ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך כז אחרי שיחה ב

128

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

כללי²⁶ של "שב" – "לפני ה'", אשר דווקא אז "תטהרו", הוא מקבל את הכפרה והטהרה של יום הכיפורים.

אך בשעה שבאדם אין אפילו תנועה של "שב" – פניה שלו אל הקדוש־ברוך־הוא [ועל־אחת־כמה־וכמה כאשר הוא מנגד לכפרה, הוא "מבעט" ואינו "מאמין בכפרתן", כנ"ל בהלכות שגגות] – אזי עליו לא חלה כפרת יום הכיפורים.

וזהו כעין ובדומה ל"אין קטיגור נעשה סניגור"²⁷.

וכביאור הגאון הרגצ'ובי²⁸ על מאמר רבא²⁹, שאפילו לדעת רבי – הסובר ש"על כל עבירות שבתורה בין עשה תשובה בין לא עשה תשובה יום הכיפורים מכפר" – עם זאת "מודה רבי בכרת דיומא", שכאשר אותו אדם לא התענה או עשה מלאכה ביום הכיפורים, על כך אין יום הכיפורים מכפר – כי מכיוון שהחטא פוגע ביום הכיפורים עצמו, באופן שיום הכיפורים (שלילתו) נעשה אצל החוטא סיבה וגורם לחטא, הרי מובן, שהגורם לחטא לא יכול להיות המכפר – אין קטיגור נעשה סניגור.

ה. עומק המחלוקת בין רבי וחכמים – על מה מכפר יום הכיפורים

ועל פי זה נמצא, שמחלוקת רבי ורבנן היא בכוח ואופן הכפרה של יום הכיפורים:

לדעת רבי יש בכוחו של יום הכיפורים לכפר על החפצא של החטאים, וכדיוק לשון רבי³⁰ "על כל עבירות שבתורה בין עשה תשובה בין לא עשה תשובה יום הכיפורים מכפר" – ולכן יום הכיפורים מכפר על כל החטאים חוץ מ"כרת דיומא" (וכן "האומר אחטא ויום הכיפורים מכפר"³¹), היות³² שבמקרים אלו יום הכיפורים עצמו קשור, כסיבה וגורם, עם החפצא של חטאים אלו עצמם – ומכיוון שביחס לחטאים אלו יום הכיפורים הוא קטיגור, הרי "אין קטיגור נעשה סניגור".

אך לדעת רבנן יום הכיפורים אינו כפרה על העבירות עצמן, אלא על הגברא, וכדיוק לשון הברייתא³³ (עליה

הערות

26.
27. ר"ה כו, א. וש"נ.
28. צפע"נ על הרמב"ם הל' יבום פ"ד ה"כ בסופה.
29. שבועות יג, סע"א.
30.
31. יומא פז, א. וראה צפע"נ שם, שלכן לא תי' בשבועות היכא משכחת לרבי כרת ביוה"כ שהוא באחטא ויוהכ"פ מכפר – כי לשניהם טעם אחד.
32. וי"ל שזהו גם הטעם בהג' ענינים שרבי אומר (במקומות שבהערה 30) שאין יוהכ"פ עצמו מכפר. וראה רש"י שם.
33. שבועות שם. תו"כ אמור כג, כח.
03. שבועות שם. יומא פה, ב.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 16 עמודים.