ"ש באוה"ח יתרו יט, א. וראה רמב"ן שם.
- 17. אבל ראה פרש"י שבת פז, א ד"ה לכדתניא (וד"ה ששי) ובמהרש"א שם (וכ"ה בחידושי הר"ן שם בשם הרא"ה).
- 18. ראה רמב"ן בשלח יז, ה. ראב"ע בפי' הקצר שם (ושם, ט). אברבנאל שם (ובפ' יתרו שם בסוף פירושו עה"פ ויסעו מרפידים גו')*. אבל בראב"ע יתרו שם (סוף פסוק א) דמרפידים לה"ס "הי' רב יותר ממרחק כל מסע" – הובא ברלב"ג שם, וממשיך: ועכ"ז הגיעו במדבר סיני ביום ההוא בעינו ולזה חנו שם במדבר שלא להטריחם יותר מן הראוי ואחר שכבר חנו שם זמן מה שבו לחנות נגד ההר. ואכ"מ.
רש"י על שמות י״ט:ג׳ - הטקסט מספריא
ומשה עלה. בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי; וְכָל עֲלִיּוֹתָיו בְּהַשְׁכָּמָה הָיוּ, שֶׁנֶּאֱמַר "וַיַּשְׁכֵּם מֹשֶׁה בַבֹּקֶר" (שמות ל"ד):
כה תאמר. בַּלָּשׁוֹן הַזֶּה וְכַסֵּדֶר הַזֶּה:
לבית יעקב. אֵלּוּ הַנָּשִׁים, תֹּאמַר לָהֶן בְּלָשׁוֹן רַכָּה (מכילתא):
ותגיד לבני ישראל. עֳנָשִׁין וְדִקְדּוּקִים פָּרֵשׁ לַזְּכָרִים, דְּבָרִים הַקָּשִׁין כְּגִידִין (שבת פ"ז):
ומשה עלה AND MOSES WENT UP on the second day of the month (Mekhilta); for all his ascents to the mountain were made early in the morning, as it is stated (Exodus 34:4) “And Moses rose up early in the morning [and went up unto mount Sinai]” (Shabbat 86b).
כה תאמר THUS SHALT THOU SAY — Thus, i. e. in this (the Hebrew) language (cf. Mekhilta) and in this form of words.
לבית יעקב TO THE HOUSE OF JACOB — This denotes the women — to them you shall speak in gentle language (Mekhilta).
ותגיד לבני ישראל AND TELL THE CHILDREN (lit., the sons) OF ISRAEL — explain to the men the punishments and the details of the commandments in words that are as hard (distasteful) as wormwood (גידין) (cf. Shabbat 87a; Midrash לקח טוב).
אור החיים על שמות י״ט:א׳ - הטקסט מספריא
בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי וְגוֹ׳. הִנֵּה לְמַה שֶׁקָּדַם מֵעֹצֶם חִבָּתוֹ יִתְבָּרַךְ בְּיִשְׂרָאֵל וְגֹדֶל חֶשְׁקוֹ לָתֵת לָהֶם אֲרוּסָתָם זֹאת הַתּוֹרָה, תִּקְשֶׁה לָמָּה נִתְעַכֵּב ה׳ מִתֵּת הַתּוֹרָה עַד חֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי, כִּי מִן סִימָנֵי הָאַהֲבָה הִיא שֶׁלֹּא יִתְעַכֵּב חוֹשֵׁק מִבֹּא לַחֲשׁוּקָתוֹ. וְאִם לְצַד הַדֶּרֶךְ, הֲלֹא מָצִינוּ שֶׁאֲפִלּוּ לֶאֱלִיעֶזֶר עֶבֶד אַבְרָהָם קָפְצָה לוֹ הָאָרֶץ (סנהדרין צה,א) בְּלֶכְתּוֹ לָקַחַת אִשָּׁה לְיִצְחָק, וּמִכָּל שֶׁכֵּן וְקַל וָחֹמֶר לַחֲתֻנַּת נְשִׂיאַת רֹאשׁ כִּי תִּקְפֹּץ הָאָרֶץ וְגַם הַשָּׁמַיִם אִם יִצְטָרְכוּ לָהּ.
אֲשֶׁר עַל כֵּן בָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְנָתַן אֲמַתְלָא לַדָּבָר, כִּי לֹא מִעוּט הַחֵשֶׁק הוּא הַסּוֹבֵב, אֶלָּא לְצַד הַכְשָׁרַת הֶחָתָן, כִּי לֹא הָיוּ יִשְׂרָאֵל רְאוּיִים לְצַד שֶׁהָיוּ בָּאָרֶץ הַטְּמֵאָה וְהָיוּ לְנִדָּה בֵּינֵיהֶם, וְהֻצְרְכוּ לִסְפֹּר סְפִירַת טָהֳרָתָם שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת כְּדֶרֶךְ שִׁבְעָה נְקִיִּים אֲשֶׁר צִוָּה ה׳ לְזָבָה (זהר ח״ג צז:), וְהוּא אָמְרוֹ לְצֵאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, פֵּרוּשׁ, לְסִבַּת יְצִיאָתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם הוּא הַסּוֹבֵב עַכָּבַת הַדָּבָר עַד הַחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי. וְהָרְאָיָה, כִּי כְּשֶׁקָּרְבוּ יְמֵי הַכְשָׁרָתָם בּוֹ בַּיּוֹם נָסְעוּ בּוֹ בַּיּוֹם בָּאוּ, וְהוּא אָמְרוֹ בַּיּוֹם הַזֶּה, פֵּרוּשׁ, שֶׁנָּסְעוּ בּוֹ בַּיּוֹם בָּאוּ, וְכֵן הוּבָא בְּדִבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שבת פז:) שֶׁבַּיּוֹם שֶׁנָּסְעוּ בּוֹ בָּאוּ. וְהִצַּצְתִּי בָּעִנְיָן וָאֶרְאֶה עֹצֶם חִשְׁקוֹ יִתְבָּרַךְ בְּיִשְׂרָאֵל שֶׁנִּכֶּרֶת מִתּוֹךְ מַעֲשָׂיו, בְּהָעִיר לָמָּה הִטְרִיחָם ה׳ בַּדֶּרֶךְ עַד הַחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי. וְאִם לַסִּבָּה שֶׁכָּתַבְנוּ עֲדַיִן תִּקְשֶׁה שֶׁהָיָה לוֹ לִקְפֹּץ הָאָרֶץ וּלְהַגִּיעַ לְמִדְבַּר סִינַי בּוֹ בַּיּוֹם, וְשָׁם יִתְעַכְּבוּ עַד סְפֹר שִׁבְעָה שָׁבוּעוֹת וְיִהְיֶה זְמַן הַכּוֹשֶׁר כַּנִּזְכָּר.
אָכֵן זֶה יַגִּיד עֹצֶם חֵשֶׁק נְתִינַת הַתּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל, כִּי לְגוֹדֶל חִשְׁקוֹ בָּרוּךְ הוּא בָּהֶם לֹא רָצָה לַהֲבִיאָם וּלְהִתְעַכֵּב זְמַן אָרוֹךְ בְּלֹא חֲתוּנָּה בְּבֵית חַתְנוּת, וְלָזֶה הָיָה מְמַעֵט הַיָּמִים בְּרִחוּק מָקוֹם. וְתִקַּח לְךָ שִׁעוּרָן שֶׁל דְּבָרִים מֵחָשׁוּק וַחֲשׁוּקָתוֹ, כִּי לֹא יִצְטַעֵר בְּעַכָּבָתוֹ מִבּוֹא אֵלֶיהָ כָּל זְמַן שֶׁלֹּא הִגִּיעוּ עֵת דּוֹדִים וַעֲדַיִן לֹא עָלְתָה כַּלָּה לְחֻפָּתָהּ, אֲשֶׁר לֹא כֵן בְּעֵת כַּלָּה בְּחֻפָּתָהּ לֹא יַעֲצוֹר כֹּחַ לְעַכֵּב בִּיאָתוֹ אֵלֶיהָ:
רמב"ן על שמות י״ט:א׳ - הטקסט מספריא
בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי הָיָה רָאוּי שֶׁיֹּאמַר הַכָּתוּב וַיִּסְעוּ מֵרְפִידִם וַיַּחֲנוּ בְּמִדְבַּר סִינָי בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר לְמַעְלָה (טז א) בְּמִדְבַּר סִין, אֲבָל בַּעֲבוּר הֱיוֹת בִּיאָתָם בְּמִדְבַּר סִינַי שִׂמְחָה לָהֶם וְיוֹם טוֹב, וּמֵעֵת צֵאתָם מִמִּצְרַיִם נִכְסָפִים אֵלָיו, כִּי יָדְעוּ שֶׁשָּׁם יְקַבְּלוּ אֶת הַתּוֹרָה, כִּי מֹשֶׁה הִגִּיד לָהֶם מַה שֶׁנֶּאֱמַר לוֹ תַּעַבְדוּן אֶת הָאֱלֹהִים עַל הָהָר הַזֶּה (שמות ג':י"ב), וְגַם לְפַרְעֹה אָמַר נֵלֲכָה נָּא דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר וְנִזְבְּחָה לַה' אֱלֹהֵינוּ (שם ה ג), וְהוּא הַמַּהֲלָךְ מִמִּצְרַיִם וְעַד הַר סִינַי, בַּעֲבוּר זֶה הִתְחִיל הַפָּרָשָׁה כִּי בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי בַּיּוֹם הַזֶּה שֶׁהִתְחִיל הַחֹדֶשׁ בָּאוּ לְשָׁם וְאַחֲרֵי כֵּן חָזַר לוֹמַר כִּשְׁאָר הַמַּסָּעוֹת וַיִּסְעוּ מֵרְפִידִים:
וְהָיָה רָאוּי ג"כ שֶׁיֹּאמַר וַיִּסְעוּ מֵרְפִידִם וַיַּחֲנוּ בְּמִדְבַּר סִינָי, אֲבָל כָּתַב וַיָּבֹאוּ מִדְבַּר סִינַי, לוֹמַר כִּי מִיָּד שֶׁבָּאוּ אֶל מִדְבַּר סִינַי חָנוּ בַּמִּדְבָּר בִּרְאוֹתָם הָהָר מִנֶּגֶד, וְלֹא הִמְתִּינוּ עַד שֶׁיִּכָּנְסוּ בּוֹ אֶל מָקוֹם טוֹב לַחֲנוֹת שָׁם, אֲבָל חָנוּ בַּמִּדְבָּר אוֹ בְּחוֹרֵב שֶׁהוּא מְקוֹם חֹרֶב שְׁמָמָה לִפְנֵי הָהָר. וְזֶה טַעַם וַיַּחֲנוּ בַּמִּדְבָּר וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל נֶגֶד הָהָר: וְיִתָּכֵן שֶׁהִבְדִּילוּ מִתּוֹכָם כָּל הָאסַפְסֻף אֲשֶׁר בְּקִרְבָּם, וְחָנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְבַדָּם לִפְנֵי הָהָר, וְעֶרֶב רַב אַחֲרֵיהֶם, כִּי לְיִשְׂרָאֵל יִתֵּן הַתּוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁאָמַר (שמות י"ט:ב') "כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב וְתַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל", וְזֶה טַעַם "וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל", אוֹ הוּא לְהַזְכִּירָם דֶּרֶךְ כָּבוֹד בְּקַבְּלָם הַתּוֹרָה:
וְרַשִׁ"י כָּתַב (רש"י על שמות י"ט:ב') "וַיִּסְעוּ מֵרְפִידִים", מַה הֻצְרַךְ לַחְזֹר וּלְפָרֵשׁ מֵהֵיכָן נָסְעוּ, וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר (שמות י"ז:א') כִּי בִּרְפִידִים הָיוּ חוֹנִים, בְּיָדוּעַ שֶׁמִּשָּׁם נָסְעוּ, אֶלָּא מַקִּישׁ נְסִיעָתָם מֵרְפִידִים לַחֲנִיָּתָם בְּמִדְבַּר סִינַי, מַה חֲנִיָּתָן בִּתְשׁוּבָה אַף נְסִיעָתָן בִּתְשׁוּבָה, לְשׁוֹן רַשִׁ"י. וְלֹא הֲבִינוֹתִי זֶה, שֶׁכָּךְ נֶאֱמַר בְּכָל הַמַּסָּעוֹת "וַיַּחֲנוּ בְּאֵלִים", "וַיִּסְעוּ מֵאֵלִים וַיָּבֹאוּ אֶל מִדְבַּר סִין" (שמות ט"ז:א'), "וַיִּסְעוּ מִמִּדְבַּר סִין וַיַּחֲנוּ בִּרְפִידִים" (שם יז א), וְכֵן כָּל פָּרָשַׁת מַסְעֵי. וְיִרְצֶה הַכָּתוּב לְפָרֵשׁ שֶׁלֹּא הָיוּ חֲנִיּוֹת אֲחֵרוֹת בֵּינֵיהֶן: וּלְשׁוֹן מְכִילְתָּא (כאן) וַיִּסְעוּ מֵרְפִידִים וַיָּבֹאוּ מִדְבַּר סִינַי, וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר בְּפָרָשַׁת מַסָּעוֹת (במדבר לג טו) "וַיִּסְעוּ מֵרְפִידִם וַיַּחֲנוּ בְּמִדְבַּר סִינָי", וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר וַיָּבֹאוּ מִדְבַּר סִינַי, מַקִּישׁ נְסִיעָתָם מֵרְפִידִים וְכוּ'. וְהָעִנְיָן לוֹמַר מִפְּנֵי שֶׁכָּל הַמַּסָּעוֹת שֶׁסִּפֵּר בָּהֶן כָּאן מֵאֵילִים (שמות ט"ז:א') וּרְפִידִים (שם יז א) נִשְׁנוּ בְּפָרָשַׁת אֵלֶּה מַסְעֵי בִּשְׁבִיל דְּבָרִים שֶׁנִּתְחַדְּשׁוּ בָּהֶן שָׁם בַּכָּתוּב, אֲבָל הַמַּסָּע הַזֶּה סִפֵּר אוֹתוֹ הַכָּתוּב כָּאן וְכָאן בְּשָׁוֶה, וְהֻצְרַךְ לִדְרֹשׁ שֶׁהָיָה לְצֹרֶךְ הַהֶקֵּשׁ:
רמב"ן על שמות י״ז:ה׳ - הטקסט מספריא
עֲבֹר לִפְנֵי הָעָם כִּלְשׁוֹן "הֶעֱבִיר אוֹתוֹ לֶעָרִים" (בראשית מז כא), "וְהַעֲבַרְתִּי אֶת אֹיְבֶיךָ בְּאֶרֶץ לֹא יָדָעְתָּ" (ירמיה טו יד), שֶׁתַּעֲבֹר מֵהֶם אֶל אַחֵר, אוֹ כְּמוֹ "וַיַּעֲבֹר אֶת הַכּוּשִׁי" (שמואל ב י"ח:כ"ג), "וְהוּא עָבַר לִפְנֵיהֶם" (בראשית לג ג), שֶׁקָּדַם לָלֶכֶת קֹדֶם לָהֶם. וְעִנְיַן הַכָּתוּב הַזֶּה, כִּי הָעָם הָיוּ בִּרְפִידִים, וְהַצּוּר אֲשֶׁר יָצְאוּ מִמֶּנּוּ הַמַּיִם הָיָה בְּחוֹרֵב, וְהוּא הַר סִינַי, עַל דַּעַת הָרִאשׁוֹנִים (ראה במסכת שבת פט:), אוֹ עִיר לִפְנֵי הָהָר קָרוֹב לוֹ עַל דַּעְתִּי, כַּאֲשֶׁר אֲפָרֵשׁ עוֹד (להלן יט א, דברים א ו). וְהִנֵּה הֻצְרַךְ מֹשֶׁה לְקַדֵּם לִפְנֵי הָעָם לַעֲבֹר מֵרְפִידִים אֶל חוֹרֵב כְּמַהֲלַךְ פַּרְסָה אוֹ פַּרְסָאוֹת, רָחוֹק מִן הַמַּחֲנֶה לִפְנֵיהֶם, וְעַל כֵּן אָמַר לוֹ עֲבֹר לִפְנֵי הָעָם וְקַח אִתְּךָ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל וְהָלָכְתָּ, כְּלוֹמַר שֶׁתֵּלֵךְ עַד שֶׁתִּרְאֶה אוֹתִי עוֹמֵד לְפָנֶיךָ עַל הַצּוּר בְּחוֹרֵב:
וְהִנֵּה הִכָּה בַצּוּר וְיָצְאוּ מִמֶּנּוּ מַיִם, וְלֹא סִפֵּר הַכָּתוּב "וַתֵּשְׁתְּ הָעֵדָה וּבְעִירָם" כַּאֲשֶׁר בַּשְּׁנִיָּה (במדבר כ יא), אֲבָל בְּיָדוּעַ שֶׁעָשׂוּ כֵן, וּבָרוּר הוּא שֶׁלֹּא הָלְכוּ הָעָם אֶל חוֹרֵב לִשְׁתּוֹת, כִּי לֹא בָּאוּ לִפְנֵי הַר סִינַי עַד אַחֲרֵי כֵן בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי. אֲבָל שָׁלְחוּ שָׁם נַעֲרֵיהֶם וּבְהֶמְתָּם לִשְׁאֹב מַיִם וּלְהָבִיא לָהֶם כְּמִנְהַג הַמַּחֲנוֹת. וְקָרוֹב אֵלַי שֶׁיָּצְאוּ מַיִם מִן הַצּוּר בְּחוֹרֵב, מַיִם קָרִים נוֹזְלִים, הָלְכוּ אֶל רְפִידִים, וְשָׁם שָׁתוּ אוֹתָם, וְהוּא שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (תהלים עח טז) "וַיּוֹצִא נוֹזְלִים מִסָּלַע וַיּוֹרֶד כַּנְּהָרוֹת מָיִם", וְכָתוּב (שם קה מא) "פָּתַח צוּר וַיָּזוּבוּ מָיִם הָלְכוּ בַּצִּיּוֹת נָהָר". וּמַה שֶׁאָמַר (שם עח כ) "הֵן הִכָּה צוּר וַיָּזוּבוּ מַיִם וּנְחָלִים יִשְׁטֹפוּ", גַּם הוּא עַל הַצּוּר הַזֶּה בְּחוֹרֵב עַל דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט: וְהַסֶּלַע הַשֵּׁנִי אֲשֶׁר הָיָה בְּקָדֵשׁ נִבְקַע בּוֹ כְּמוֹ בְּאֵר נוֹבֵעַ מַיִם, וְעַל כֵּן אָמַר (במדבר כא טז) "הִוא הַבְּאֵר אֲשֶׁר אָמַר ה' לְמֹשֶׁה", וְאָמְרוּ בַּשִּׁירָה (שם שם יח) "בְּאֵר חֲפָרוּהָ שָׂרִים", כִּי הָיָה כְּמוֹ בְּאֵר חֲפוּרָה, וְלָכֵן אָמַר שָׁם (כ יא) וַתֵּשְׁתְּ הָעֵדָה וּבְעִירָם, שֶׁשָּׁתוּ מִיָּד שָׁם בְּאוֹתוֹ הַמָּקוֹם, אֲבָל כָּאן הָיוּ נְהָרוֹת שׁוֹטְפִים מִמֶּנּוּ וְשׁוֹתִין בְּבָתֵּיהֶם לִרְצוֹנָם. וְאע"פ שֶׁהָיָה הַכֹּל בְּאֵרָהּ שֶׁל מִרְיָם, כְּקַבָּלַת רַבּוֹתֵינוּ (במדב"ר יט כה), יִתָּכֵן שֶׁהָיָה בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹן וְכָל הָאַרְבָּעִים שָׁנָה מוֹשֵׁךְ מַיִם כַּנְּהָרוֹת, וּבַפַּעַם הַשֵּׁנִית מִפְּנֵי הָעֹנֶשׁ אֲשֶׁר הָיָה שָׁם נַעֲשָׂה כְּמוֹ בְּאֵר חֲפוּרָה מְלֵאָה מַיִם חַיִּים:
וְטַעַם וּמַטְּךָ אֲשֶׁר הִכִּיתָ בּוֹ בְּצִוּוּי לְאַהֲרֹן. וְהִזְכִּיר בּוֹ מַכַּת הַיְאוֹר, וְלֹא אָמַר "וְהַמַּטֶּה אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לְנָחָשׁ", אוֹ "וְהַמַּטֶּה אֲשֶׁר עָשִׂיתָ בּוֹ אֶת הָאֹתוֹת", לְהַזְכִּיר בּוֹ פֶּלֶא, כִּי אָז הָפַךְ הַמַּיִם לְדָם וְהֵסִיר אוֹתָם מִטִּבְעָם, וְעַתָּה יָבִיא מַיִם בְּצוּר הַחַלָּמִישׁ, וְהִנֵּה יַעֲשֶׂה בּוֹ דָּבָר וְהֶפְכּוֹ:
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.