227

שהוא מנגד לאמונה ודעת בה', ולבחינת "רעותא דלבא" [=רצון הלב] שלמעלה מהשכל בקדושה. ולכן, את שבעת האומות ניצחו תיכף בכניסתן לארץ, ואילו עם עמלק מתנהלת מלחמה תמידית, עד לאופן של שבועה, "ידו של הקדוש־ברוך־הוא הורמה לישבע בכסאו להיות לו מלחמה ואיבה בעמלק עולמית"⁶³.

והטעם לכך, כפי שהדבר משתקף בעבודתו היום־יומית של יהודי: שבע המידות יכולות להתהפך ולהתברר ב"שעת הכושר" של זמן התפילה, מה שאין כן קליפת עמלק, שהוא "יודע את רבונו ומכוון למרוד בו".

ודבר זה קיים בכל המדריגות של עבודת ה': אפילו כאשר יהודי פועל ויש לו אמונה וידיעה בה' על־ידי התבוננותו, "וידעת היום", וגם בעבודת ה' הוא מתמסר בקבלת עול שלמעלה מהשכל – גם לשם מגיעה בחינת עמלק בדקות. כי מכיוון שהוא "ראשית גוים", בחינת כתר דקליפה, הוא קיים ו"נוגע" בכל מדריגה.

ולכן בעמלק בפרט מודגש הענין של "מדור דור", מלחמה נצחית, משום שהיא נוגעת בכל דור, בכל המדריגות.

ויש לומר בדרך אפשר – שלכן מצינו ריבוי כזה בדרושי רבותינו נשיאנו בהם מבארים באריכות את הענין של "ראשית גוים עמלק ואחריתו עדי אובד" ומחיית עמלק בפנימיות התורה ובעבודת ה', וחזרו על כך (על אף ש"אין בית המדרש בלי חידוש"⁶⁴) בכל שנה.

כי כל זמן שנמצאים עדיין בגלות, אפילו לאחרי כל העליות בעבודת השם, עדיין קיימת בחינת עמלק בכל מקום, וצריך ללחום נגדו עד – מחיית עמלק.

ולמחרתו – להלחם שוב בעמלק לפי הדרגא של מחר ומצב העולם של מחר⁶⁵.

ומכיוון ש"ראשית גוים עמלק", כנ"ל, הרי אין כל כך (– לגמרי) בכח האדם עצמו ללחום בו (בניגוד למלחמה בשבעת האומות – מידות רעות), אלא זקוקים לקבל על כך נתינת כח מלמעלה, "מחה אמחה את זכר עמלק"⁶⁶.

וסיוע זה "הולך" ונמשך וניתן מ"סתים⁶⁷ דקודשא־בריך־הוא", על־ידי "סתים דאורייתא", ועל־ידי "סתים דישראל" – על־ידי רבותינו נשיאנו ודרושי החסידות שלהם (גילוי – באופן של טעימה על כל פנים – מ"סתים דאורייתא"), שזהו הכח על מחיית זכר עמלק שבכל אחד מישראל, עד הענין