97
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
ו. "נתק" הוא סוג שונה לגמרי של נגע
על פי כל הנ"ל יובן גם ההבדל בין שיטת רש"י ושיטת הרמב"ם – האם העובדה שקרחת וגבחת אינן מקום שיער היא טעם לכך ששיער לבן לא מהווה שם סימן טומאה:
לפי רש"י, המילים "קרח הוא" (המציינות שאין זה "מקום שער") באות רק לשלול שאין זה "מקום שער" כמו ראש וזקן37, אך אין זה "גרוע" יותר מאשר שאר חלקי הגוף (עור הבשר). ולכן, אין טעם ששיער לבן לא יהיה כאן סימן טומאה – אלא בדיוק כמו בשאר הגוף, שאינו "מקום שיער" כמו ראש וזקן, ושער לבן מהווה שם סימן טומאה40.
אך שיטת הרמב"ם היא – כפי שהוא פוסק בהלכות טומאת צרעת41 – ש"נגעי הראש והזקן הוא שיפול השיער שבהן מעיקרו וישאר מקום השיער פנוי וזה הוא הנקרא נתק .. בין שהיה מראהו עמוק בין שלא היה עמוק..."42. זאת אומרת ש"נתק" ("נגעי הראש והזקן") הוא סוג אחר של נגע43;
וזה שקרחת וגבחת מטמאות בנגעים – אין זה ענין שבדרך ממילא (כמו לשיטת רש"י), שמכיוון שאין שערות הרי זה בדרך ממילא כמו עור הבשר – אלא: קודם צריך לחול על כך גדר של "קרח הוא" ש"אינה ראויה לגדל שער"44 (או שפעולות האדם גרמו לנשירת שערו "אף על פי שראוי לגדל לאחר זמן הואיל ואבד כל שיער ראשו עתה הרי זה נקרא קרח או גיבח"44), ואז ישנו לימוד מיוחד ש"הקרחת והגבחת מטמאות" כמו עור הבשר, כמו שהרמב"ם מביא45 "שנאמר בהן כמראה צרעת עור בשר" (לא כמו שיטת רש"י שיודעים זאת מהמילים "קרח הוא" עצמן).
זאת אומרת: לדעת הרמב"ם קרחת וגבחת אינן אותו סוג של נגע כמו נגעי עור הבשר46.
וזהו מה שהרמב"ם מסביר – "ולפי שאין בהן שיער אין השיער הלבן סימן
הערות
- 37.
- 40. ועוד י"ל: שער לבן גם בעור הבשר אינו ענין שבא בטבע. וראה פרש"י פרשתנו יג, ג בסופו: ששער לבן סימן טומאה גזירת הכתוב הוא.
- 41. רפ"ח.
- 42. וכתבו בפרק בפ"ע לאחרי כל הפרטי דינים בדיני בהרת, וספק בהרת כו' (שבפרק ו־ז). וראה לקמן סעיף ז.
- 43. וכן מפורש בדבריו שם פט"ז ה"י בתחלתה. ולהעיר מצפע"נ הל' כלאים פ"י הל"א (כג, ד): לשיטת רבינו נתק ונגעיו אינו בגדר נגעים רק הוא דין.
- 44. לשון הרמב"ם שם פ"ה ה"ח. וראה כס"מ שם. תוי"ט נגעים פ"י מ"י ד"ה הקרחת.
- 45. שם ה"ט.
- 46. ראה כסף משנה לרמב"ם שם פ"ה ה"ח. ומ"ש בכס"מ רפ"ח שם "ולפי זה קרחת וגבחת ונתק אחד הוא" – כבר הקשה ע"ז בתוי"ט שם קרוב לסופו.
רש"י על ויקרא י״ג:ג׳ - הטקסט מספריא
הפך לבן. מִתְּחִלָּה שָׁחֹר וְהָפַךְ לְלָבָן בְּתוֹךְ הַנֶּגַע; וּמִעוּט שֵׂעָר שְׁנַיִם:
עמק מעור בשרו. כָּל מַרְאֵה לָבָן עָמֹק הוּא, כְּמַרְאֵה חַמָּה עֲמֻקָּה מִן הַצֵּל:
וטמא אתו. יֹאמַר לוֹ טָמֵא אַתָּה, שֶׁשֵּׂעָר לָבָן סִימָן טֻמְאָה הוּא גְּזֵרַת הַכָּתוּב:
הפך לבן [THE HAIR …] IS TURNED WHITE — This means that at first it was dark, and it turned white within the plague. The smallest number of hairs implied by the term שער is two (Sifra, Tazria Parashat Nega'im, Chapter 2 2).
עמק מעור בשרו [THE PLAGUE] IS DEEPER THAN THE SKIN OF HIS FLESH — Every white colour is deep (in contrast to a dark colour surrounding it) just as the colour of anything illuminated by the sun is deeper than the shadow (Shevuot 6b).
וטמא אתו HE SHALL PRONOUNCE HIM UNCLEAN — He (the priest) shall say to him. “Thou art unclean” — for it is an enactment of Scripture that hair that has become white is a symptom of uncleanness.
משנה תורה, הלכות כלאים י׳:ל״א - הטקסט מספריא
המלביש את חבירו כלאים אם היה הלובש מזיד הלובש לוקה והמלביש עובר משום ולפני עור לא תתן מכשול ואם לא ידע הלובש שהבגד הוא כלאים והיה המלביש מזיד המלביש לוקה והלובש פטור.
משנה נגעים י׳:י׳ - הטקסט מספריא
הקרחת והגבחת. מטמאות בשני שבועות בשני סימנים במחיה ובפסיון. איזו היא קרחת. אכל נשם סך נשם מכה שאינה ראויה לגדל שער. איזו היא קרחת מן הקדקד השופע לאחוריו עד פיקה של צואר. איזו היא גבחת. מן הקדקד השופע לפניו. עד כנגד שער מלמעלן. הקרחת והגבחת אינן מצטרפות זו עם זו. ואינן פושות מזו לזו. רבי יהודה אומר אם יש שער ביניהן אינן מצטרפות. ואם לאו. הרי אלו מצטרפות:
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.

