136

הערות

1. 30.
2. 31. הל' מילה שם. ובשאר מקומות שבהערה 23.
3. 32. משא"כ לדעת הראב"ד (הל' ע"ז והל' איסו"ב שם) שבנוגע לכמה דנים מקבלין אותו. ולהעיר מכס"מ הל' ע"ז שם שלדעת הרמב"ם "נראה לומר דאה"נ שאם מעצמו קבל עליו שבע מצות שאין מונעים אותו מישיבת הארץ ולא בא לומר אלא שאין ב"ד מקבלין אותו". אבל ראה מנ"ח מצוה צד.
4. **. והטעם לשינוי הלשונות ברמב"ם י"ל כי בהל' איסו"ב הרי זה כהמשך לדיני גירות (וגר תושב) – כדלקמן בפנים סוס"ו והערה 52. משא"כ בהל' מילה והל' שבת שם, שהמדובר בחיובי האדם בעבדו כו'.
5. 33. ולכאורה כ"ה בנוגע לחסידי אוה"ע שכתב הרמב"ם שם הי"א "כל המקבל שבע מצות ונזהר לעשותן הרי זה מחסידי אוה"ע ויש לו חלק לעוה"ב", שמלשון הרמב"ם משמע שכל ב"נ יכול להיות מחסידי אוה"ע כשמקבל שבע מצות (גם שלא בפני שלשה חברים) ונזהר לעשותן (בפועל)*. וכדמוכח מסיום לשונו "אבל אם עשאן מפני הכרע הדעת אין זה גר תושב ואינו מחסידי אומות העולם", דאת"ל דהוא רק דין בגר תושב, מאי "אינו מחסידי אוה"ע".
6. 34. ועפ"ז יש לבאר דעת ר"מ (ע"ז סד, ב) דכל שקיבל עליו בפני ג' חברים שלא לעבוד ע"ז הוא גר תושב דהיינו (ראה שם תוד"ה איזהו) שמצווין להחיותו – דלכאורה, באם עבר על שאר המצות הרי הוא חייב מיתה (וכקושיית התוס' שם)* - דיש לומר, דהברייתא שם איירי במקיים כל ז' מצות, אלא שאעפ"כ אין מצווין להחיותו** עד שיהי' גר תושב, שזה נעשה ע"י קבלה בפני ג' חברים דוקא: לדעת חכמים – כל ז' המצות, ולדעת ר"מ – מספיק קבלה זו על ע"ז בלבד. וראה לקמן הערה 51.
7. . אבל ראה שו"ת ושב הכהן שם.
8. . בתוס' שם מתרץ: דכל זמן שלא דנוהו ב"ד אינו חייב מיתה. אבל ראה צפע"נ להל' מילה שם, דלדעת הרמב"ם (ועוד ראשונים) "לא בעי דין".
9. . היינו בעשי', שמושיבין אותו בינינו ודואגים להחיותו (עד ש"נוהגין עם גרי תושב בדרך ארץ וגמילת חסדים כישראל" – רמב"ם הל' מלכים פ"י הי"ב). משא"כ מה שמצוה להחיות סתם ב"נ שמקיים שבע מצות אינו באופן כזה (ראה רמב"ם שם ה"י).