93

כהנים' בברייתא של ר' ישמעאל¹⁴: "דבר הלמד מענינו כיצד? 'ואיש כי ימרט ראשו קרח הוא טהור הוא', יכול יהא טהור מכל טומאה? כשהוא¹⁵ אומר¹⁶ 'וכי יהיה בקרחת או בגבחת נגע לבן אדמדם' דבר הלמד מענינו¹⁷ שאינו טהור מכל טומאה אלא מטומאת נתקים בלבד".

אך בפירוש רש"י לא ניתן ללמוד כך. כי מה'תורת כהנים' עצמו מובן שהפירוש של "טהור הוא" בפסוק זה פירושו הוא – כפשוטו, "טהור הוא" לגמרי ("טהור מכל טומאה"); והראיה ש"טהור" רק מטומאת נתקין היא רק מהפסוק בהמשך "וכי יהיה בקרחת או בגבחת נגע לבן אדמדם"¹⁸.

ואילו היה רש"י סובר שזהו פירושם הפשוט של הכתובים¹⁹ בהמשך, לא היה לרש"י כלל לפרש זאת בפסוק כאן, מכיוון שהפסוק אומר זאת בהמשך במפורש.

ולא ניתן לומר, כי רש"י מקדים להבהיר זאת בתחילת הענין (על אף שהדבר מפורש בפסוקים הבאים) – כדי שלא נטעה לפרש כאן ש"טהור הוא" פירושו לגמרי, שכן, רש"י לא אומר את תוכנו של הפסוק בהמשך ("כי יהיה בקרחת גו'"): באותו פסוק נאמר "וכי יהי' בקרחת או בגבחת נגע לבן אדמדם", שהוא מראה הנגע, ואילו רש"י אומר "אלא בסימני נגעי עור בשר בשער לבן ומחיה ופשיון".

ומכך מוכח, שלפי שיטת רש"י אין צורך להזדקק לפסוק בהמשך כדי לדעת ש"נידון .. בסימני נגעי עור בשר" – אלא יודעים זאת מגוף הפסוק כאן. והפסוק "כי יהיה בקרחת... נגע לבן אדמדם..." בא לפרט את מראות הנגעים בקרחת או בגבחת.

גם צריך להבין: אפילו אם נמצא הסבר מדוע רש"י נזקק כאן להוספה "אלא בסימני נגעי עור בשר" – לשם מה עליו להוסיף ולפרט כאן מהם סימני נגעי עור בשר²⁰, שלכאורה: א) מהי הנפקא־מינה מכך בפסוק זה? אם רש"י רוצה לפרש את כל הפרטים של נגע בקרחת ובגבחת – מקומו הוא בפסוק "וכי יהי' גו'"? ב) ובפרט שסימני נגעי עור בשר נאמרו קודם בתורה במפורש²¹?