193
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
בגדי קודש לאהרן אחיך לכבוד ולתפארת"18.
ניתן להסביר זאת בשני אופנים: א) אלו הם בעיקר "בגדי קודש", אלא שבגדים אלו נעשו באופן נאה במיוחד, של "זהב תכלת וארגמן... ושש"19, ואף במדתם ובצורתם נעשו כבגדי מלכות, כך שהם "לכבוד ולתפארת". ב) בעיקר מיועדים הם ל"כבוד ותפארת" – "תכשיטים", אלא שהתכשיטים נעשו בצורת בגדים: "בגדי .. אהרן אחיך".
לפי זה יש לומר, שיש הבדל גם בסדר חשיבותם של הבגדים, באלו מהם ניכר יותר שהם "בגדי קודש – לכבוד ולתפארת":
אם ננקוט בדרך הראשונה, שאלו הם בעיקר "בגדים", אלא שנעשו באופן שהוא "לכבוד ולתפארת", הרי אז ה"ציץ" – אשר הוא כל־כולו תכשיט20, על־אף היותו אחד משמונת הבגדים – אינו זהה במהותו לשאר בגדי הכהונה של הכהן הגדול21.
אך אם סוברים שאלו הם בעיקר "תכשיטים", כדלעיל, באופן השני המתואר, הרי אז גם הציץ הוא מאותו סוג22, ואדרבה, הוא העיקרי מסוג זה, כי23 בו ניכרת הגדרתו כ"תכשיט" יותר מבשאר בגדי הכהונה.
ד. "בגדים" שהם לכבוד ולתפארת
לפי זה יש לומר, שזהו אחד הטעמים לפירוש רש"י8 על "חושן – תכשיט כנגד הלב", כי בכך מוסבר מדוע אין התורה מונה כאן את הציץ, למרות שהיא מציינת כאן את החושן:
אמנם, החושן הוא "תכשיט", אך הוא "כנגד הלב"24, מקום שאנשים נוהגים ללבוש עליו בגדים, ולכן הוא נכלל בקטגוריה של "ואלה הבגדים"25,
הערות
- 18. כח, ב.
- 19. שם, ו; טו – אפוד וחושן. ועד"ז בנוגע שאר הבגדים.
- 20. כבמפרשים שבהערה הבאה. וראה שבת (סג, סע"ב) מנין לתכשיט כ"ש שהוא טמא מציץ. וכן נקרא תכשיט בסוכה ה, א (אבל: א) שם הוא בניגוד ל"כלי". ב) בפרש"י סוכה שם ד"ה תכשיט "מלבוש לאדם"). ולהעיר מתוד"ה ת"ש (נזיר נד, ב) קרוב לסופו: ואור"ת דתכשיטי כלי מתכות שפיר מיקרו בגדים כדכתיב בבגדי כהונה אלה הבגדים אשר יעשו וחשיב ציץ. וראה הערה הבאה.
- 21. כבראב"ע (כח, ד. תשא לד, ו. ושם: כי שבעה הם בגדי כהונה). בחיי (כח, ד. לו). בעה"ט וכלי יקר שם. ולהעיר ממגדל עוז (הל' נזירות פ"ז ה"ח) בסופו שהקשה על ר"ת (שבהערה הקודמת): ועיקר קרא דואלה הבגדים לאו בציץ דוקא מיירי ולא אמני בהדייהו. ע"ש.
- 22. ולהעיר מלשון רש"י שבת שם ד"ה מציץ "שהוא דבר מועט ומנאו עם תכשיטי כהן".
- 23. וכמובן גם בפשטות הכתובים דרק הציץ הי' מזהב לבד, משא"כ שאר בגדי כהונה. ולהעיר גם מרמב"ן כאן: והציץ נזר המלכים הוא. ובראב"ע לקמן כח, לו "והשרים הגדולים כו'".
- 8.
- 24. ראה פרש"י שמות ד, יד בסופו. ראב"ע שבהערה הבאה.
- 25. להעיר גם מראב"ע פרשתנו כט, ה.
נזיר נ״ד ב - הטקסט מספריא
וְאֵינוֹ סוֹתֵר אֶת הַקּוֹדְמִים, וּמַתְחִיל וּמוֹנֶה מִיָּד, וְקׇרְבָּן אֵין לוֹ. בֶּאֱמֶת אָמְרוּ: יְמֵי הַזָּב וְהַזָּבָה וִימֵי הֶסְגֵּרוֹ שֶׁל מְצוֹרָע, הֲרֵי אֵלּוּ עוֹלִין לוֹ.
גְּמָ׳ וְאֵלּוּ הֵן הַסְּכָכוֹת — אִילָן הַמֵּיסֵךְ עַל הָאָרֶץ. וּפְרָעוֹת — הַיּוֹצְאוֹת מִן הַגָּדֵר.
וְאֶרֶץ הָעַמִּים. אִיבַּעְיָא לְהוּ: אֶרֶץ הָעַמִּים, מִשּׁוּם אַוֵּירָא גָּזְרוּ עָלֶיהָ, אוֹ דִילְמָא מִשּׁוּם גּוּשָּׁא גָּזְרוּ עָלֶיהָ?
תָּא שְׁמַע: וּמַזֶּה בַּשְּׁלִישִׁי וּבַשְּׁבִיעִי. וְאִי אָמְרַתְּ מִשּׁוּם אַוֵּירָא, הַזָּאָה לְמָה לִי?
אֶלָּא לָאו, מִשּׁוּם גּוּשָּׁא? לָא, לְעוֹלָם אֵימָא לָךְ מִשּׁוּם אַוֵּירָא, וְכִי קָתָנֵי — אַשְּׁאָרָא.
הָכִי נָמֵי מִסְתַּבְּרָא, מִדְּקָתָנֵי: וְכֵלִים הַנּוֹגְעִים בְּמֵת. הָנֵי כֵּלִים בְּנֵי הַזָּאָה אִינּוּן? אֶלָּא שְׁמַע מִינַּהּ אַשְּׁאָרָא.
and he does not negate the earlier days of his naziriteship, but they are considered part of his naziriteship term. And he starts counting the rest of his naziriteship to complete his term immediately after his purification, and he has no obligation to sacrifice an offering of impurity for these sources of ritual impurity. Actually they said an ancient tradition that these days of the impurity of the zav (Leviticus 15:1–15) and the zava (Leviticus 15:25–30) and the days of the confinement of a leper before he is confirmed as a full-fledged leper (Leviticus 13:4–5) count for him toward the period of his naziriteship.
GEMARA: The Gemara explains the terms hangings and projections by citing a mishna (Oholot 8:2). And these are the hangings: A tree that overhangs the earth. And the projections are stones that protrude from a fence.
§ The mishna further taught: And the land of the nations does not render a nazirite obligated to shave, despite the fact that it is considered ritually impure. The Gemara inquires with regard to the nature of this impurity. A dilemma was raised before the Sages: Did the Sages decree the land of the nations impure with regard to the air, i.e., is one rendered impure merely by being there? Or perhaps they decreed it impure with regard to the earth, i.e., one who touches the ground or overlays it becomes impure.
The Gemara suggests: Come and hear a resolution to this question from the mishna, which lists one who enters the land of the nations and states: And one sprinkles on him on the third and on the seventh days. And if you say that the decree was with regard to the air, why do I need this sprinkling? He neither touched something ritually impure nor overlaid it.
Rather, is it not with regard to the earth that the land of the nations was decreed impure? The Gemara rejects this proof: No, actually I could say to you that the decree is due to the air, and when the mishna teaches that he receives the sprinkling, it is referring to the other items listed in the mishna, e.g., the grave cover, the grave walls, and a quarter-log of blood.
The Gemara comments: So too, it is reasonable that this is the case, from the fact that the mishna also teaches: And vessels that are touching a corpse. Now do people who touch these vessels require sprinkling? Does one who touches a vessel that is ritually impure from a corpse require the sprinkling of purification water? This individual is impure only until that evening. Rather, learn from this that the halakha that he is sprinkled on the third and on the seventh days does not refer to all the cases in the mishna but only to some of the others.
משנה תורה, הלכות נזירות ז׳:ח׳ - הטקסט מספריא
נגע באהל המת או בכלים הנוגעים במת אינו מזה בשלישי ובשביעי ויראה לי שדין זה מיוחד בנזיר אבל כל אדם שנטמא בכלי טומאת שבעה יזה בשלישי ובשביעי כמו שיתבאר בהלכות טומאת מת וכן יראה לי שזה אינו מזה בשלישי ובשביעי אם נגע בכלים כדי שיעלו לו ימי טומאתו בכלי ממנין ימי נזירותו.
רש"י על שמות ד׳:י״ד - הטקסט מספריא
ויחר אף. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה אוֹמֵר כָּל חֲרוֹן אַף שֶׁבַּתּוֹרָה עוֹשֶׂה רֹשֶׁם וְזֶה לֹא נֶאֱמַר בּוֹ רֹשֶׁם וְלֹא מָצִינוּ שֶׁבָּא עֹנֶשׁ עַ"יְ אוֹתוֹ חָרוֹן; אָמַר לוֹ רַבִּי יוֹסֵי אַף בְּזוֹ נֶאֱמַר בּוֹ רֹשֶׁם – הלא אהרן אחיך הלוי – שֶׁהָיָה עָתִיד לִהְיוֹת לֵוִי וְלֹא כֹּהֵן, וְהַכְּהֻנָּה הָיִיתִי אוֹמֵר לָצֵאת מִמְּךָ, מֵעַתָּה לֹא יִהְיֶה כֵן אֶלָּא הוּא יִהְיֶה כֹּהֵן וְאַתָּה הַלֵּוִי, שֶׁנֶּאֱמַר "וּמֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים בָּנָיו יִקָּרְאוּ עַל שֵׁבֶט הַלֵּוִי" (דהי"א כ"ג) (זבחים ק"ב):
הנה הוא יצא לקראתך. כְּשֶׁתֵּלֵךְ לְמִצְרַיִם:
וראך ושמח בלבו. לֹא כְשֶׁאַתָּה סָבוּר, שֶׁיְּהֵא מַקְפִּיד עָלֶיךָ שֶׁאַתָּה עוֹלֶה לִגְדֻלָּה; וּמִשָּׁם זָכָה אַהֲרֹן לַעֲדִי הַחֹשֶׁן הַנָּתוּן עַל הַלֵּב (שבת קל"ט):
ויחר אף AND [THE LORD’S] WRATH GLOWED — Rabbi Joshua the son of Korcha said: wherever the term “and God’s wrath glowed” occurs in the Scriptures it leaves a definite impression (mention of punishment of some kind follows), but here no such result is mentioned, for we do not find that any punishment came upon Moses in consequence of that anger of God. Rabbi José said to him: As a matter of fact here, too, some definite result is mentioned, viz., הלא אהרן אחיך הלוי “Is not Aaron the Levite thy brother?” — which implies, that he was destined to be a Levite (an attendant on the priests) and not a priest, — and I intended that the priesthood should proceed from you. Now, however, this shall not be so, but he will be the Priest and you the Levite, as it is said, (I Chronicles 23:14) “But as for Moses the man of God his sons are named among the tribe of Levi” (Zevachim 102a).
הנה הוא יצא לקראתך HE WILL BE GOING FORTH TOWARDS THEE, when you will be going to Egypt.
וראך ושמח בלבו AND WHEN HE SEETH THEE, HE WILL BE GLAD IN HIS HEART — not as you believe, that he will be angry with you because you have attained a high position. In consequence of this, Aaron was privileged to wear the ornament of the breastplate which was placed over his heart (cf. Exodus 28:29) (Shabbat 139a; Exodus Rabbah 3:17).
מצוטט בעמוד אחד
תורת מנחם 1
- סח - שנת תשל"ב - חלק שלישי ‹ שיחת ש"פ שמיני, מבה"ח אייר, ה'תשל"ב לקו"ש חכ"ו ע' 193
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 5 עמודים.