103
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
שיחה ג
א. "והעומר עשירית האיפה הוא"
בפרשתנו, בסוף "פרשת המן"1, מסיימת התורה2: "והעומר עשירית האיפה הוא". לכאורה, אין מובן: מדוע מציינת התורה את שיעורו של העומר רק בסוף פרשת המן, לאחר שכבר מפורטים כל עניני המן, עד לסיומו "ובני ישראל אכלו את המן ארבעים שנה עד בואם אל ארץ נושבת"3? לכאורה, צריכה היתה התורה לציין זאת בתחילת הפרשה, בפעם הראשונה שבה מוזכרת מדת העומר4 לגבי המן5.
רבינו בחיי6 מסביר "מפני שכל הפרשה מבארת ענינו של מן, ואחר שהשלים הספור בעסקי המן הוצרך לפרש עתה באחרונה כמה השיעור"7.
אך, לכאורה, הסבר זה טעון ביאור: מדוע שיעורו של העומר הוא ענין
ג נפרד, ואיננו חלק מ"ענינו של מן" ומ"ספור בעסקי המן"?
אם ב"עשירית האיפה" מתכוונת התורה רק לציין את השיעור המדוייק של ה"עומר" המוזכר לפני כן בפסוק, ואשר שיעור זה אינו ידוע8 – הרי מסיבה זו עצמה צריך היה השיעור להופיע בפסוקים הקודמים9, כי כמות זו אינה פרט שולי, אלא היא חשובה להבנת הענין10:
ירידת המן היא כמענה ל"תלונות בני ישראל"11, אשר "הוצאתם אותנו אל המדבר הזה להמית את כל הקהל הזה ברעב"12, ועל כך השיב הקדוש־ברוך־הוא11 "שמעתי את תלונות בני ישראל...", ולאחר מכן ממשיכה התורה ואומרת13: "זה הדבר אשר צוה ה', לקטו ממנו איש לפי אכלו, עומר לגולגולת מספר נפשותיכם .. וימודו
הערות
- 1. כן נקרא בפרש"י פרשתנו טז, לג. טושו"ע (ודאדה"ז) או"ח ס"א ס"ה (ס"י. ובמהד"ת – ס"ט). ובכ"מ בפוסקים ובמפרשי התורה (וראה לעיל ע' 110 ואילך ובהערה 2 ע"ד אמירת פ' המן).
- 2. שם, לו.
- 3. שם, לה.
- 4. שם, טז. (או בהפסוקים שלאחריו) יח. כב.
- 5. כן הקשה בבחיי עה"פ שם, לו. אלשיך שם, לא (קושיא הי"א). ועוד.
- 6. פרשתנו שם, לו.
- 7. בבחיי שם עוד תירוץ – להסמיכו לפרשה שלאחרי'. ע"ש הביאור. וצ"ע אם מתאים לפי' הראב"ע שבהערה 15.
- 8. ראה מכילתא שם, לו: והעומר אינו ידוע כמה הוא ת"ל עשירית האיפה כו'. ובאברבנאל כאן בסופו: ובעבור שהיתה מדת האיפה יותר מפורסמת וידועה אצלם אמר והעומר עשירית האיפה הוא.
- 9. ולהעיר מפרש"י שבסוף הערה 17.
- 10. להעיר מעקידה כאן שער מא (פג, סע"א): ולפי שהמדה הוא דבר שהרבה מהמכוון תלוי בה אמר בחתימת הכל והעומר עשירית האיפה הוא.
- 11. טז, יב.
- 12. שם, ג.
- 13. שם, טז. יח.
רש"י על שמות ט״ז:ל״ג - הטקסט מספריא
צנצנת. צְלוֹחִית שֶׁל חֶרֶס, כְּתַרְגּוּמוֹ:
והנח אותו לפני ה'. לִפְנֵי הָאָרוֹן; וְלֹא נֶאֱמַר מִקְרָא זֶה עַד שֶׁנִּבְנָה אֹהֶל מוֹעֵד, אֶלָּא שֶׁנִּכְתַּב כָּאן בְּפָרָשַׁת הַמָּן:
צנצנת is an earthern flask, as it is translated in the Targum (cf. Mekhilta).
‘והנח אתו לפני ה AND LAY IT UP BEFORE THE LORD — before the Ark; this verse, of course, was not spoken until the tent of meeting had been built and the Ark was placed therein, but it is written here in the chapter about the Manna, as being its appropriate place.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.

