133

הערות

1. 11. פ"ב ה"ג.
2. 12. ראה מגיד משנה שם: שם מימרא דשמואל ומסקנא דגמרא שם דמהתם ילפינן לה.
3. 13. לכאורה החילוק בין ב' ההלכות ברמב"ם (ועד"ז בש"ס) הוא: הדין דיעבור ואל יהרג (בהל' יסוה"ת) מדבר כשנאנס על מעשה העבירה, משא"כ בהל' שבת המדובר בדחיית שבת בסכנה, גם כשהעבירה (החילול) הוא לא באונס [ונפק"מ להלכה, כמ"ש ברמב"ם הל' יסוה"ת שם דאם עבר באונס אין מלקין אותו כו' (שם ה"ד), משא"כ אם עבר ונתרפא בא' מאיסורי התורה עונשין אותו (שם ה"ו) (ראה תשובות וביאורים (קה"ת, תשל"ד) סי' ד הערה ו*. וש"נ)]. ועד"ז יש לומר ולחלק לכאורה בכל המקומות שבפרש"י (שנסמנו בהערה
4. 14. הל' שבת שם ה"ב.
5. 15. קושיא גמורה אינה, כי ברמב"ם שם בא בעיקר לבאר דיני קדוש השם, וכהתחלת הפרק "כל בית ישראל מצווין על קידוש השם הגדול הזה כו' ומוזהרין שלא לחללו", וזה דיעבור ואל יהרג בשאר כל המצות בא בעיקר בתור הקדמה לה"ב שם (בד"א בשאר מצות חוץ מע"ז כו'. ועד"ז בשאר המצות כשמתכוין להעביר על המצות, בפני עשרה מישראל כו', או בשעת הגזירה כדלקמן שם ה"ג).
6. 16. כ"ה ברמב"ם לפנינו "ואלו האפיקורוסים". וברמב"ם הוצאת פרנקל (ירושלים תשל"ה) "ואלו המינים". וראה רמב"ם הל' תשובה פ"ג ה"ז ואילך.
7. 17. כ"ה ברמב"ם לפנינו "אפיקורוסים".
8. 7. , שמדובר שם ביעבור ואל יהרג, ולא כאשר עשיית העבירה היא ברצון – ולכן מוסיף הלימוד ד"וחי בהם" גם בדחיית שבת בסכנת נפשות, שהיא לא במעשה אונס. אבל מזה שברמב"ם הל' יסוה"ת שם ה"ו מתחיל "כענין שאמרו באונסין כך אמרו בחלאים כיצד כו'" – מוכח, דהלימוד מ"וחי בהם" שכתב לפנ"ז בה"א (לענין אונסין) קאי גם על "חלאים". וגם – התחלת פרק ב בהל' שבת ברמב"ם היא "דחוי' היא שבת אצל סכנת נפשות כשאר כל המצות". וראה לקמן בפנים ס"ב ובהערה 33. וראה גם תוספתא שם. ולהעיר שגם בגמרא יומא פב, א "אין לך דבר שעומד בפני פקוח נפש חוץ מע"ז גו'" הובא לענין עוברה שהריחה, ולא לענין אונסין (ודלא כבכתובות שם).
9. . אגרות קודש אדמו"ר שליט"א כרך א ע' רלו. המו"ל.