194
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
לעומת זאת הציץ, אשר מקומו הוא (א) "ושמת אותו על פתיל תכלת והיה על המצנפת..."26, (ב) "והיה על מצח אהרן"27, איננו במקום שלובשים עליו בגדים, ולכן אין הוא נמנה בפסוקנו.
בהמשך לכך מסביר רש"י את המלה "ואפוד". ותחילה יש לציין, שכבר לפני כן, בפרשת תרומה28, מציין רש"י ש"חושן ואפוד מפורשים בואתה תצוה והם מיני תכשיט". וכך מובן מפשטות הפסוקים בפרשתנו, שהן החושן והן האפוד אינם בגדים רגילים שהאדם לובש 29, אלא הם תכשיטים לנוי וליופי – לכבוד ולתפארת.
על כך מחדש רש"י בפרשתנו "ולבי אומר לי שהוא חגור לו מאחוריו רוחבו כרוחב גב איש כמין סינר שקורין פורצינ"ט שחוגרות השרות כשרוכבות על הסוסים כך מעשהו...":
אמנם, רש"י מצטט הוכחות מן הפסוקים, כדלעיל, אך ראיות אלה באות רק להוכיח, כלשון רש"י, "שהאפוד שם לבד והכתפות שם לבד והחשב שם לבד", וש"האפוד שם תכשיט לבדו" 30 –
אך מכל ההוכחות הללו אין מובן איזה תכשיט הוא האפוד,
ומפשטות הפסוקים, כאשר החושן והאפוד מופיעים תמיד ביחד וקשורים זה לזה, ניתן היה להסיק שזהו תכשיט נוסף כנגד מקום מסויים בגוף 31, כפי שהחושן הוא "תכשיט כנגד הלב".
על כך אומר רש"י "ולבי אומר לי 32 שהוא חגור לו מאחוריו כמין סינר .. שחוגרות השרות כשרוכבות על הסוסים", אין זה תכשיט כנגד מקום מסויים בגוף בלבד, אלא תכשיט לנוי וליופי, המשמש כלבוש ממש 33, "כמין סינר",
כי לדעת רש"י – בפשוטו של מקרא, כאשר התורה אומרת "ועשית בגדי קודש לאהרן אחיך לכבוד ולתפארת .. ואלה הבגדים אשר יעשו", ומשמיטה אחר כך את הציץ, הכוונה היא, שאלה הם בעיקר "בגדים", אך הם נעשים באופן שהוא לכבוד ולתפארת, בדומה לתכשיטים. ולכן, לגבי כל אחד מבגדי הכהונה, מדגיש רש"י שכל אחד מהם הוא לבוש.
וכך גם לגבי החושן, אשר רש"י
הערות
- 26. פרשתנו כח, לז. ועפ"ז י"ל דהוה כגדר תכשיט על בגד.
- 27. שם, לח.
- 28. כה, כז.
- 29. ראה ראב"ע פרשתנו כח, ב: לכבוד ולתפארת שיתפארו בהם כי אין אחד מישראל שילבש כאלה. וראה רמב"ן שם "כי אלה הבגדים לבושי מלכות הן".
- 30. ולהעיר מפרש"י שם כח, ח ד"ה וחשב אפודתו. שם כט, ה.
- 31. להעיר מסידור רס"ג סדר העבודה ליוה"כ (ע' רעא) "ונתלבש בו מלב ועד טבור".
- 32. ראה בפי' רבינו מיוחס (הובא בתו"ש שבהערה 1): ורבי שלמה פי' סינר וחגורה ולא ידעתי מנין הבין זה. ועוד שאין סדר המקראות שלמטה מתיישב ע"פ פירושו באפוד.
- 33. ראה גו"א לפרש"י תרומה שם בסופו: והאפוד לא הי' תכשיט אלא מלבוש .. אבל בחושן שהוא תכשיט שייך כו'.
אבן עזרא על שמות כ״ח:ב׳ - הטקסט מספריא
ועשית בגדי קדש. נקראו כן בעבור שישרתו בהם במקום הקדש, או על דרך, ולא יקדשו את העם בבגדיהם (יחז' מד יט) ובגדי אהרן כלם הנזכרים:
לכבוד ולתפארת. שיתפארו בהם כי אין אחד מישראל שילבש כאלה:
רמב"ן על שמות כ״ח:ב׳ - הטקסט מספריא
לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת שֶׁיִּהְיֶה נִכְבָּד וּמְפֹאָר בְּמַלְבּוּשִׁים נִכְבָּדִים וּמְפֹאָרִים, כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב "כֶּחָתָן יְכַהֵן פְּאֵר" (ישעיה סא י), כִּי אֵלֶּה הַבְּגָדִים לְבוּשֵׁי מַלְכוּת הֵן, כִּדְמוּתָן יִלְבְּשׁוּ הַמְּלָכִים בִּזְמַן הַתּוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁמָּצִינוּ בַּכֻּתֹּנֶת "וְעָשָׂה לוֹ כְּתֹנֶת פַּסִּים" (בראשית לז ג), שֶׁפֵּרוּשׁוֹ מְרֻקֶּמֶת כִּדְמוּת פַּסִּים, וְהִיא כְּתֹנֶת תַּשְׁבֵּץ כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי (רמב"ן על שמות כ"ה:ז'), וְהִלְבִּישׁוֹ כְּבֶן מַלְכֵי קֶדֶם. וְכֵן הַדֶּרֶךְ בִּמְעִיל וְכֻתֹּנֶת "וְעָלֶיהָ כְּתֹנֶת פַּסִּים כִּי כֵן תִּלְבַּשְׁנָה בְנוֹת הַמֶּלֶךְ הַבְּתוּלֹת מְעִילִים" (שמואל ב י"ג:י"ח), וּפֵרוּשׁוֹ כִּי עָלֶיהָ כְּתֹנֶת פַּסִּים נִרְאֵית וְנִגְלֵית, כִּי הַמִּנְהָג לִלְבֹּשׁ בְנוֹת הַמֶּלֶךְ הַבְּתוּלֹת מְעִילִים שֶׁתִּתְעַלַּפְנָה בָּהֶן, וְנִמְצָא שֶׁכְּתֹנֶת הַפַּסִּים עָלֶיהָ מַלְבּוּשׁ עֶלְיוֹן, וְלָכֵן אָמַר "וּכְתֹנֶת הַפַּסִּים אֲשֶׁר עָלֶיהָ קָרָעָה" (שם שם יט): וְהַמִּצְנֶפֶת יְדוּעָה גַּם הַיּוֹם לַמְּלָכִים וְלַשָּׂרִים הַגְּדוֹלִים, וְלָכֵן אָמַר הַכָּתוּב בִּנְפוֹל הַמַּלְכוּת "הָסִיר הַמִּצְנֶפֶת וְהָרִים הָעֲטָרָה" (יחזקאל כא לא), וְכֵן כָּתוּב "וּצְנִיף מְלוּכָה" (ישעיה סב ג), וְכָךְ יִקְרָאֵם הַכָּתוּב "פַּאֲרֵי הַמִּגְבָּעוֹת" (שמות ל"ט:כ"ח), וּכְתִיב "פַּאֲרֵי פִשְׁתִּים יִהְיוּ עַל רֹאשָׁם" (יחזקאל מד יח), שֶׁהֵם פְּאֵר וְשֶׁבַח לַמַּכְתִּירִים בָּהֶם, וְהָאֵפוֹד וְהַחֹשֶׁן לְבוּשׁ מַלְכוּת, כְּעִנְיָן שֶׁכָּתוּב "וְהַמְנִיכָא דִי דַהֲבָא עַל צַוְּארָךְ" (דניאל ה טז). וְהַצִּיץ נֵזֶר הַמְּלָכִים הוּא, וּכְתִיב (תהלים קלב יח) "יָצִיץ נִזְרוֹ". וְהֵם זָהָב וְאַרְגָּמָן וּתְכֵלֶת, וּכְתִיב (שם מה יד) "כָּל כְּבוּדָּה בַת מֶלֶךְ פְּנִימָה מִמִּשְׁבְּצוֹת זָהָב לְבוּשָׁהּ", וּכְתִיב (דניאל ה טז) "אַרְגְּוָנָא תִלְבַּשׁ וְהַמְנִיכָא דִי דַהֲבָא עַל צַוְּארָךְ". וְהַתְּכֵלֶת גַּם הַיּוֹם לֹא יָרִים אִישׁ אֶת יָדוֹ לִלְבֹּשׁ חוּץ מִמֶּלֶךְ גּוֹיִם, וּכְתִיב (אסתר ח טו) "וּמָרְדֳּכַי יָצָא מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ בִּלְבוּשׁ מַלְכוּת תְּכֵלֶת וָחוּר וַעֲטֶרֶת זָהָב גְּדוֹלָה וְתַכְרִיךְ בּוּץ וְאַרְגָּמָן", וְהַתַּכְרִיךְ הוּא הַמְּעִיל שֶׁיַּעֲטֹף בּוֹ:
וְעַל דֶּרֶךְ הָאֱמֶת, לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת, יֹאמַר שֶׁיַּעֲשׂוּ בִּגְדֵי קֹדֶשׁ לְאַהֲרֹן לְשָׁרֵת בָּהֶם לִכְבוֹד הַשֵּׁם הַשּׁוֹכֵן בְּתוֹכָם וּלְתִפְאֶרֶת עֻזָּם, כְּדִכְתִיב (תהלים פט יח) "כִּי תִפְאֶרֶת עֻזָּמוֹ אָתָּה", וּכְתִיב (ישעיה סד י) "בֵּית קָדְשֵׁנוּ וְתִפְאַרְתֵּנוּ אֲשֶׁר הִלְלוּךָ אֲבֹתֵינוּ", וְקָדְשֵׁנוּ הוּא הַכָּבוֹד וְתִפְאַרְתֵּנוּ תִּפְאֶרֶת יִשְׂרָאֵל, וְעוֹד נֶאֱמַר (תהלים צו ו) "עֹז וְתִפְאֶרֶת בְּמִקְדָּשׁוֹ", וְכֵן "לְפָאֵר מְקוֹם מִקְדָּשִׁי וּמְקוֹם רַגְלַי אֲכַבֵּד" (ישעיה ס יג), שֶׁיִּהְיֶה מְקוֹם הַמִּקְדָּשׁ מְפֹאָר בְּתִפְאֶרֶת, וּמְקוֹם רַגְלָיו, שֶׁהוּא מְקוֹם בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, מְכֻבָּד בִּכְבוֹד הַשֵּׁם. וְכֵן "וּבְיִשְׂרָאֵל יִתְפָּאָר" (שם מד כג), שֶׁיִּהְיֶה מַרְאֶה וּמְיַחֵד בָּהֶם תִּפְאַרְתּוֹ, וְכֵן אָמַר לְמַטָּה גַּם בְּבִגְדֵי הַבָּנִים כֻּלָּם "לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת" (שמות כ"ח:מ'), וְאָמַר בַּקָּרְבָּנוֹת "יַעֲלוּ עַל רָצוֹן מִזְבְּחִי וּבֵית תִּפְאַרְתִּי אֲפָאֵר" (ישעיה ס ז). וְהִנֵּה הַמִּזְבֵּחַ רְצוֹנוֹ, וְהַכָּבוֹד בֵּית תִּפְאַרְתּוֹ. וְהָיוּ הַבְּגָדִים צְרִיכִין עֲשִׂיָּה לִשְׁמָן, וְיִתָּכֵן שֶׁיִּהְיוּ צְרִיכִין כַּוָּנָה, וְלָכֵן אָמַר וְאַתָּה תְּדַבֵּר אֶל כָּל חַכְמֵי לֵב אֲשֶׁר מִלֵּאתִיו רוּחַ חָכְמָה (שמות כ"ח:ג'), שֶׁיָּבִינוּ מַה שֶׁיַּעֲשׂוּ. וּכְבָר אָמְרוּ (יומא סט.), דְּמוּת דְּיוֹקָנוֹ מְנַצֵּחַ לְפָנַי בְּבֵית מִלְחַמְתִּי:
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.