23

צריך לדעת שכל יהודי הוא – "נער ישראל ואוהבהו"⁴⁰: האהבה של הקדוש־ברוך־הוא לכל יהודי היא בדוגמת האהבה ל"נער", שהיא אהבה עצמית (בלי סיבה), איך שרק הילד מתנהג (אפילו כאשר לכאורה הוא "נתון בדין"⁴¹) – הוא "נער" ובמילא "ואוהבהו".

ומכיוון שהקדוש־ברוך־הוא אומר שהוא אוהב כל יהודי באופן של "נער ישראל ואוהבהו" – כך צריך להיות גם אצל בני ישראל עצמם, שאהבתם ליהודי שני, עליה להיות באופן של אהבה עצמית.

יהודי צריך להרגיש – לא שהוא אוהב את השני, שהוא עושה טובה לזולת, אלא – שזה נוגע לו עצמו. ובפרט – כל זמן שהוא איננו מוציא יהודי אחר מהגלות (בכל הפירושים) – הרי גם הוא נמצא בגלות.

ואז, הרי פשוט שהוא עושה כל התלוי בו לעזור לכל היהודים ולכל יהודי – בכך שתחילה הוא "ממעט" בסרחונו (באם הוא קיים), עד שהחיבה מתבטאת באופן גלוי, ו"אני כפרתן".

ואהבת ישראל – היפך סיבת הגלות⁴², מבטלת תיכף, "מיד"⁴³ את המסובב – הגלות, ונעשה – כנאמר בהתחלת הסדרה – "ויקרא אל משה .. מאהל מועד": ה"קריאה של חיבה"⁴⁴ למשה, בבית המקדש השלישי,

בגאולה האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקנו, במהרה בימינו ממש.