70

אך אפילו לגבי שעיר נחשון, שבו הייתה ההתחלה של שנים־עשר ימי חנוכת המזבח (ע"י קרבנות הנשיאים) – הרי לפי דרך הפשט מסתבר לומר, ש"חנוכת המזבח" קשורה עם ההקרבה על גבי המזבח במשכן, אך לא עם אכילת כהנים.

נמצא אם כן, שלפי פירוש רש"י על התורה, אכילת הכהנים של "קדשי שעה" אינה ענין הנוגע לדורות, אלא ענין חד פעמי, זאת אומרת, נכללת בסוג הראשון של קדשי שעה (הנ"ל), שהינם קלים מקדשי דורות; ובמילא – בלשון רש"י – "אם שמעת ("באנינות יאכלוה") בקדשי שעה (הקלים) אין לך להקל בקדשי דורות (החמורים)".

לעומת זאת בלימוד בדרך ההלכה, הרי כשם שמוצאים בנוגע לכפרה הבאה על־ידי הקרבן, ש"כהנים אוכלים ובעלים מתכפרים"²⁷, בדומה לכך הוא (בדרך ההלכה) בנוגע לכל הפעולות של הקרבן – כולל פעולות הקרבנות בנידון דידן: חינוך המשכן והמזבח – שאכילת הכהנים קשורה ופועלת בזה.

נמצא, כי גם אכילת הכהנים בשעיר עזים ושעיר נחשון הינו ענין הנוגע לדורות, ולכן שיטת התלמוד היא, כי קדשי שעה אלו הינם חמורים יותר מקדשי דורות, ולכן היה על אהרן להזדקק ל"קל־וחומר ממעשר הקל", כמוסבר לעיל באריכות.

ה. האם משה אמר "שמעתי ושכחתי" או "לא שמעתי"

לפי הביאור האמור בהבדל שבין שיטת התלמוד ושיטת רש"י בפירושו על התורה בטענת אהרן – יובן גם השינוי ביניהם בנוגע להודאת משה, "וישמע משה וייטב בעיניו":

בגמרא⁶ נאמר: "הודה ולא בוש (משה) לומר לא שמעתי, אלא (אמר) שמעתי ושכחתי" – שאצל משה הייתה בענין זה שכחה; לעומת זאת רש"י בפירושו על התורה²⁸ אינו מביא את לשון הגמרא, אלא, בדומה ללשון ה'תורת כהנים'²⁹: "הודה ולא בוש לומר לא שמעתי" – שפשטות לשון רש"י היא (כמדובר פעם באריכות³⁰) שמשה לא התבייש לומר שהוא לא שמע מהקדוש־ברוך־הוא את החילוק בין קדשי שעה וקדשי דורות (אך לא הייתה בזה שכחה אצלו).