196
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
מכתף לכתף ואורכו מכנגד אצילי הידים מאחוריו עד הרגלים"45.
ודעתו של הרמב"ם ש"ואורכו מכנגד אצילי הידים", ולא כדעת רש"י, שהתחיל למטה מאציליו, משום שלדעת הרמב"ם אין האפוד והחושן שני תכשיטים נפרדים לגמרי, אלא הם מרכיבים ביחד תכשיט אחד שלם.
כשם שהשימוש בחושן ובאפוד, כאשר שואלים באורים ותומים, והכהן משיב ברוח הקודש, הוא לא רק על ידי החושן, אלא גם על ידי האפוד, כדברי הרמב"ם46 "מעלת כהן גדול שמדבר על־פי האפוד והחושן ברוח הקודש",
כך גם לגבי מהותם כתכשיט, שהם יוצרים ביחד תכשיט שלם47.
ולכן סובר הרמב"ם, שהאפוד אינו צריך להתחיל למטה מאצילי ידיו, במקום שמסתיים החושן, כדעת רש"י, אלא "מכנגד אצילי הידים", במקום48 שעדיין ישנו החושן.
דבר זה מובן מן הדיוק בלשון הרמב"ם49, ומהדגשתו את הקשר שבין האפוד לבין החושן "נמצא כשלובש האפוד עם החושן יהיה החושן על לבו בשווה והאפוד מאחריו וחשב האפוד קשור על לבו תחת החושן", זהו תכשיט ובגד שלם אחד המורכב מן החושן אשר מלפניו "על לבו", ומן ה"אפוד" אשר "מאחריו"50.
ח. סדר הלבישה – בהתאם לשיטה
לפי האמור לעיל יש להסביר מספר פרטי הלכות בדברי הרמב"ם:
לגבי סדר לבישת הבגדים אומר הרמב"ם51: כהן גדול אחר שחוגר באבנט לובש המעיל, ועל המעיל האפוד והחושן, וחוגר בחשב האפוד על המעיל מתחת החושן".
מדברי הרמב"ם מובן, שהחגירה בחשב האפוד היא לאחר לבישת החושן.
בפסוקים העוסקים בכך יש הבדלים: בציווי בפרשתנו52 נאמר לגבי סדר ההלבשה "ואת האפוד ואת החושן (ולאחר מכן) ואפדת לו בחשב האפוד",
הערות
- 45. משא"כ הכתונת י"ל דלדעת הרמב"ם הוי (בעיקר בגדר) לבוש, ובזה כתב (שם פ"ח הי"ז) "אורך הכתונת עד למעלה מן העקב".
- 46. שם ספ"י.
- 47. להעיר מבחיי פרשתנו כח, ו: והאפוד הוא עיקר הבגד וע"כ הקדימה הפרשה כו'. וראה רמב"ן תרומה כה, ז בסופו. ועד"ז בתוד"ה ואבני מלואים (ע"ז כד, א) בנוגע לאבני החושן "כיון שחשן מחובר לאפוד קרי אפוד".
- 48. ראה גם חינוך מצוה ק' (בתחלתה).
- 49. שם פ"ט הי"א.
- 50. ביאור חושן ואיפוד ושייכותם זל"ז וכו' ע"ד החסידות – ראה תו"ח שמות (תקי, א. תקיז, ב ואילך). אוה"ת פרשתנו (ע' א'תרמב ואילך. ס"ע א'תרסג ואילך). ועוד.
- 51. שם פ"י ה"ג.
- 52. כט, ה.
רמב"ן על שמות כ״ה:ז׳ - הטקסט מספריא
אַבְנֵי שֹׁהַם וְאַבְנֵי מִלֻּאִים לָאֵפֹד וְלַחֹשֶׁן עַל שֵׁם שֶׁעוֹשִׂין לָהּ בַּזָּהָב מוֹשָׁב כְּמִין גֻּמָּא וְנוֹתְנִין הָאֶבֶן שָׁם לְמַלֹּאת הַגֻּמָּא קְרוּיִין אַבְנֵי מִלּוּאִים. וּמְקוֹם הַגֻּמָּא קָרוּי מִשְׁבֶּצֶת. לָאֵפוֹד וְלַחֹשֶׁן, הַשֹּׁהַם לְאַבְנֵי הָאֵפוֹד וְאַבְנֵי הַמִּלּוּאִים לַחֹשֶׁן, לְשׁוֹן רַשִׁ"י (רש"י על שמות כ"ה:ז') (להלן כח כ). וְכֵן פֵּרֵשׁ (שם) "מְשֻׁבָּצִים זָהָב יִהְיוּ בְּמִלּוּאֹתָם", מֻקָּפִים מִשְׁבְּצוֹת בְּעֹמֶק שִׁעוּר שֶׁיִּתְמַלֵּא בְּעֹבִי הָאֶבֶן, זֶהוּ לְשׁוֹן "מִלֻּאֹתָם", וְכֵן כָּל לְשׁוֹן מִלּוּי הָאָמוּר בָּעִנְיָן הַזֶּה: וְאֵינֶנּוּ נָכוֹן בְּעֵינַי כְּלָל שֶׁיִּקְרָא אוֹתָם עַתָּה אַבְנֵי מִלּוּאִים עַל שֵׁם שֶׁעָתִיד עוֹד לְצַוּוֹת לְמַלֵּא בָּהֶם הַגֻּמָּא שֶׁיַּעֲשׂוּ לָהֶם. וְעוֹד, כִּי גַּם אַבְנֵי הַשֹּׁהַם הָיוּ מוּסַבּוֹת מִשְׁבְּצוֹת זָהָב וְלֹא קָרָא אוֹתָם מִלּוּאִים. וְעוֹד, שֶׁכְּבָר אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ בַּגְּמָרָא (סוטה מח:) אֲבָנִים הַלָּלוּ אֵין מְפָרְשִׁין עֲלֵיהֶם בְּאִזְמֵל, שֶׁנֶּאֱמַר "בְּמִלֻּאֹתָם" (להלן כח כ), וְאִם הָיָה פֵּרוּשׁ בְּמִלֻּאֹתָם שֶׁיְּמַלְּאוּ הָאֲבָנִים אֶת הַגֻּמּוֹת, לֹא הָיָה רְאָיָה מִכָּאן שֶׁלֹּא לַחְרֹץ בָּהֶן הַשֵּׁמוֹת בְּאִזְמֵל כְּלָל. וְעוֹד, כִּי עִנְיַן מוֹשַׁב הָאֲבָנִים שֶׁאָמַר הָרַב שֶׁהוּא עָשׂוּי כְּמִין גֻּמָּא אֵינֶנּוּ כֵן, אֲבָל הוּא כְּדִבְרֵי אוּנְקְלוֹס (תרגום אונקלוס על שמות כ"ה:ז') שֶׁתִּרְגֵּם "מְרַמְּצָן" (שם), וְהוּא שֶׁעָשׂוּ מִלְּמַטָּה מוֹשָׁב כְּמִדַּת הָאֶבֶן וּמוֹצִיאִין מִמֶּנּוּ מַזְלֵג שְׁלֹשׁ הַשִּׁנַּיִם שֶׁיֹּאחֲזוּ אֶת הָאֶבֶן, מִלְּשׁוֹן חֲכָמִים וּמַפְּקֵי לֵהּ בְּרַמְצָא דְּפַרְזְלָא (נדה סב.), כְּגוֹן דְּבָזְעָא בְּרַמְצָא דְּפַרְזְלָא (שבת קג.). וְכֵן יַעֲשׂוּ גַּם הַיּוֹם בְּכָל אֶבֶן יְקָרָה בַּטַּבָּעוֹת כְּדֵי שֶׁתִּתְרָאֶה מִכָּל צַד וְלֹא יִטָּמֵן יָפְיָהּ וַהֲדָרָהּ בְּתוֹךְ הַגֻּמָּא:
תֵּדַע לְךָ שֶׁהוּא כֵן, שֶׁהֲרֵי שְׁתֵּי שַׁרְשְׁרוֹת זָהָב הַתְּחוּבוֹת בִּשְׁתֵּי הַטַּבָּעוֹת שֶׁבַּחֹשֶׁן תְּקוּעִים בַּמִּשְׁבְּצוֹת שֶׁבְּכִתְפוֹת הָאֵפוֹד (שמות כ"ח:כ"ה), וְאִם הַמִּשְׁבְּצוֹת בָּתִּים הֵם לְמוֹשַׁב אֲבָנִים הֵיאַךְ יִתְקְעוּ בָּהֶן שַׁרְשְׁרוֹת, וּמַה יְשַׁמְּשׁוּ שָׁם גֻּמּוֹת שֶׁבָּהֶן, אֲבָל הֵן מִזְלָגוֹת כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ, וְנִקְבֵי הַשַּׁרְשְׁרוֹת נִכְנָסִים בָּהֶן. וּמִמֶּנּוּ לְפִי דַּעְתִּי "כִּי אֲחָזַנִי הַשָּׁבָץ" (שמואל ב א':ט'), אֲנָשִׁים בְּיָדָם הָרְמָחִים וּבְרֹאשָׁם מִזְלָגוֹת לִתְפֹּשׂ הַבּוֹרְחִים, כְּמוֹ שֶׁאָמַר (שם ו) "וְהִנֵּה הָרֶכֶב וּבַעֲלֵי הַפָּרָשִׁים הִדְבִּקֻהוּ". וּפֵרוּשׁ "מוּסַבּוֹת מִשְׁבְּצוֹת" (שמות כ"ח:י"א), שֶׁיַּעֲשֶׂה רִמְצֵי זָהָב סָבִיב. וְעַל דַּעַת אוּנְקְלוֹס שֶׁאָמַר "מְשַׁקְּעָן" (שם), הָיוּ הָאֲבָנִים מְשֻׁקָּעוֹת בְּתוֹךְ הַבָּתִּים, וְהָיוּ יוֹצְאִין מֵהֶם רְמָצִין מַקִּיפִין אוֹתָן וְאוֹחֲזִין בָּהֶן מִלְמַעְלָה:
אֲבָל עִנְיָן "מִלּוּאִים" הוּא, שֶׁתִּהְיֶינָה הָאֲבָנִים אֲבָנִים שְׁלֵמוֹת, שֶׁנִּבְרְאוּ כָּךְ, וְלֹא תִּהְיֶינָה אַבְנֵי גָּזִית שֶׁנִּכְרְתוּ מִמַּחְצָב גָּדוֹל אוֹ שֶׁנֶּחֱצַב מֵהֶן כְּלוּם, כִּי גַּם בַּתּוֹלֶדֶת יָדוּעַ שֶׁאֵין שְׁלֵמוּת כֹּחוֹת הָאֲבָנִים הַיְּקָרוֹת וְהַסְּגֻלּוֹת שֶׁבָּהֶן זוּלָתִי בְּאֶבֶן אֲשֶׁר הִיא כַּחֲלוּקֵי אֲבָנִים מִן הַנַּחַל, וּלְכָךְ תִּרְגֵּם אוּנְקְלוֹס "אַשְׁלָמוּתָא", כִּי לְשׁוֹן מִלּוּי כֵּלִים אוֹ גֻּמָּא בְּתַרְגּוּמוֹ מִלּוּי מַמָּשׁ, "וַתְּמַלֵּא כַדָּהּ" (בראשית כד טז) - "וּמְלִיאַת", וְכֵן כֻּלָּם, אֲבָל כָּאן תִּרְגֵּם הַמִּלּוּי לִלְשׁוֹן שְׁלֵמוּת, וְכֵן "מִלֵּא אֹתָם חָכְמַת לֵב" (שמות ל"ה:ל"ה) - "אַשְׁלֵם", כִּי אֵינֶנּוּ דָּבָר שֶׁיְּמַלֵּא כְּלִי, אֲבָל הוּא שְׁלֵמוּת, שֶׁהָיוּ שְׁלֵמִים בַּחָכְמָה, וְזֶה טַעַם "וּבַחֲרֹשֶׁת אֶבֶן לְמַלֹּאת" (שמות ל"א:ה'), שֶׁיָּדְעוּ לְפַתֵּחַ פִּתּוּחֵי חוֹתָם בָּאֲבָנִים בְּמִלֻּאֹתָם:
וְהִנֵּה בְּאַבְנֵי הָאֵפוֹד נֶאֱמַר (שמות כ"ח:י"א) "מַעֲשֵׂה חָרַשׁ אֶבֶן פִּתּוּחֵי חֹתָם תְּפַתַּח אֶת שְׁתֵּי הָאֲבָנִים עַל שְׁמֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל", כִּי הָיוּ עוֹשִׂין חָרִיץ בָּהֶם בִּכְתִיבַת הַשֵּׁמוֹת כַּאֲשֶׁר יַעֲשׂוּ חָרָשֵׁי הָאֶבֶן, וְהִנֵּה לֹא הָיוּ בְּמִלֻּאֹתָם, אֲבָל בְּאַבְנֵי הַחֹשֶׁן כָּתוּב (שמות כ"ח:י"ז) "וּמִלֵּאתָ בוֹ מִלֻּאַת אֶבֶן", וּכְתִיב "יִהְיוּ בְּמִלֻּאֹתָם" (שם כ), "וְהָאֲבָנִים עַל שְׁמֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הֵנָּה שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה עַל שְׁמֹתָם" (שמות ל"ט:י"ד), לֹא מַעֲשֵׂה חָרַשׁ, וְלָכֵן לֹא הָיָה לְמֹשֶׁה רַבֵּינוּ עֵצָה בָּהֶם זוּלָתִי בַּשָּׁמִיר שֶׁהִזְכִּירוּ רַבּוֹתֵינוּ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ בְּמַסֶּכֶת סוֹטָה (מח:), אֲבָנִים הַלָּלוּ אֵין כּוֹתְבִין עֲלֵיהֶן בִּדְיוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר "פִּתּוּחֵי חוֹתָם" (שמות כ"ח:כ"א), וְאֵין מְפָרְשִׁין עֲלֵיהֶן בְּאִזְמֵל, שֶׁנֶּאֱמַר "בְּמִלֻּאֹתָם" (שם כ), אֲבָל מֵבִיא שָׁמִיר וּמַרְאֶה לָהֶן וְהֵן נִבְקָעִין מֵאֵלֵיהֶן וּבְמִלֻּאֹתָם לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא בְּאַבְנֵי הַחֹשֶׁן: וְלֹא תָּחוּשׁ לְמָה שֶׁהֻזְכַּר בָּאַגָּדָה (גיטין סח) אִיכָּא שָׁמִיר דְּאַיְתִי מֹשֶׁה לְאַבְנֵי אֵפֹד, שֶׁהַחֹשֶׁן יִקְרְאוּ לוֹ אֵפוֹד בְּדֶרֶךְ הַעֲבָרָה, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְחֻבָּר בּוֹ, וּכְתִיב נָמֵי "הַגִּישָׁה הָאֵפוֹד" (שמואל א כ"ג:ט'), וּבַחֹשֶׁן הָיוּ שׁוֹאֲלִין. וְהִנֵּה פֵּרוּשׁ הַכָּתוּב "אַבְנֵי שֹׁהַם", שָׁלֹשׁ, שְׁתַּיִם לָאֵפוֹד וְאַחַת לַחֹשֶׁן, "וְאַבְנֵי מִלּוּאִים", לַחֹשֶׁן. וְאִם הָיָה דַּעַת רַבּוֹתֵינוּ שֶׁיִּהְיוּ גַּם אַבְנֵי הָאֵפוֹד מִלּוּאִים, מִן הַכָּתוּב הַזֶּה, יִהְיוּ לָאֵפוֹד וְלַחֹשֶׁן, שְׁנֵיהֶם, אַבְנֵי שֹׁהַם וְאַבְנֵי מִלֻּאִים:
מצוטט בעמוד אחד
לקוטי שיחות 1
- כרך לו ‹ תצוה ‹ שיחה א ‹ 149 לקו"ש חכ"ו ע' 196
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 7 עמודים.
- אגרות קודש כרך טו ה'תסד ע"ז כד, ב
- לקוטי שיחות כרך יב צו שיחה א מאותו ספר ע"ז כד, ב
- לקוטי שיחות כרך כח נשא שיחה ג מאותו ספר ע"ז כד, ב
- תורת מנחם ש"פ מטות ומסעי, מבה"ח מנחם-אב, ה'תשט"ז ע"ז כד, ב
- תורת מנחם מוצש"ק פ' בשלח, יו"ד שבט, ה'תשי"ז ע"ז כד, ב
- תורת מנחם שיחת ש"פ תשא, שושן-פורים קטן, ה'תשי"ז ע"ז כד, ב
- מאמרים מלוקטים חלק ד ש"פ מטות ומסעי, מבה"ח מנחם-אב, ה'תשט"ז ע"ז כד, ב