104
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
עבור תינוק קטן והן עבור אדם מבוגר21, ובמיוחד עבור מי שגדול במדותיו22 יותר מאנשים אחרים23?!
אמנם, ירידת המן בכלל, וכל פרטיה, היתה נסית24, וכך גם לגבי אכילתו: "מוצאין בו כמה טעמים", "נתהפך לכמה טעמים"25, לא היתה בו פסולת26, וכדומה, ולכן לא ייפלא שאותה כמות תשביע את כל אחד כדי צרכו27,
אך אין אנו מוצאים במפורש, שחז"ל מציינים שהיה זה אחד הנסים של המן, כפי שאנו מוצאים בגמרא לגבי מספר פרטים במן, ואף לגבי ענינים המפורשים בתורה, כדברי רש"י28 לגבי "המרבה" ו"הממעיט" – שאצל שניהם נותרה אותה כמות של "עומר לגולגולת" – "וזהו נס גדול שנעשה בו".
ואם כך, יש לומר, שהעובדה שהעומר הספיק הן לקטן ביותר והן לגדול ביותר, לא היתה נס נוסף בענין המן, אלא פרט זה קשור לעצם מהותו של "מן", מצד תכונותיו ה"טבעיות" של המן.
ג. שיעור החיוב על אכילה ביום הכפורים – אחיד לכולם
ההסבר לכך הוא: בגמרא מופיע ענין המן, במסכת יומא29, באמצע הענינים וההלכות על עינוי יום הכפורים30. ובגמרא אנו מוצאים שם לגבי שיעור האכילה ביום הכפורים ענין הדומה לחידוש שהוזכר לעיל לגבי המן:
שיעור החיוב על אכילה ביום הכפורים הוא "ככותבת"31, והגמרא32 מציינת את הטעם לכך "קים להו לרבנן (=מוחזק להם לחכמים) דבהכי
הערות
- 21. להעיר מראב"ע (כאן יט): אם נשאר לו שלא יכול לאכלו ישליכנו מחוץ לאהלו. וראה ראב"ע שבסוף הערה הבאה. ואכ"מ.
- 22. בש"ך עה"ת כאן (טז, יז): מה שחסר מן הגדול יהי' בקטן ומזה יבא עומר לכ"א. המשל א' יש לו שני בנים קטנים והוא ואשתו גדולים לשני הקטנים עומר חצי עומר לכל אחד וגדולים צריכים עומר וחצי לכל אחד, היו לוקטים ד' עומרים ג' לגדולים ואחד לקטנים. אבל לכאורה אי"ז כפי פשטות הכתובים ודרז"ל. ולהעיר מראב"ע (כאן טו – בסופו): זה בדרך הסברא כי עומר לגולגולת למי שהוא גדול בשנים ולקטנים לפי אכלם.
- 23. ראה זח"ב פרשתנו סג, א: וכי מאן דאכיל קמעא כו'. ע"ש.
- 24. ראה בארוכה יומא עה, א ואילך.
- 25. יומא שם, סע"א.
- 26. שם ע"ב.
- 27. ראה ספורנו פרשתנו טז, טז: שיהי' הנלקט מזון לכל אחד כפי אכלו שישביע כו'. ע"ש.
- 28. פרשתנו שם, יז.
- 29. עד, ב.
- 30. שלמדין עינוי דיוהכ"פ מעינוי הנאמר גבי מן "ויענך וירעיבך" (עקב ח, ג) – פרש"י יומא שם ד"ה ונאמר להלן. וראה פרש"י שם ד"ה עינוי בידי שמים – ואח"כ מפרשת הגמרא הפסוק (עקב שם, טז) המאכילך מן במדבר למען ענותך.
- 31. משנה שם עג, ב.
- 32. פ, ב.
ספורנו על שמות ט״ז:ט״ז - הטקסט מספריא
זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה ה'. בְּאָמְרוֹ "וּבַבֹּקֶר תִּשְׂבְּעוּ לֶחֶם":
לִקְטוּ מִמֶּנּוּ. כָּל אֶחָד כִּרְצוֹנוֹ, אֶחָד הַמַּרְבֶּה וְאֶחָד הַמַּמְעִיט:
אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ עֹמֶר לַגֻּלְגֹּלֶת מִסְפַּר נַפְשֹׁתֵיכֶם אִישׁ לַאֲשֶׁר בְּאָהֳלוֹ תִּקָּחוּ. כִּי בְכָל עִנְיָן שֶׁתִּלְקְטוּ, הֵן שֶׁתַּרְבּוּ לִלְקֹט וְהֵן שֶׁתַּמְעִיטוּ, יִהְיֶה זֶה עַל כָּל פָּנִים שֶׁיִּהְיֶה הַנִּלְקָט מָזוֹן לְכָל אֶחָד כְּפִי אָכְלוֹ, שֶׁיַּשְׂבִּיעַ אֶת הָרָגִיל לֶאֱכֹל הַרְבֵּה, וְלֹא יִתֵּן מָזוֹן יוֹתֵר מֵהָרָאוּי לְמִי שֶׁהוּא רָגִיל לֶאֱכֹל מְעַט. וְשֶׁמָּה שֶׁיִּלָּקֵט, הֵן עַל יְדֵי הַמַּרְבֶּה לִלְקֹט הֵן עַל יְדֵי הַמַּמְעִיט, יְהִי עֹמֶר לַגֻּלְגֹּלֶת, לֹא פָחוֹת וְלֹא יוֹתֵר. וְשֶׁמִּי שֶׁיִּלְקֹט בְּעַד כָּל בְּנֵי בֵיתוֹ יִלְקֹט עֹמֶר לְכָל אֶחָד כְּמִסְפַּר כָּל הַנְּפָשׁוֹת אֲשֶׁר בְּאָהֳלוֹ.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.