120

בדרך השלילה בלבד – "ידיעת השלילה".

וכפי שמסביר הרמב"ם בהרחבה בספרו מורה הנבוכים⁶⁶, שעל הקדוש־ברוך־הוא אי אפשר לומר תארים חיוביים, אלא תארי שלילה בלבד,

לדוגמא: כשאומרים שהקדוש־ברוך־הוא "חכם", הכוונה היא לשלול ממנו את כל מה שהוא ההיפך מן החכמה, וכך גם בתארים אחרים.

לכן אי אפשר להבין את הקדוש־ברוך־הוא בהשגה "חיובית", אלא בהשגת השלילה.

אמנם גם ידיעת השלילה היא ידיעה, וכפי שמבאר הרמב"ם⁶⁷, שעל־ידי ריבוי השלילות "תקרב אל ההשגה ותהיה יותר קרוב אליו", "יקרבוך תוארי השלילה לידיעת ה' יתברך והשגתו",

למרות זאת⁶⁸, אפילו באופן הנעלה ביותר של השגת השלילה, אין זו השגה של מהות הבורא – "אמיתת המצאו" עדיין נסתרת ונעלית מהשגה שכלית.

ט. "ים" – בלי גבול

בכך יובן ההבדל בדברי הרמב"ם בין מעשה מרכבה לבין מעשה בראשית:

על מעשה מרכבה אומר הרמב"ם³⁵: "דברים אלו שאמרנו בענין זה בשני פרקים אלו כמו טיפה מן הים הם ממה שצריך לבאר בענין זה". ואילו לגבי מעשה בראשית הוא אומר³⁶: "כל הדברים האלו שדברנו בענין זה כמר מדלי הם".

ולפי האמור לעיל מובן בפשטות: הענינים של מעשה בראשית הם מוגבלים, משום שהם שייכים לבריאה. ולכן, למרות שהרמב"ם מציין רק את הכללים וראשי הפרקים, אשר משום כך זהו רק "כמר", טיפה⁶⁹ – הרי זה כיחס של הטיפה לגבי דלי, שכמות המים הנכנסת לדלי היא מוגבלת ביותר.

ואילו לגבי מעשה מרכבה אומר הרמב"ם "כטיפה מן הים", כי "ים" מצביע על אי־הגבלה, עד שאפילו בהלכה⁷⁰ נקבע ש"ים" הוא "מים שאין להם סוף",

אמנם גם למי הים יש גבול, עד כדי כך שנאמר בגמרא⁷¹ "יודעין לשער כמה טיפות יש בים", אך בכל זאת, עצם העובדה שמגדירים את הים כ"מים