149
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
עמיתו"] תוכנו – שהוא מרמה את השני, ובמילא הריהו (בדיוק כמו ב"מצות מידות") "כעובר עבירה בסתר .. שהוא כופר בהשגחה"9. ובדומה לכך בעוד כמה וכמה מצוות שהינן עבירות בסתר10 –
וחוזרת הקושיא למקומה: מהו הענין המיוחד במצות מידות, שדווקא לגביה11 נאמר "הכופר במצות מידות ככופר ביציאת מצרים"?
ב. הוספת הרמב"ם שיציאת מצרים "גרמה לכל הציוויים"
גם צריך להבין את לשון הרמב"ם – "וכל הכופר במצות מידות ככופר וכל המקבל כו' מודה ביציאת מצרים שהיא גרמה12 לכל הציוויין":
מילים אלו – "שהיא תחילת הציווי", "שהיא גרמה לכל הציוויין" – לא מופיעות ב'תורת כהנים', מקורו של הרמב"ם, אלא הינן הוספה של הרמב"ם.
ותמוה לכאורה: האומנם נחוץ לרמב"ם לחדש שגדולת יציאת מצרים מתבטאת בכך "שהיא תחילת הציווי .. היא גרמה לכל הציוויין"?! הרמב"ם היה יכול לומר רק (כמו ב'תורת כהנים') "ככופר ביציאת מצרים"; "מודה ביציאת מצרים"?
ולאידך, יציאת מצרים פעלה כמה וכמה ענינים כלליים, וכאן בוחר הרמב"ם דווקא ענין זה – שיציאת מצרים היא "תחילת הציווי", "גרמה לכל הציוויין".
מפרשים13 מסבירים, כי הסיבה לכך ש"הכופר במידות .. חשבינן ליה (=מחשיבים לו) ככופר ביציאת
הערות
- 9. שלכן נאמר שם "ויראת מאלקיך", כפרש"י שם.
- 10. וראה ב"מ סא, ב: למה לי דכתב רחמנא יציאת מצרים ברבית (וראה הערה הבאה) .. גבי ציצית .. במשקלות אמר הקב"ה אני הוא שהבחנתי כו' (וכן הוא שם בנוגע לשרצים). ולהעיר ג"כ מסוג המצות שהן דבר המסור ללב ונאמר בהם "ויראת מאלקיך" (רש"י פרשתנו יט, יד. שם, לב. בהר שם. ועוד). ועוד. – וראה גבורת ה' להמהר"ל פמ"ה.
- 11. ועד"ז ברבית (נסמן בהערה 2). ואכ"מ. – ולהעיר מתו"כ שמיני (יא, מה) "וכל הכופר בעול מצות כופר ביצי"מ" (אף שמדובר שם בשרצים).
- 12. ראה פרישה שם הטעם להשינוי בל' ספר (להמבי"ט) לרמב"ם שם. מנ"ח מצוה רנח סק"ג. ועוד. ואכ"מ. הרמב"ם ("תחילת הצווי", "היא גרמה לכל הצוויין"). וכן – מתחיל "ככופר"* ומסיים "מודה"**. ואכ"מ.
- 13. פרישה שם (אלא שאין כוונתו בזה לתרץ יתור ל' הרמב"ם כ"א השינוי בל' הרמב"ם, כבהערה הקודמת). וראה קרבן אהרן שבהערה 3.
- . אבל בתו"כ שם "כופר". וראה ילקוט שנויי נוסחאות ברמב"ם הוצאת פרענקל.
- . ובקרית ספר "כמודה".
רש"י על ויקרא י״ט:י״ד - הטקסט מספריא
לא תקלל חרש. אֵין לִי אֶלָּא חֵרֵשׁ, מִנַּיִן לְרַבּוֹת כָּל אָדָם? תַּ"ל בְּעַמְּךָ לֹא תָאֹר (שמות כ"ב), אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר חֵרֵשׁ? מַה חֵרֵשׁ מְיֻחָד שֶׁהוּא בַחַיִּים, אַף כָּל שֶׁהוּא בַחַיִּים, יָצָא הַמֵּת שֶׁאֵינוֹ בַחַיִּים (ספרא):
ולפני עור לא תתן מכשול. לִפְנֵי הַסּוּמָא בְדָבָר לֹא תִתֵּן עֵצָה שֶׁאֵינָהּ הוֹגֶנֶת לוֹ, אַל תֹּאמַר מְכֹר שָׂדְךָ וְקַח לְךָ חֲמוֹר, וְאַתָּה עוֹקֵף עָלָיו וְנוֹטְלָהּ הֵימֶנּוּ (שם):
ויראת מאלהיך. לְפִי שֶׁהַדָּבָר הַזֶּה אֵינוֹ מָסוּר לַבְּרִיּוֹת לֵידַע אִם דַּעְתּוֹ שֶׁל זֶה לְטוֹבָה אוֹ לְרָעָה, וְיָכוֹל לְהִשָּׁמֵט וְלוֹמַר לְטוֹבָה נִתְכַּוַּנְתִּי, לְפִיכָךְ נֶאֱמַר בּוֹ וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ הַמַּכִּיר מַחְשְׁבוֹתֶיךָ; וְכֵן כָּל דָּבָר הַמָּסוּר לְלִבּוֹ שֶׁל אָדָם הָעוֹשֵׂהוּ וְאֵין שְׁאָר הַבְּרִיּוֹת מַכִּירוֹת בּוֹ, נֶאֱמַר בּוֹ וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ:
לא תקלל חרש THOU SHALT NOT CURSE THE DEAF — I have here only the law that one must not curse the deaf: whence do I know that any person is included in this prohibition and that the meaning is, Thou shalt not curse even the deaf? Because Scripture states (Exodus 22:27) "Thou shalt not curse בעמך, anyone among thy people". But if this be so why does Scripture say חרש and does not use some more general expression? It does so in order to offer an analogy: What is the case with the חרש? He is one who cannot hear your curse and therefore cannot feel aggrieved, but he has the characteristic of being a living person! The same applies to all living, thus excluding a dead person, who though he cannot hear and feel aggrieved, is not living (Sifra, Kedoshim, Section 2 13; cf. also Sanhedrin 66a).
ולפני עור לא תתן מכשל THOU SHALT NOT PUT A STUMBLING BLOCK BEFORE THE BLIND — This implies: "Give not a person who is "blind" in a matter an advice which is improper for him. Do not say to him: "Sell your field and buy from the proceeds of the sale an ass", the fact being that you are endeavouring to circumvent him and to take it (the field) from him (Sifra, Kedoshim, Section 2 14).
ויראת מאלהיך BUT THOU SHALT BE AFRAID OF THY GOD — Because in this case it is not given to human beings to know whether the intention of this man (the offender) was for the advantage or the disadvantage of the person whom he advised, and he thus might be able to evade the responsibility by saying: "I meant it for the best", Scripture therefore states with reference to him: "But thou shall be afraid of thy God" Who is cognizant of thy secret thoughts. Similarly in all actions where it is given only to the heart of him who does it to know the motive that prompts him and where other people have no insight into it, Scripture states, "But be afraid of thy God!" (Sifra, Kedoshim, Section 2 14; Bava Metzia 58b).
מצוטט ב־2 עמודים
שולחן ערוך ספרי כ"ק אדמו"ר הזקן 2
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 19 עמודים.
- לקוטי שיחות כרך לב קדושים שיחה א מאותו ספר ב"מ סא, סע"א ואילך
- לקוטי שיחות כרך ח שלח שיחה ב מאותו ספר ב"מ סא, ב
- לקוטי שיחות כרך יב בהר שיחה ב מאותו ספר ב"מ סא, א
- לקוטי שיחות כרך יב בהר שיחה ב מאותו ספר ב"מ סא, ב
- לקוטי שיחות כרך יב בהר שיחה ב מאותו ספר ב"מ סא, ב
- לקוטי שיחות כרך יד תצא שיחה ב מאותו ספר ב"מ סא, ב
- לקוטי שיחות כרך טו הוספות - שיחות ומכתבים שיחה ג מאותו ספר ב"מ סא, ב
- תורת מנחם א - שנת ה'שי"ת שיחת ש"פ בהר-בחוקותי, מבה"ח סיון ה'שי"ת ב"מ סא, ב
- תורת מנחם שיחת מוצש"ק פ' וישב, כ"ף כסלו ה'תשי"ז ב"מ סא, ב
- תורת מנחם ש"פ קרח, ג' תמוז, ה'תשכ"ה ב"מ סא, ב
- תורת מנחם שיחת ש"פ בראשית, מבה"ח מרחשון, ה'תשכ"ו ב"מ סא, א
- שולחן ערוך חושן משפט הלכות אונאה וגניבת דעת דיני אונאה וגניבת דעת יא ב"מ דף סא , א
- שולחן ערוך חושן משפט הלכות מדות ומשקלות והפקעת שערים דיני מדות ומשקלות והפקעת שערים א ב"מ סא, ב
- שולחן ערוך חושן משפט הלכות מדות ומשקלות והפקעת שערים דיני מדות ומשקלות והפקעת שערים ג ב"מ סא , ב
- שולחן ערוך חושן משפט הלכות גזלה וגנבה דיני גזלה וגנבה א ב"מ סא, א
- שולחן ערוך חושן משפט הלכות גזלה וגנבה דיני גזלה וגנבה ב ב"מ סא, רע"ב
- שולחן ערוך חושן משפט הלכות גזלה וגנבה דיני גזלה וגנבה ג ב"מ סא , רע"ב
- שיעורי הלכה למעשה טעות גוי ב"מ סא, א
- ביאורי תניא אסתרמן, גרונם פרק ט ב"מ סא, ב