69

אנינות חל אפילו על "מעשר הקל" – אי אפשר להקל באנינות בקדשי דורות (על סמך הלימוד מקדשי שעה), אלא מסתבר לומר, שהיתר האכילה באנינות היה הוראת שעה רק בנוגע לקדשי שעה אלו, ולא ניתן להקיש מהם לגבי קרבנות אחרים.

ד. יסוד המחלוקת: האם "אכילת כהנים" היא חלק מפעולת הקרבן לדורות

אך עדיין בלתי מובן: מהו ההסבר במחלוקת האם "קדשי דורות" חמורים יותר, כשיטת רש"י בפירושו על התורה, או ש"קדשי שעה" חמורים יותר, כשיטת התלמוד?

ויש לומר, שהמחלוקת היא (לא – מה יותר חמור, כאמור, אלא) – איזה סוג של "קדשי שעה" היו אלה:

בקדשי שעה ישנם שני אופנים:

א) "קדשי שעה" סתם, הבאים כדבר חד פעמי ממש (שאין להם פעולה וצד־השווה לדורות), בדומה לקרבנות שהקריב אליהו בהר הכרמל. ומסתבר שקדשי שעה כאלו הינם קלים יותר מקדשי דורות (כמו בדוגמא הנ"ל – שבקרבנות אליהו בהר הכרמל הותר האיסור של "שחוטי חוץ").

ב) "קדשי שעה", אשר למרות שהקרבתם בפועל היא באותה שעה, הרי עניינם ותוכנם הוא – פעולה לדורות. בדומה לקרבנות ימי המילואים שבהם חנכו את המשכן, ובדומה לכך קרבנות הנשיאים לחנוכת המזבח. וסוג זה של קדשי שעה, הריהו, כמובן, חמור יותר מאשר סתם קדשים (קדשי דורות), משום שעל־ידם נוצרים ובהם תלויים עניינים שהם לדורות.

מעין זה יש לדון גם בגוף הענין כאן – בנוגע לשעיר עזים ושעיר נחשון: הגדר של "קדשי שעה" יכול להיות בהם בשני אופנים, ובהקדים, שהדיון כאן הוא (לא בנוגע להקרבתם על גבי המזבח, אלא) אודות אכילת כהנים. ואודות כך ניתן לדון – האם גם אכילת כהנים היא חלק מחנוכת המשכן והמזבח:

בדרך הפשט מסתבר, כי אכילת בני אדם (כהנים) אין לה שייכות עם חינוך המשכן והמזבח:

בשעיר עזים (של שמיני למילואים) – זאת אומרת קרבן הקשור עם החינוך של ימי המילואים – אין כל ספק שכך הדבר: שהרי אז, בעת אכילת השעיר, היה זה לאחר שקרבנות אהרן כבר פעלו את החינוך (בהקרבתם על גבי המזבח), ועד – לשלימותו אשר "תשרה שכינה בכם"²⁵, ובאופן של – "ותצא אש מלפני ה' ותאכל על המזבח גו'"²⁶, ובמילא אכילת הכהנים שלאחר מכן אינה מוסיפה בחינוך המשכן והמזבח (לדורות);