270

ואדרבה: לפני מתן תורה נאמר תחילה⁶⁵ "כה תאמר לבית יעקב – אלו הנשים", ורק לאחר מכן "ותגיד לבני ישראל (הזכרים)". וכן – דוקא על ידי הערבות של "בנינו"⁸⁰ נתן הקדוש־ברוך־הוא את התורה לישראל. ואף־על־פי־כן מדגישים דוקא את המספר ששים רבוא, שבו אין נכללים הנשים והטף.

ולפי האמור לעיל מובן הדבר: במתן תורה היתה השראת השכינה מלמעלה, וכאשר הגילוי בא מלמעלה, אז אין מורגשת מעלת המקבל, אלא מעלת המשפיע, והמקבל "נמשך" אחר המשפיע, ולכן לא הורגשה כל כך מעלת הנשים (כ"מקבל"), ולפיכך אין הן נמנות בפני עצמן, אלא נכללות במנין הכללי של ששים רבוא⁸¹ גברים – ומשפחותיהם⁸²: הנשים והטף טפלים לראש המשפחה.

בקשר לכך מסביר ה"זהר", שב"ויקהל" המופיע כהכנה לנדבת המשכן, נכללו "כללא דכלהו ישראל", אך לא כבמתן תורה, שאז הנשים והטף נכללו במנין האנשים, אלא כחלק חשוב בפני עצמם:

כשם שמצות הקהל אינה רק עבור אנשים, כאשר הנשים והטף "נגררים" ונכללים בהם, אלא כל סוג בא ומשתתף ב"הקהל" בפני עצמו, כמודגש בדברי חז"ל⁸³ "אנשים באים ללמוד, נשים באות לשמוע, טף .. ליתן שכר למביאיהן".

וכך גם בתרומת המשכן: כיון שאז הודגשה מעלת העבודה ונדיבות הלב שמצד המקבל, לפיכך הובדלו הנשים והטף במעלתם בפני עצמם, למרות שהם נכללים גם אז ב"אינון שתין רבוא"⁸⁴. וכך היה גם בפשטות הדברים, שהנשים תרמו לנדבת המשכן בפני עצמן⁸⁵, ואף הטף תרמו לנדבת המשכן, כנאמר באבות דרבי נתן⁸⁶.

ט. השפעה גם על הנשים והטף

מענין זה, כמכל הענינים שבתורה, נלמדת הוראה בעבודה הרוחנית של כל אחד ואחד:

לכל יהודי יש תפקיד ושליחות