ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך כו תצוה שיחה א

195

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

מוגדרים כל כך כ"בגדים", אלא נחשבים בעיקר ל"תכשיטים"⁴⁰, וכפי שמובן מן הפסוקים, שהציץ החושן האפוד והמעיל אינם בגדים רגילים. ולכן, כאשר מבאר הרמב"ם⁴¹ את אופן עשיית בגדי הכהן הגדול, הוא פותח בציץ, כי בגדי הכהן הגדול הם בעיקר "לכבוד ולתפארת", והם כתכשיטים מיוחדים, ומהות זו מתבטאת באופן ניכר ביותר, כדלעיל בסעיף ג'⁴², בציץ⁴³.

וכך מסביר הרמב"ם לגבי האפוד, כפי שמובן ממשמעות הפסוקים, שהוא כתכשיט מיוחד, בדומה ובהמשך לחושן שהיה תכשיט מיוחד⁴⁴.

ולפיכך אין הרמב"ם יכול לומר "ויראה לי" וכדומה, כי דבר זה מובן מפשטות הפסוקים.

ז. לפי רש"י – בגד; לפי הרמב"ם – תכשיט

לפי האמור לעיל מובן ההבדל בין רש"י לבין רמב"ם לגבי גודל האפוד ואופן לבישתו:

לדעת רש"י, האפוד הוא בעיקר לבוש, משום צניעותו היתירה של הכהן הגדול, ולכן הוא סובר (א) שהאפוד מתחיל ממתניו למטה מאציליו, ולא למעלה מכך, כי מעל לכך אין מתאים נימוק זה של צניעות, יותר מהגב. (ב) האפוד "מגיע עד עקביו", משום צניעות, (ג) האפוד הוא "כמדת רוחב גבו של אדם ויותר", "נקפל הסינר לפני הכהן על מתניו וקצת כריסו מכאן ומכאן", ובכך מודגש יותר שזהו "בגד" של הכהן.

ואילו לדעת הרמב"ם בספר "היד החזקה", שזהו בעיקר "תכשיט", אין טעם לחדש פרטים אלו (ובמיוחד – בפשוטו של מקרא), שהאפוד היה "עד עקביו" ורחב יותר מגבו של אדם, אלא הוא אומר "רוחבו כרוחב גבו של אדם

הערות

40. ועיין לשון הרמב"ם הל' כלי המקדש פ"ח ה"ד ובסהמ"צ מ"ע לג.
41. פ"ט מהל' כלי המקדש.
42. ולפ"ז נמצא דבפ"ח ה"ב שם דכתב "מעיל ואפוד וחושן וציץ" כתבם בסדר חשיבותם כתכשיטים מלמטה למעלה. ואולי כי שם בא בהמשך לבגדי כהן הדיוט.
43. וזה שבפסוק כח, ד אינו מזכיר הציץ, י"ל דהרמב"ם ס"ל כתירוץ המושב זקנים או ע"ד תי' האוה"ח ("לצד מעלתו כו'") שם. ועצ"ע.
44. בתוד"ה ואינה (שבת נז, סע"ב) – מפי' הערוך בפי' "איסטמא" שבגמרא שם ("ג' דברים נאמרו באיסטמא אין בה משום כלאים ואינה מטמאה בנגעים כו'") "חתיכה של בגד מוזהב וקבועין בה אבנים טובות ומרגליות ולפ"ז ניחא דמטמא במת ושרצים כשאר תכשיט אבל בנגעים לא שאין הבגד עיקר כ"א הזהב ואבנים טובות ומהאי טעמא נמי אין בה משום כלאים" – ועפ"ז יש לומר לכאורה, שזהו הנפק"מ בין דעת רש"י והרמב"ם (הנ"ל בפנים) בנוגע לחושן (עכ"פ), אם הוי גדר בגד, או רק תכשיט – אם יש בה משום כלאים ומטמאה בנגעים או לא (וראה גם צפע"נ להל' כלאים פ"י הי"ב (יד, ב)). ועפ"ז יומתק מה שהשמיטו הרמב"ם בסוף הל' כלאים – ראה ראב"ד שם (וראה רדב"ז שם). אבל ראה כס"מ שם דגם לדעת הרמב"ם יש בחושן ואפוד משום כלאים. וראה בעל המאור ור"ן לביצה יד, ב. בחיי פרשתנו כח, ו. ואכ"מ.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 21 עמודים.