129

נאמר בגמרא³⁴ שהיא בהתאם לשיטת רבי יהודה וחכמים) "יכול יהא יום הכיפורים מכפר על שבים ועל שאינן שבים כו'" – ולא בלשון רבי "בין עשה תשובה בין לא עשה תשובה כו'" –

ולכן, כדי שיום הכיפורים יכפר על הגברא, צריך להיות אצלו התנאי הכללי של "שב", כנ"ל, כדי שהגברא לא יהיה בסתירה וניגוד לכפרת יום הכיפורים (משום שאם אין הוא רוצה בכפרת יום הכיפורים – אין הוא נותן מקום לחלות הכפרה של יום הכיפורים).

ו. ההבדל בתשובה לכפר על הקלות – בשעיר וביום הכיפורים

על פי זה מובן גם החילוק בין כפרת שעיר המשתלח ובין זה ש"עצמו של יום הכיפורים מכפר" – לגבי קלות:

מכיוון ששעיר המשתלח מכפר ומבטל את ה"עבירות" עצמן, הרי כמובן, ישנו חילוק בין סוגי העבירה: בעבירות חמורות, מצד חומר החטא, השעיר המשתלח אין בכוחו לכפר לבדו³⁵, אלא הכרחית גם פעולת התשובה, לעומת זאת בעבירות קלות השעיר המשתלח יש בכוחו לבטל גם ללא פעולת התשובה³⁶.

אך זה ש"עצמו של יום הכיפורים מכפר לשבים" דוקא, הוא לא משום שביחס ל"אינם שבים" ישנה חלישות בכוח המכפר של יום הכיפורים, אלא משום שהאדם "מנגד" לכפרה – מכיוון שאצלו חסר (לא רק מעשה התשובה, אלא) אפילו התנועה הכללית של "שב" לה', ולכן מלכתחילה לא שייך שהכפרה תחול עליו, ומהטעם האמור, אין בזה כל הבדל בין קלות וחמורות: לא נוגע כאן סוג החומרה של החטאים עצמם (ה"חפצא"), אלא מצב הגברא, שהוא לא יעמוד במצב הסותר ומנגד לכפרה, כנ"ל³⁷.