22
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
שהכוונה בזה היא, כמדובר כמה פעמים32, שאפילו כאשר כל העולם שרוי במצב המעורר את מידת הדין חס ושלום, הרי רשב"י "סובל33 כל עוונותיהם ופוטרן מן הדין"].
והטעם והסיבה לכזו אהבה של רבי ישמעאל לבני ישראל34 – עד שהוא לוקח על עצמו את כפרתן של יהודים כאלו, כנ"ל – מובנת מהענין של "אני כפרתן" – שלכאורה: הרי מפורש (בפרשתנו35 ובכמה מקומות) אשר מצב בו "נפש כי תחטא" דורש ממנה: "והקריב... והביא... וסמך...". ועוד – כיצד בכלל נכנס לענין שכזה "אני", רבי ישמעאל"?!
אלא, רבי ישמעאל לא ראה את עצמו ויהודים אחרים כשתי מציאויות נפרדות – אלא כדבר אחד ממש, "כמוך" ממש. ובמילא גם כאשר "נפש כי תחטא", חטאים של יהודים אחרים נוגעים לו36. ובמילא, הרי: "אני כפרתן" – להיותו דבר אחד עם כל בני ישראל, הרי בדרך ממילא "אני כפרתן".
וזה מעניק תוספת הסבר על האהבה שבין בני ישראל והקדוש־ברוך־הוא:
אין זה רק שמצד החיבה של בני ישראל הקדוש־ברוך־הוא "ממעט בסרחונו של אוהבו" – ומכיוון שהסרחון של אוהבו נוגע כביכול בו עצמו37,
אלא זה מביא לכך שנעשה, על דרך כביכול, "אני כפרתן"38: בין בני ישראל והקדוש־ברוך־הוא קיימת אהבה עצמית, עד שלא ניתן כביכול להפריד ביניהם. ובמילא, עד כמה שיהיה המצב נחות חס ושלום, הרי החיבה והקשר בין ישראל והקדוש־ברוך־הוא הינם תמיד בשלימות. ואפילו במקרה בו בני ישראל מצד עצמם לכאורה אינם ראויים לכפרה – אומר הקדוש־ברוך־הוא שכביכול "יכנס החץ בי ולא (יכנס) בבני"39.
ח. ההוראה – אהבה עצמית לכל יהודי
מכאן ישנה הוראה – כמה עמוקה צריכה להיות האהבה לכל יהודי, באיזה מצב שהוא רק יהיה.
הערות
- 32. לקו"ש [המתורגם] ח"ד ע' 214 ואילך. חי"ז [המתורגם] ע' 389. ועוד.
- 33. רש"י סוכה שם.
- 34. ראה פיה"מ להרמב"ם ורע"ב נגעים שם.
- 35. ד, ב־ד.
- 36. ראה בארוכה בכ"ז – מאמרי אדה"ז – פרשיות (כ"ב) ע' תקצא־ב. סהמ"צ להצ"צ מצות אהבת ישראל. אוה"ת שופטים ע' תתלח ואילך.
- 37. ע"ד פרש"י תצא כא, כג: זלזולו של מלך הוא .. וישראל הם בניו .. לשני אחים תאומים כו'.
- 38. ראה סהמ"צ להצ"צ (פ"ב) ואוה"ת (ע' תתמ) שם בענין "אין (אדם דלעילא) רואה חוב לעצמו".
- 39. פרש"י יתרו יט, ד (ממכילתא שם). האזינו לב, יא. וראה פרש"י בשלח (יד, יט־כ) "שהיו ישראל נתונים בדין" – דבזה מובן מה שייך יכנס "החץ גשמי" בי ?!
רש"י על שמות י״ט:ד׳ - הטקסט מספריא
אתם ראיתם. לֹא מַסֹּרֶת הִיא בְיֶדְכֶם, לֹא בִדְבָרִים אֲנִי מְשַׁגֵּר לָכֶם, לֹא בְעֵדִים אֲנִי מֵעִיד עֲלֵיכֶם, אֶלָּא אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים, עַל כַּמָּה עֲבֵרוֹת הָיוּ חַיָּבִין לִי קֹדֶם שֶׁנִּזְדַּוְּגוּ לָכֶם וְלֹא נִפְרַעְתִּי מֵהֶם אֶלָּא עַל יֶדְכֶם (מכילתא):
ואשא אתכם. זֶה הַיּוֹם שֶׁבָּאוּ יִשְׂרָאֵל לְרַעְמְסֵס, שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל מְפֻזָּרִין בְּכָל אֶרֶץ גֹּשֶׁן, וּלְשָׁעָה קַלָּה כְּשֶׁבָּאוּ לִסַּע וְלָצֵאת, נִקְבְּצוּ כֻּלָּם לְרַעְמְסֵס, וְאֻנְקְלוֹס תִּרְגֵּם וָאֶשָּׂא כְּמוֹ וָאַסִּיעַ אֶתְכֶם – "וְאַטֵּלִית יָתְכוֹן", תִּקֵּן אֶת הַדָּבָר דֶּרֶךְ כָּבוֹד לְמַעְלָה:
על כנפי נשרים. כַּנֶּשֶׁר הַנּוֹשֵׂא גּוֹזָלָיו עַל כְּנָפָיו, שֶׁכָּל שְׁאָר הָעוֹפוֹת נוֹתְנִים אֶת בְּנֵיהֶם בֵּין רַגְלֵיהֶם, לְפִי שֶׁמִּתְיָרְאִין מֵעוֹף אַחֵר שֶׁפּוֹרֵחַ עַל גַּבֵּיהֶם, אֲבָל הַנֶּשֶׁר הַזֶּה אֵינוֹ מִתְיָרֵא אֶלָּא מִן הָאָדָם שֶׁמָּא יִזְרֹק בּוֹ חֵץ, לְפִי שֶׁאֵין עוֹף פּוֹרֵחַ עַל גַּבָּיו, לְכָךְ נוֹתְנוֹ עַל כְּנָפָיו, אוֹמֵר מוּטָב יִכָּנֵס הַחֵץ בִּי וְלֹא בִּבְנִי, אַף אֲנִי עָשִׂיתִי כֵן: "וַיִּסַּע מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים וְגוֹ', וַיָּבֹא בֵּין מַחֲנֵה מִצְרַיִם וְגוֹ'" (שמות י"ד), וְהָיוּ מִצְרַיִם זוֹרְקִים חִצִּים וְאַבְנֵי בָּלִיסְטְרָאוֹת וְהֶעָנָן מְקַבְּלָם:
ואבא אתכם אלי. כְּתַרְגּוּמוֹ:
אתם ראיתם YE HAVE SEEN — It is not a tradition in your possession, not in written words do I send a message to you, not by means of eye-witnesses do I attest this to you, but you yourselves have seen אשר עשיתי למצרים WHAT I DID UNTO EGYPT — on account of many sins were they liable to Me for punishment before they came into contact with you, but I did not exact punishment from them except on your account (cf. Mekhilta).
ואשא אתכם AND I BARE YOU [ON EAGLES’ WINGS] — This happened on that day when the Israelites came to Rameses (the place where they all assembled on the night when they left Egypt) (Mekhilta), because the Israelites were living dispersed throughout the whole district of Goshen and in one brief moment — when they came there to set out and to leave Egypt — they all gathered together at Rameses. Onkelos translates ואשא as though it were [וְאַסִּיעַ [אתכם — viz., ואטלית יתכון “and I made you travel” (cf. the Targum on וַיַּסַע Exodus 15:22); he adapted the expression in a manner that is consonant with the respect due to the Most High God.
על כנפי נשרים UPON EAGLES’ WINGS — as an eagle which bears its fledglings upon its wings. Scripture uses this metaphor because all other birds place their young between their feet since they are afraid of another bird that flies above them, but the eagle fears none except man — apprehending that perhaps he may cast an arrow at it — since no bird can fly above it; therefore he places it (its young) upon its wings, saying, “Better that the arrow should pierce me than my young!” (Mekhilta). — “I, too”, said God, “did thus”: (Exodus 14:19, 20) “And the angel of God … journeyed etc…. And he came between the camp of Egypt etc.” … and the Egyptians were casting arrows and stone missiles and the cloud caught these (cf. Rashi on these verses).
ואבא אתכם אלי AND I BROUGHT YOU UNTO MYSELF — Explain this as the Targum does: “and I have brought you near to My service”.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.