98
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
טומאה": מכיוון שהגדר של קרחת וגבחת הוא זה ש"אין בהן שיער" – זאת אומרת לא רק שאין זה "מקום שער" כמו ראש וזקן (או שישנו שער בדומה לעור הבשר שבשאר חלקי הגוף) – אלא מלכתחילה אין בהם שער, אפילו לא כמו זה הקיים בעור הבשר סתם (אשר לכן זו "פרשה" בפני עצמה בנגעים, סוג אחר של נגע),
– הרי במילא מובן, כי סוג הטומאה הקשור עם מקומות "שאין בהן שיער", לא קשור עם "שיער לבן" (אפילו כאשר לפועל גדלים שם שערות).
בסגנון אחר: מכיוון ש"קרח הוא" שולל (לא רק "מקום שער" כמו ראש וזקן, אלא) שער בכלל, "אין בהן שיער" – לכן, כאשר אצל "קרח" גדל שער, הרי זה כאילו שהשיער הלבן אינו שייך למקום זה; ובמילא הגדרים והדינים בשייכות ל"שער" לא שייכים בקרחת וגבחת.
ז. העבירות המביאות לנגעים, לשיטת רש"י והרמב"ם
אף על פי שלדעת הרמב"ם גם קרחת וגבחת שונים בהגדרתם מנגעי עור הבשר, עם זאת, הוא מצרפם ביחד עם שאר סוגי הנגעים של עור הבשר (וגם מציאות וסימני הנגע שווים בהם: "שהראש או הזקן שנקרחו כעור הבשר לכל דבר אלא שאין מטמאין בשער לבן"47).
אך היכן מדגיש הרמב"ם שזהו סוג אחר של נגע? לגבי נתקים, נגעי הראש והזקן; אותם מפרט הרמב"ם בפרק בפני עצמו בסוף כל נגעי אדם48.
ויש לומר ההסבר בזה, ולבאר את ההבדל בין דעת רש"י ודעת הרמב"ם בענין זה – על פי טעמי המצוות:
בדברי רבותינו ז"ל49 נמנים כמה עבירות עליהם "נגעים באים".
למרות שעבירות אלו הינן סיבה לכל סוגי הנגעים, מוצאים במפרשי התורה50 שכמה מאותן עבירות קשורות עם סוג מסויים של נגעים (בהתאם להבדל שבין מראות הנגעים, פרטי הנגעים, הסוגים של נגע עור בשר שחין מכוה נתק...).
בפירוש רש"י על התורה51 מביא רש"י רק שני ענינים שעליהם נגעים באים: "הנגעים באין על לשון הרע"52, "הנגעים באין על גסות הרוח".
הערות
- 47. רמב"ם שם פ"ה הי"א.
- 48. וכן בסוף הל' טומאת צרעת שם מפרש רק ב' סוגי נגעים בנגעי אדם "שאין דומים זל"ז": שהרי לובן עור האדם קרוי צרעת ונפילת קצת שיער הראש או הזקן קרוי צרעת (וממשיך) ושינוי עין הבגדים או הבתים קרוי צרעת.
- 49. ערכין טז, א (על שבעה דברים). ויק"ר פי"ז, ג (על עשרה דברים). במדב"ר פ"ז, ה (על י"א דברים. ועד"ז בזח"ג רו, א). ובכ"מ.
- 50. ראה אלשיך וש"ך עה"ת פרשתנו. ועוד.
- 51. מצורע יד, ד.
- 52. וראה גם פרש"י פרשתנו יג, מו.
ויקרא רבה י״ז:ג׳ - הטקסט מספריא
עַל עֲשָׂרָה דְבָרִים נְגָעִים בָּאִים, עַל עֲבוֹדָה זָרָה, וְעַל גִּלּוּי עֲרָיוֹת, וְעַל שְׁפִיכוּת דָּמִים, וְעַל חִלּוּל הַשֵּׁם, וְעַל בִּרְכַּת הַשֵּׁם, וְעַל הַגּוֹזֵל אֶת הָרַבִּים, וְעַל גּוֹזֵל אֶת שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ, וְעַל גַּסֵּי הָרוּחַ, וְעַל לָשׁוֹן הָרָע, וְעַל עַיִן רָע. עַל עֲבוֹדָה זָרָה, מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁהֵעִידוּ עֵדוּת שֶׁקֶר בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאָמְרוּ לָעֵגֶל (שמות לב, ד): אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל, וּמִנַּיִן שֶׁלָּקוּ בְּצָרַעַת, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לב, כה): וַיַּרְא משֶׁה אֶת הָעָם כִּי פָרֻעַ הוּא, שֶׁפָּרְחָה בָּהֶן צָרַעַת. וְעַל גִּלּוּי עֲרָיוֹת, מִבְּנוֹת צִיּוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ג, טז): יַעַן כִּי גָבְהוּ בְּנוֹת צִיּוֹן. וּמִנַּיִן שֶׁלָּקוּ בְּצָרַעַת, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ג, יז): וְשִׂפַּח ה' קָדְקֹד בְּנוֹת צִיּוֹן. וְעַל שְׁפִיכוּת דָּמִים, מִיּוֹאָב, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל ב ג, כט): יָחֻלוּ עַל רֹאשׁ יוֹאָב. וְעַל חִלּוּל הַשֵּׁם, מִגֵּיחֲזֵי (מלכים ב ה, כ): וַיֹּאמֶר גֵּחֲזִי נַעַר אִישׁ הָאֱלֹהִים, מַהוּ (מלכים ב ה, כ): מְאוּמָה, מִן מוּמָא דְּאִית בֵּיהּ, וּמִנַּיִן שֶׁלָּקָה בְּצָרַעַת, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים ב ה, כז): וְצָרַעַת נַעֲמָן תִּדְבַּק בְּךָ. וְעַל בִּרְכַּת ה', מִגָּלְיַת, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א יז, מג): וַיְקַלֵּל הַפְּלִשְׁתִּי אֶת דָּוִד בֵּאלֹהָיו, וּמִנַּיִן שֶׁלָּקָה בְּצָרַעַת, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א יז, מו): הַיּוֹם הַזֶּה יְסַגֶּרְךָ ה' בְּיָדִי, וְאֵין הַסְגָּרָה הָאָמוּר כָּאן אֶלָּא לְשׁוֹן צָרַעַת, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יג, כא): וְהִסְגִּירוֹ הַכֹּהֵן. וְעַל גּוֹזֵל אֶת הָרַבִּים, מִשֶּׁבְנָא, שֶׁהָיָה נֶהֱנָה מִן הַהֶקְדֵּשׁוֹת, וּמִנַּיִן שֶׁלָּקָה בְּצָרַעַת, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה כב, יז): הִנֵּה ה' מְטַלְטֶלְךָ טַלְטֵלָה גָּבֶר וְעֹטְךָ עָטֹה, וְאֵין וְעֹטְךָ עָטֹה אֶלָּא צָרָעַת, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יג, מה): וְעַל שָׂפָם יַעֲטֶה. וְעַל הַגּוֹזֵל אֶת שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ, מֵעֻזִּיָּהוּ, דִּכְתִיב (דברי הימים ב כו, כא): וַיְהִי הַמֶּלֶךְ עֻזִּיָּהוּ מְצֹרָע עַד יוֹם מוֹתוֹ. וְעַל גַּסּוּת הָרוּחַ, דִּכְתִיב (דברי הימים ב כו, טז): וּכְחֶזְקָתוֹ גָּבַהּ לִבּוֹ עַד לְהַשְׁחִית וַיִּמְעַל בַּה' אֱלֹהָיו. וְעַל לָשׁוֹן הָרָע, מִמִּרְיָם, דִּכְתִיב (במדבר יב, א): וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמשֶׁה, וּמִנַּיִן שֶׁלָּקְתָה בְּצָרַעַת, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יב, י): וְהֶעָנָן סָר מֵעַל הָאֹהֶל, וְעַל עַיִן הָרָע, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יד, לה): וּבָא אֲשֶׁר לוֹ הַבַּיִת, מִי שֶׁיִּחֵד בֵּיתוֹ לוֹ וְאֵינוֹ רוֹצֶה לֵהָנוֹת לַאֲחֵרִים, כִּי הָא דְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר (ויקרא יד, לז): שְׁקַעֲרוּרֹת, שְׁקִיעַ בֵּיתָא בְּאִלֵּין לְוָוטַיָא, לְפִיכָךְ משֶׁה מַזְהִיר אֶת יִשְׂרָאֵל: כִּי תָבֹאוּ אֶל אֶרֶץ כְּנַעַן.
במדבר רבה ז׳:ה׳ - הטקסט מספריא
מִכָּאן אָמַר רַבִּי יְהוּדָה הַלֵּוִי בַּר רַבִּי שָׁלוֹם עַל אַחַד עָשָׂר דְבָרִים הַצָּרַעַת בָּאָה, עַל קִלְלַת הַשֵּׁם, וְעַל גִּלּוּי עֲרָיוֹת, וְעַל שְׁפִיכוּת דָּמִים, וְעַל הָאוֹמֵר עַל חֲבֵרוֹ דָּבָר שֶׁאֵינוֹ בּוֹ, וְעַל גַּסּוּת הָרוּחַ, וְעַל הַנִּכְנָס בִּתְחוּם שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ, וְעַל לְשׁוֹן שֶׁקֶר, וְעַל הַגְּנֵבוֹת, וְעַל שְׁבוּעַת שֶׁקֶר, וְעַל הַמְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם, וְעַל עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים. רַבִּי יִצְחָק אוֹמֵר עַל עַיִן רָעָה. וְרַבּוֹתֵינוּ אוֹמְרִים עַל מִי שֶׁמְּנַאֵץ בְּדִבְרֵי תוֹרָה. וְעַל דַּעְתַּיְהוּ דְּרַבָּנָן דְּאָמְרִין עַל מִי שֶׁמְּנַאֵץ בְּדִבְרֵי תוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ה, כד): לָכֵן כֶּאֱכֹל קַשׁ לְשׁוֹן אֵשׁ וגו' וּפִרְחָם כָּאָבָק יַעֲלֶה, זֶה צָרָעַת, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יג, יב): וְאִם פָּרוֹחַ תִּפְרַח הַצָּרַעַת, מַהוּ כָּאָבָק יַעֲלֶה, כְּאוֹתוֹ פִּיחַ כִּבְשָׁן שֶׁזָּרַק משֶׁה הַשָּׁמָיְמָה (שמות ט, ט): וְהָיָה לְאָבָק עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרָיִם, וּמִמֶּנּוּ לָקוּ הַמִּצְרִים בִּשְׁחִין אֲבַעְבּוּעוֹת פּוֹרֵחַ בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי יִצְחָק דְּאָמַר עַל עַיִן הָרָע, כְּשֶׁאָדָם צַר עַיִן וְאֵינוֹ מַשְׁאִיל אֶת כֵּלָיו הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְשַׁלֵּחַ צָרַעַת בְּבֵיתוֹ וּמוֹצִיא כֵּלָיו לַחוּץ וְהַבְּרִיוֹת אוֹמְרִים פְּלוֹנִי שֶׁלֹא הָיָה מַשְׁאִיל כֵּלָיו וְאוֹמֵר שֶׁלֹא הָיוּ לוֹ כֵּלִים, הֲרֵי שֶׁהָיוּ לוֹ כֵּלִים, וְעָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר (איוב כ, כח): יִגֶל יְבוּל בֵּיתוֹ. וְעַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי יְהוּדָה הַלֵּוִי דְּאָמַר עַל קִלְלַת הַשֵּׁם, מַפִּיק לֵיהּ מִגָּלְיָת, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א יז, לו): כִּי חֵרֵף מַעַרְכֹת אֱלֹהִים חַיִים, מַה כְּתִיב בּוֹ (שמואל א יז, מו): הַיּוֹם הַזֶּה יְסַגֶּרְךָ ה' בְּיָדִי, וְאֵין יְסַגֶּרְךָ אֶלָּא הַצָּרָעַת, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יג, ה): וְהִסְגִּירוֹ הַכֹּהֵן. וְעַל גִּלּוּי עֲרָיוֹת מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ג, יז): וְשִׂפַּח ה' קָדְקֹד בְּנוֹת צִיּוֹן, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן פְּדָת אֵין וְסִפַּח אֶלָּא הַצָּרָעַת, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יג, ב): שְׂאֵת אוֹ סַפַּחַת וגו'. וְעַל שְׁפִיכוּת דָּמִים, מִקַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ד, טו): וַיָּשֶׂם ה' לְקַיִן אוֹת, אָמַר רַבִּי נְחֶמְיָה זוֹ הַצָּרָעַת, נֶאֱמַר כָּאן אוֹת, וְנֶאֱמַר בְּחִזְקִיָּהוּ (מלכים ב כ, ח): אוֹת, מָה אוֹת הָאָמוּר בְּחִזְקִיָּהוּ שְׁחִין, אַף כָּאן שְׁחִין. וְאִם אֵין אַתְּ לָמֵד לְמַד מִיּוֹאָב שֶׁשָּׁפַךְ דָּמִים, מַה כְּתִיב בּוֹ (שמואל ב ג, כט): וְאַל יִכָּרֵת מִבֵּית יוֹאָב זָב וּמְצֹרָע. וְעַל הָאוֹמֵר דָּבָר לַחֲבֵרוֹ שֶׁאֵינוֹ בּוֹ, זֶה משֶׁה, בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר לוֹ הָאֱלֹהִים שֶׁיֵּלֵךְ אֵצֶל יִשְׂרָאֵל, אָמַר לוֹ רִבּוֹנִי וַהֲרֵי אֵינָן מַאֲמִינִין אוֹתִי, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ד, א): וְהֵן לֹא יַאֲמִינוּ לִי וגו', אָמַר לוֹ הָאֱלֹהִים הָא משֶׁה כְּבָר אַתְּ יוֹדֵעַ שֶׁאֵינָן מַאֲמִינִין אוֹתָךְ, מַאֲמִינִין בְּנֵי מַאֲמִינִין הֵם, אָמַרְתָּ לִי: וְהֵן לֹא יַאֲמִינוּ לִי וגו' (שמות ד, ו): הָבֵא נָא יָדְךָ בְּחֵיקֵךָ וגו', מִיָּד (שמות ד, ו): וַיּוֹצִאָהּ וְהִנֵּה יָדוֹ מְצֹרַעַת כַּשָּׁלֶג. וְעַל גַּסּוּת הָרוּחַ זֶה נַעֲמָן, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים ב ה, א): וְנַעֲמָן שַׂר צְבָא מֶלֶךְ אֲרָם הָיָה אִישׁ גָּדוֹל, מַהוּ גָּדוֹל, שֶׁהָיְתָה רוּחוֹ גַּסָּה מִפְּנֵי שֶׁהָיָה גִּבּוֹר חַיִל, וְעַל יְדֵי כָךְ נִצְטָרַע. וְעַל הַנִּכְנָס בִּתְחוּם שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ, זֶה עֻזִּיָהוּ, שֶׁבִּקֵּשׁ לְהִכָּנֵס בִּתְחוּם הַכְּהֻנָּה, וּמַה כְּתִיב בּוֹ (דברי הימים ב כו, יט): וְהַצָּרַעַת זָרְחָה בְמִצְחוֹ. וְעַל לְשׁוֹן שֶׁקֶר, זוֹ מִרְיָם, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יב, יט): וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמשֶׁה, וּמַה כְּתִיב אַחֲרָיו (במדבר יב, י): וַיִּפֶן אַהֲרֹן אֶל מִרְיָם וְהִנֵּה מְצֹרָעַת. וְעַל הַגְּנֵבוֹת וְעַל שְׁבוּעַת שֶׁקֶר, דִּכְתִיב (זכריה ה, ד): וּבָאָה אֶל בֵּית הַגַּנָּב וְאֶל בֵּית הַנִּשְׁבָּע בִּשְׁמִי לַשָּׁקֶר וגו', אֵיזוֹ הִיא מַכָּה שֶׁהִיא מְכַלָּה אֶת הָעֵצִים וְאֶת הָאֲבָנִים, הֱוֵי אוֹמֵר זוֹ הַצָּרָעַת, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יד, מה): וְנָתַץ אֶת הַבַּיִת אֶת אֲבָנָיו וְאֶת עֵצָיו וגו'. וְעַל הַמְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם, זֶה גֵּיחֲזִי שֶׁרָץ אַחַר נַעֲמָן לִטֹּל מִמֶּנּוּ מָמוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים ב ה, כא): וַיִּרְדֹּף גֵּיחֲזִי אַחֲרֵי נַעֲמָן וגו'. אֱלִישָׁע קִדֵּשׁ שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁלֹא רָצָה לִטֹּל מִנַּעֲמָן כְּלוּם, וְגֵיחֲזִי רָדַף אַחֲרָיו וְנִשְׁבַּע לוֹ לַשֶּׁקֶר שֶׁשָּׁלַח אֶצְלוֹ שֶׁיִּשְׁלַח לוֹ מָמוֹן, נִמְצָא זֶה מְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם מַה שֶּׁקִּדֵּשׁ אֱלִישָׁע, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְגֵיחֲזִי רָשָׁע אַתָּה אָמַרְתָּ (מלכים ב ה, כ): חַי ה' כִּי אִם רַצְתִּי אַחֲרָיו וְלָקַחְתִּי מֵאִתּוֹ מְאוּמָה, נִשְׁבַּעְתָּ בִּשְׁמִי כְּדֵי לְחַלְּלוֹ, חַיֶּיךָ מְאוּמָה אָמַרְתָּ וּמוּמוֹ אַתָּה נוֹטֵל, (מלכים ב ה, כז): וְצָרַעַת נַעֲמָן תִּדְבַּק בְּךָ. וְעַל עֲבוֹדָה זָרָה, אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל כְּשֶׁעָשׂוּ אוֹתוֹ מַעֲשֶׂה נַעֲשׂוּ מְצֹרָעִים, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לב, כה): וַיַּרְא משֶׁה אֶת הָעָם כִּי פָרֻעַ הוּא, וְאוֹמֵר (ישעיה יז, יא): וּכְאֵב אָנוּשׁ, לְפִיכָךְ אָמַר אֱלֹהִים לְמשֶׁה הַפְרֵשׁ הַמְצֹרָעִים שֶׁבֵּינֵיכֶם מִמַּחֲנֵה יִשְׂרָאֵל, שֶׁהֵם עָשׂוּ אוֹתוֹ הַמַּעֲשֶׂה וִישַׁלְּחוּ מִן הַמַּחֲנֶה כָּל צָרוּעַ.
רש"י על ויקרא י״ג:מ״ו - הטקסט מספריא
בדד ישב. שֶׁלֹּא יִהְיוּ טְמֵאִים יוֹשְׁבִין עִמּוֹ; וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ מַה נִּשְׁתַּנָּה מִשְּׁאָר טְמֵאִים לֵישֵׁב בָּדָד? הוֹאִיל וְהוּא הִבְדִּיל בְּלָשׁוֹן הָרָע בֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ וּבֵין אִישׁ לְרֵעֵהוּ, אַף הוּא יִבָּדֵל (ערכין ט"ז):
מחוץ למחנה. חוּץ לְשָׁלוֹשׁ מַחֲנוֹת:
בדד ישב HE SHALL ABIDE SOLITARY — This means that people who are unclean from other causes than that of leprosy shall not abide with him (Pesachim 67a; cf. Sifra). Our Rabbis said: Why is he (the leper) treated differently from other unclean persons that he should abide solitary? They replied: Because he, by slanderous statements, (cf. Numbers 12:10) parted man and wife, or a man from his friend, he must be parted from everybody (Arakhin 16b).
מחוץ למחנה WITHOUT THE CAMP — outside the three camps (see Rashi on Leviticus 4:12; cf. Sifra, Tazria Parashat Nega'im, Chapter 13 14 and Pesachim 67a).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.